פירוש הרמב"ם למשנה (א')

  • הרב יוסף מרקוס

א. הקדמה

פירוש המשנה הוא החיבור הראשון אותו פרסם הרמב"ם ברבים.[1] את חיבור הפירוש הוא החל, על פי עדותו האישית בסוף הפירוש על מסכת עוקצין, בגיל עשרים ושלוש, וסיים אותו שבע שנים מאוחר יותר בגיל שלושים:

כי מה שהטלתי על עצמי בזה אינו מעט ולא בצועו קל אצל בעל צדק וחוש הבחנה טוב. ובפרט בהיות לבי טרוד לעתים קרובות בפגעי הזמן ומה שגזר ה' עלינו מן הגלות והנדוד בעולם מקצה השמים ועד קצה השמים, ואולי כבר קבלנו שכר דבר זה גלות מכפרת עון. יודע הוא יתעלה כי יש הלכות מהם שכתבתי פירושן במסעותי בדרכים, ומהם ענינים רשמתים בהיותי על גבי האניות בים הגדול, ודי במצב זה, נוסף על היותי מעיין במדעים אחרים. ולא תיארתי את המצב אלא כדי להסביר התנצלותי במה שעלול להראות למבקר שידקדק בו, ואין ראוי להאשימו על בקורתו, אלא יש לו שכר מאת ה' על כך, ואהוב הוא עלי כי היא מלאכת ה'. ומה שתיארתי ממצבי במשך זמן חבור פירוש זה הוא שגרם שנשתהיתי בו זמן רב. אני משה בר' מימון הדיין בר' יוסף החכם בר' יצחק הדיין בר' יוסף הדיין בר' עובדיהו הדיין בר' שלמה הרב בר' עובדיהו הדיין זכר קדושים לברכה. התחלתי לחבר פירוש זה ואני בן שלש ועשרים שנה והשלמתי אותו במצרים ואני בן שלשים שנה שהיא שנת אלף וארבע מאות ותשע ושבעים לשטרות.

על פי תיאורו, פירושו נכתב בתנאים קשים תוך כדי מסע המשפחה מספרד אל מצרים. לאור זאת, הרמב"ם מבקש מהקורא להתחשב בעובדה זו אם ימצא שגיאות בחיבור, ובכך הוא גם מסביר את משך הזמן אשר נדרש לחיבור. כמובן שתיאור זה רק מעצים את גדלותו של הרמב"ם, אשר יצר יש מאין וחיבר בגיל צעיר ובתנאים לא תנאים חיבור משמעותי ויוצא דופן. יכולת זו של הרמב"ם לכתוב ספרים פורצי דרך בתנאי עבודה קשים באה לידי ביטוי גם בכתיבת ספרו הגדול מורה נבוכים. בעוד שאת משנה תורה הוא כתב, על פי עדותו, במשך עשר שנים בתנאים נוחים וללא טרדות כאשר אחיו מפרנסו[2], את מורה נבוכים הוא כתב לאחר מות אחיו, כאשר הרמב"ם נאלץ להתפרנס כרופא בכיר בשלטון המצרי. הרמב"ם מתאר באגרת את עבודתו הקשה אשר משאירה לו זמן מועט מאוד, ובשעות מאוחרות, ללמידה ולכתיבה. כך הוא כותב באגרת לתלמידו יוסף בן יהודה[3]:

והנני מודיעך שהגיע לי פרסום גדול מאוד ברפואה אצל הגדולים, כמו ראש השופטים והאמירים ובית אלפאצל, וזולתו מנשיאי הארץ...וזה גורם לאבוד היום תמיד בקאהירה בבקור חולים...וזה גורם שלא שעה לעיין בדבר מדברי תורה, ולא אלמד אלא ביום השבת בלבד...

 ובתנאים אלו הוא כתב את מורה נבוכים!

נחזור לפירוש המשנה. הרמב"ם כתב את פירוש המשנה בערבית; מלאכת התרגום החלה עוד בחייו, אם כי תרגומים מלאים התפרסמו רק שנים רבות לאחר מותו וביוזמתו של הרשב"א[4]. למרות שכתיבת הפירוש הסתיימה באופן רשמי בהיותו בן שלושים, הרמב"ם מעיד במספר מקומות על כך שהוא חזר ותיקן את פירושו במהלך השנים, סוגיה שנעסוק בה בהרחבה בהמשך.

ב. המניע לכתיבת הפירוש

הנושא הראשון בו יש לדון באשר לפירוש הרמב"ם הוא שאלת המניע. מדוע כתב הרמב"ם את פירושו למשנה? הרי התלמוד הוא הפירוש המקובל והסמכותי למשנה, ומדוע יש צורך בפירוש למשנה אשר מעמיד למעשה את המשנה כמקור לימוד עצמאי? השאלה מתחזקת לאור השוואה עם הפירושים שקדמו לו, שכפי שראינו הם אינם מקיפים ורציפים, עוסקים בסדרים שאין עליהם גמרא, או מפרשים באופן נקודתי מילים ומושגים שלא התבארו בגמרא.

הרמב"ם מתייחס לשאלה זו בהקדמתו לפירוש המשנה:

וראיתי שאם יהיה החבור הזה על כל המשנה כפי שהכוונה שנבאר, יהיה בו ארבע תועליות גדולות. האחת, שנודיע פירוש המשנה הנכון וביאור דבריה, לפי שאם תשאל גדול שבגