פורים משולש

  • הרב ברוך גיגי

פורים משולש / הרב ברוך גיגי

פורים החל בשבת הוא מצב רלוונטי רק לבני הערים המוקפות חומה מימות יהושע, שכן לפי הלוח הקבוע, על פיו אנו נוהגים, לא ייתכן שי"ד באדר יחול בשבת. אמנם, כדאי להעיר על השלכה אחת של מצב זה לבני הפרזים - עריכת סעודת הפורים ביום שישי. משום שצריך לאכול את סעודת השבת לתיאבון, רצוי לקיים את סעודת הפורים בשעה מוקדמת ולא לאחר אותה כמו שנוהגים בדרך כלל[1].

הבעיה בערים המוקפות היא שלא ניתן לקיים חלק ממצוות הפורים בשבת. ברור שלגבי אמירת "על הנסים" ולגבי קריאת התורה אין כלל בעיה, ולכן מצוות אלו נוהגות בט"ו באדר אף אם יום זה חל בשבת.

לפני שניגש לדון בכל אחת מהמצוות, כדאי לבחון שאלה כללית הנוגעת לפורים החל בשבת: האם ייתכן שחז"ל תקנו שכאשר ט"ו חל בשבת, גם בני המוקפים יחגגו את פורים בי"ד, כמו בני הפרזים?

נראה שניתן לשלול הנחה זאת על הסף, משום שמשמע מהגמרא בצורה ברורה שמקצת דיני הפורים חלים בשבת, ועל כן לא ניתן לומר שאין ליום זה שום משמעות. כך, למשל, הגמרא במגילה ל ע"א מביאה מחלוקת לגבי קריאת פרשת זכור כאשר חל פורים ביום שישי:

"איתמר, פורים שחל להיות בערב שבת - רב אמר מקדימין פרשת זכור, ושמואל אמר מאחרין. רב אמר מקדימין כי היכי דלא תיקדום עשיה לזכירה, ושמואל אמר מאחרין - אמר לך: כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר, עשיה וזכירה בהדי הדדי קא אתיין."

מגמרא זו עולה שפורים דמוקפים חל ביום ט"ו אף אם יום זה הוא יום השבת. כמו כן, הירושלמי הדן בסעודת פורים קובע שאין לערוך את הסעודה בט"ו שחל בשבת בגלל לימוד מיוחד מפסוק. מדברי הירושלמי משמע שעקרונית, ללא הלימוד, הייתה הסעודה אמורה להתקיים בשבת.

לשאלה זו קיימת נפקא-מינה גדולה לעניין פרוז בן יומו ומוקף בן יומו. כידוע, בשנה רגילה, אדם הנמצא בעלות השחר של ט"ו באדר בעיר מוקפת - דינו כמוקף בן יומו. אם כן, אם נאמר שכאשר פורים חל בשבת - גם המוקפים אמורים לחגוג בי"ד, אזי אין משמעות לשאלה היכן נמצא האדם בט"ו באדר. לעומת זאת, אם נאמר שאף במקרה זה פורים הוא בט"ו - אזי אדם הנמצא בשבת בירושלים דינו כמוקף בן יומו.

העיקרון המנחה לפיו נקבע זמן קיום כל אחת ממצוות הפורים דמוקפים הוא, כפי שאמרנו, שמצוות שאין בעיה לקיימן בשבת - זמנן בשבת, ומצוות שלא ניתן לקיימן ביום זה - זמנן ביום שישי או ביום ראשון.

מצוַת קריאת מגילה

המשנה בתחילת מסכת מגילה אומרת:

"חָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת - כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם."

הגמרא מביאה ברייתות נוספות העוסקות במצבים שונים, ומכולם משמע שאין קוראים את המגילה בשבת. מדוע? הגמרא בדף ד ע"ב מביאה מחלוקת אמוראים בהסבר הסיבה:

"דכולי עלמא מיהא מגילה בשבת לא קרינן. מאי טעמא? אמר רבה: הכל חייבין בקריאת מגילה ובתקיעת שופר, ואין הכל בקיאין במקרא מגילה, גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים. והיינו טעמא דשופר, והיינו טעמא דלולב."

רב יוסף חולק ואומר:

"רב יוסף אמר: מפני שעיניהן של עניים נשואות למקרא מגילה."

העניים מצפים לקבל מתנות בשעת קריאת המגילה, וכיוון שברור שלא ניתן לתת מתנות לאביונים בשבת, מקדימים את קריאת המגילה ליום שישי. נראה שאין כוונת רב יוסף לעבור על דברי חז"ל רק בגלל ציפיותיהם של העניים, אלא שתקנת חז"ל המקורית היא שהמתנות לאביונים יינתנו ביום קריאת המגילה, ועל כן תיקנו חז"ל מראש שאם יחול פורים בשבת - לא יקראו בשבת, כיוון שאי אפשר יהיה לתת מתנות לאביונים ביום קריאת המגילה.

רמת חיוב הקריאה

האם קיים הבדל בין שני הטעמים הללו? הרמב"ם בתחילת הלכות מגילה פוסק:

"קריאת המגילה בזמנה מצוַת עשה מדברי סופרים, והדברים ידועים שהיא תקנת נביאים."

איזה מעמד יש לחיוב קריאת המגילה? אנו יודעים שניתן לסווג את המצוות לפי רמת החיוב שלהן לשתי רמות: מצוות שחיובן מדאורייתא ומצוות שחיובן מדרבנן. קיימת רמה נוספת, המופיעה בכמה מקומות בש"ס, של 'דברי קבלה', שאמנם הם אינם מדאורייתא אך יש להם מעמד גבוה יותר מאשר דרבנן. הרמב"ם שהבאנו משתמש במושגים "דברי סופרים" ו"דברי נביאים", ונדמה שלדעתו חיוב קריאת המגילה הוא מדברי קבלה[2].

כאשר בני הערים המוקפות קוראים את המגילה בי"ד באדר - מהו גדר חיובם? אם שורש האיסור לקרוא בשבת הוא הגזרה שמא יעביר את המגילה ברשות הרבים, הרי שזמן החיוב העקרוני הוא ט"ו באדר, ורק בגלל סיבה צדדית - גזירה דרבנן - עבר החיוב לי"ד. אם כן, חיוב הקריאה בי"ד הוא חיוב דרבנן. לעומת זאת, אם נבין כרב יוסף, שחז"ל תיקנו לקרוא את המגילה ביום שניתן לקיים בו את מצוַת המתנות לאביונים, אזי הקדמת הקריאה ליום י"ד היא עקרונית, ואינה נובעת מגזירה בלבד, ולכן נראה שמעמד הקריאה המוקדמת יהיה כשל קריאה רגילה - מדברי קבלה.

ה"טורי אבן" בחידושיו למגילה מסיק שלנפקא-מינה זו יש השלכה להלכה למעשה, לעניין אדם הגר בעיר פרוזה הנמצא בירושלים ביום י"ד באדר. אם הקריאה בערים המוקפות בי"ד באדר היא רק מדרבנן, ואילו הגר בעיר פרוזה חייב מדברי קבלה - הרי שהוא לא יוכל לצאת ידי חובה בקריאתו של אדם הגר באחת מהערים המוקפות חומה.

קריאה ביחיד

שאלה נוספת הקשורה לאופי חיוב קריאת המגילה היא האם קריאת המוקפים בי"ד נחשבת לקריאה בזמנה או לקריאה שלא-בזמנה. הנפקא-מינה היא דברי הגמרא בדף ה' ע"א:

"אמר רב: מגילה בזמנה - קורין אותה אפילו ביחיד, שלא בזמנה - בעשרה."

במידה וקריאת המוקפים ביום שישי, י"ד באדר, נחשבת לקריאה שלא בזמנה - אזי ניתן לקרוא את המגילה בברכה ביום זה רק במניין.

אופי הקריאה בט"ו

שתי השאלות הללו נובעות מחקירה בסיסית על קריאת המגילה בערים המוקפות חומה: האם חז"ל תקנו שאנשי הערים המוקפות יקראו דווקא בט"ו, או שמא הם קבעו שמצווה מן המובחר שינהגו את פורים בט"ו, אך הם יכולים לצאת ידי חובה גם בי"ד, כפי שנוהגים שאר הערים.

ייתכן ובנקודה זו נחלקו הבבלי והירושלמי. הירושלמי במגילה בפרק א' בהלכה א' אומר:

"ר' חלבו ר' חונה בשם ר' חייה רבה: הכל יוצאין בארבעה עשר, שהיא זמן קריאתה."

מדברי הירושלמי משמע שבני ט"ו יכולים לצאת ידי חובתם בי"ד אם רצונם בכך. על פי דבריו, ברור שקריאת מגילה בי"ד נחשבת תמיד לקריאה בזמנה, אפילו בערים המוקפות חומה.

לעומת זאת, גם הבבלי נדרש לשאלה זו, אך עונה תשובה שונה לחלוטין:

"ואימא פרזים בארביסר, מוקפין אי בעו בארביסר אי בעו בחמיסר? אמר קרא 'בזמניהם' - זמנו של זה לא זמנו של זה."

מהרמב"ם נראה שהוא פוסק דווקא כדברי הירושלמי (פרק א' הלכה ז'):

"חל י"ד להיות באחד בשבת - מקדימין וקוראין בחמישי, שהוא יום י"א. חל להיות בשלישי - קוראין בשני, שהוא יום י"ג. חל להיות ברביעי - קוראין בשני, שהוא יום י"ב. וכל אלו שמקדימין וקוראין קודם י"ד - אין קוראין אותה בפחות מעשרה:"

אם נדייק בדברי הרמב"ם, שכתב "קודם י"ד" דווקא, נסיק שקריאת המגילה בי"ד נחשבת תמיד לקריאה בזמנה.

להלכה, נחלקו האחרונים. ה"משנה ברורה" בסימן תרפ"ח פוסק שאיש מאנשי הערים המוקפות חומה קורא ביום שישי בלי מניין - יקרא בלא ברכה, אך דעת אחרונים רבים, כגון ה"חזון איש" וכל רבני ירושלים בתקופה החדשה, שגם איש זה יכול לקרוא בברכה. למעשה, רוב הפוסקים סבורים שניתן בשנה זו לקרוא בברכה בערים המוקפות גם בלי מניין.

כאשר קוראים את המגילה לנשים, בדרך כלל אין אוספים מניין. לכן, ייתכן שכאשר קוראים את המגילה לנשים בי"ד באדר בלי מניין - הנשים אינן יוצאות ידי חובה כלל, שהרי לדעת חלק מהפוסקים יש לקרוא את המגילה ביום זה דווקא במניין. על כן, רצוי שהנשים בערים המוקפות תלכנה לשמוע את קריאת המגילה עם מניין גברים, כדי לצאת ידי חובת קריאת המגילה לכל הדעות. אמנם, מעיקר הדין הנשים יוצאות גם בלי מניין, וכפי שהבאנו לעיל את מסקנת הפוסקים לעניין קריאה ביחיד בברכה.

לקבוצת נשים שיש בה עשר נשים שקוראות לעצמן יש צד נוסף להקל ולקרוא בברכה, ע"פ שיטות הראשונים שהצורך בעשרה לקריאה שלא בזמנה הוא משום פרסומי ניסא, ואף נשים מצטרפות לעשרה לעניין זה. בכל אופן, רצוי שהנשים תשמענה קריאה במניין גברים כדי לצאת ידי כל הדעות, אך אין זה מעכב.

קיימת מחלוקת מפורסמת בראשונים בשאלה האם נשים יכולות להוציא גברים ידי חובתם בקריאת המגילה. אחת הסברות לדעה שהן אינן יכולות לעשות זאת היא שהן חייבות בקריאת המגילה רק מדרבנן, בעוד הגברים חייבים בה מדברי קבלה. על פי זה, כתב ה"טורי אבן" שלפי הסברו של רבה, שגם הגברים חייבים בשנה זו לקרוא את המגילה בערים המוקפות רק מדרבנן, בפורים משולש יכולות נשים לקרוא את המגילה עבור גברים בערים המוקפות.

מתנות לאביונים

כפי שראינו, לפי אחת הדעות בגמרא, הקשר בין קריאת המגילה לבין מצוַת המתנות לאביונים מהווה סיבה לקריאת המגילה ביום שישי. דין זה נוהג אף בכפרים המקדימים ליום הכניסה, שאף בהם קוראים את המגילה ביום שנותנים בו מתנות לאביונים.

לאחר שהגמרא דנה בהקדמת קריאת המגילה ליום הכניסה, היא מסיקה: "בזמן הזה, הואיל ומסתכלין בה - אין קורין אותה אלא בזמנה". הרי"ף מביא לדין זה שני פירושים:

"כלומר, הואיל ועיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה כדי שיחלק להם מעות פורים - אין קורין אותה אלא בזמנה. ויש שגורסין: 'הואיל ומסתכנין בה', כלומר - באותו העת שהיו ישראל מעמידין דתיהם ואין באין לידי סכנה, היו קורין אותה באחד עשר, בשנים עשר, בשלושה עשר. אבל בזמן הזה, שמסתכנין ישראל בדתיהם - אין קורין אותה אלא בזמנה, שהן ארבעה עשר וחמישה עשר. וכן הלכתא."

ההסבר הראשון שמביא הרי"ף מנוגד לכל מהלך דברינו. אף הרי"ף מבין שמצוַת המתנות לאביונים צריכה להתקיים ביום קריאת המגילה, אך הוא מסיק מכך שבימינו קוראים את המגילה רק בזמנה, ואילו אנו ראינו שבימינו מקדימים את המתנות לאביונים ליום קריאת המגילה.

ואכן, הקשה עליו בעל המאור:

"וקשיא לן על הדין פירושא, הא דאמרינן לקמן בגמרא: 'הואיל ואמרו כפרים מקדימין ליום הכניסה - גובין בו ביום ומחלקין בו ביום, מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה'?

וראיתי לרב ר' אפרים ז"ל, שפירש לפרק את הקושיא ואמר: בזמן הזה, שישראל מיוסרין בדקדוקי עניות, אי יתבינן להו מתנות בי"א ובי"ב ובי"ג - אזלי ואכלי להו ביומא ההוא, ושמחת פורים אינה נוהגת אלא בזמנה, ובטלה לה שמחה."

ההסבר שמביא בעל המאור בשם רבנו אפרים הוא שהעניים בימינו אינם מצליחים לשמור את המעות עד יום י"ד, ולכן כיום משאירים את הקריאה ביום י"ד כדי שהמתנות לאביונים יינתנו ביום זה ואף מצוַת השמחה תתקיים בו.

תשובה דומה נותן גם הראב"ד: הוא כותב שעיני האביונים אינן נשואות למקרא מגילה דווקא, אלא ליום השמחה. על כן, עיניהם של העניים בני המוקפים נשואות ליום ט"ו גם בשנה זו, שהרי זהו יום השמחה, וביום זה צריך לתת מתנות לאביונים. לדעתו, אם כן, מצוַת המתנות לאביונים אינה קשורה דווקא ליום קריאת המגילה, אלא ליום חגיגת הפורים.

למעשה, רוב הפוסקים סוברים שצריך לתת מתנות לאביונים בשנה זו ביום שישי - ביום קריאת המגילה. לפי הסברו של הראב"ד, ייתכן שיש לתיתן ביום ראשון - יום הסעודה.

סעודת פורים

מדוע אי אפשר לאכול את סעודת הפורים בשבת? המשנה פותחת את דיני הקדמת הפורים במילים "בְּאֵלּוּ אָמְרוּ מַקְדִּימִין וְלא מְאַחֲרִין", ועל כך הסביר הירושלמי:

"קריאת מגילה ותרומת שקלים - מקדימין ולא מאחרין, סעודת ראש חדש וסעודת פורים - מאחרין ולא מקדימין."

מקשה הירושלמי:

"ר' זעירה בעא קומי ר' אבהו: ויעשו אותן שבת? א"ל 'לעשות אותם ימי משתה ושמחה' - את ששמחתו תלויה בבית דין, יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים."

חכמים תיקנו שלא לחגוג את ימי הפורים בשעה שממילא צריכים לשמוח בה מדברי תורה. אולם על פי הסבר זה, מדוע לא תיקנו חז"ל סעודה נוספת בשבת, שתהא מדרבנן בלבד? לפי הירושלמי נוכל להסביר שהוספת סעודה רביעית לשלוש הסעודות של שבת עלולה להוות בעיה.

מדוע דוחים את הסעודה ליום ראשון, ואין מקדימים אותה ליום שישי? אם זמן חיוב הסעודה הוא בשבת - לא ניתן לערוך אותה ביום שישי, כיוון שביום שישי האדם עוד לא התחייב במצווה ואינו יכול לקיימה. בשבת הוא מתחייב במצווה, אך אינו יכול לקיים אותה, ולכן ביום ראשון - בהזדמנות הראשונה שבה הוא יכול לקיים את המצווה - הוא עושה זאת.

הראשונים שעסקו בירושלמי התקשו בו, ואף חלקו עליו. הריטב"א אומר:

"ואין הירושלמי הזה ברור, דהא כי כתיב 'ולא יעבור' - אפילו אשמחה נמי הוא..."

שאלת הריטב"א נובעת מגזירת הכתוב המוזכרת בגמרא, לפיה אין לאחר את מצוות הפורים אלא רק להקדימן. כיצד, אם כן, מאחרים את מצוַת הסעודה ליום ראשון? הר"ן מתרץ שגזירת הכתוב חלה רק על קריאת המגילה, ולא על מצוַת השמחה. ראיה לדבריו הוא מביא מהגמרא הקובעת שהכפרים מקדימים את קריאת המגילה, אך מקיימים את שמחת הפורים בזמנה. מכך משמע שגזרת הכתוב אכן עוסקת רק בקריאת המגילה.

בכל אופן, מדברי הריטב"א נראה שכוונת הירושלמי הקובע שמאחרים את סעודת הפורים היא רק לכפרים המקדימים את קריאת המגילה ליום הכניסה. על כן, לדעתו, נראה שבפורים החל בשבת - מקיימים את סעודת הפורים ביום השבת.

המאירי מביא טעם נוסף מדוע אין מקיימים את סעודת הפורים ביום השבת. הוא טוען שלא ניתן לקיים את המצווה בשבת משום שאי אפשר לשלוח מנות בשבת.

מה טיב הקשר בין סעודת פורים למשלוח מנות? מפשט הגמרא ומדברי הרמב"ם עולה שכל המטרה של משלוח המנות היא שיהיה לאנשים מה לאכול בסעודת הפורים, או לפחות לשתף זה את זה בסעודה. כך גם עולה מדברי הרמב"ם בפרק ב' בהלכה ט"ו:

"כיצד חובת סעודה זו? שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו. וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו, שנאמר: 'ומשלוח מנות איש לרעהו' - שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לרעים משובח. ואם אין לו - מחליף עם חברו, זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו, כדי לקיים 'ומשלוח מנות איש לרעהו':"

בהמשך דבריו מביא המאירי דעה נוספת, לפיה כאשר ט"ו חל בשבת - הסעודה נערכת ביום שישי, שכן מנהג רוב העולם (הערים הפרוזות) הוא לחגוג את יום הפורים בי"ד באדר.

משלוח מנות

כפי שהזכרנו, קיים קשר בין סעודת הפורים לבין משלוח מנות. על כן, אף במשלוח מנות קיימות שלוש הדעות שהזכרנו לעניין סעודת הפורים - יום שישי, שבת וראשון.


הלכה למעשה

ביום שישי - קריאת מגילה ומתנות לאביונים.

ביום שבת - קריאת התורה ואמירת על הנסים.

ביום ראשון - סעודת פורים ומשלוח מנות.

הרוצה לחשוש לדעות שלא נפסקו להלכה, מומלץ לו לערוך סעודה אף ביום שישי, ובשבת להוסיף ולהרבות בסעודה ובשתיית יין, וכך פסק ה"פרי חדש" (כריטב"א).

לגבי מתנות אביונים ניתן להחמיר ולתת גם ביום ראשון, למרות שלא מצאנו באחרונים שחששו לשיטה זו.

פרוז שנסע לעיר מוקפת

לסיום, נתייחס בקצרה לאנשים הנוסעים מירושלים לערים הפרוזות ולהיפך.

הפרוזים הנמצאים במקומם ביום שישי, ונוסעים לירושלים בשבת - אינם חייבים לקיים את מצוות הפורים ביחד עם המוקפים, כיוון שכבר יצאו ידי חובתם במקומם בי"ד[3]. אמנם, אם הם גרים בדרך כלל בעיר מוקפת חומה ורק שהו בעיר פרוזה בי"ד באדר ('פרוז בן יומו') - הם חייבים לקיים את הפורים שנית עם המוקפים, כיוון שזהו מקומם[4].

אדם מירושלים שיהיה ביום שישי בירושלים ובשבת בערי הפרזים - לפי רוב הפוסקים אינו יכול להימלט לגמרי מחיוב מצוות הפורים, ולכן הוא מתחייב לקיים את הפורים כמנהג מקומו הרגיל. כמובן שבמצב זה קיים ספק מסוים, ועל כן הטוב ביותר הוא להימנע ממנו. אך אם בכל זאת אדם מגיע למצב כזה - עליו לקיים את כל מצוות הפורים בלי ברכה. נראה שהוא יכול להוסיף בתפילתו "על הניסים", ואין בכך משום הפסק.



[1] יש הנוהגים לאכול את סעודת הפורים סמוך לכניסת השבת, ולהמשיך אותה אל תוך השבת, כדברי הגמרא בפסחים העוסקת באנשים היושבים לסעודה וקדש עליהם היום.

[2] הבנת המושג "דברי סופרים" ברמב"ם הוא נושא נרחב ביותר, ואכמ"ל.

[3] כך פסק הרב פרנק במקראי קודש (פורים). יש חולקים ומחייבים אותם לקיים את מצוות הפורים שנית מספק, וראוי לחוש לשיטתם.

[4] כך פסק הרב פרנק שם, אבל הגרש"ז אוירבך זצ"ל הקל בזה. וטוב להחמיר.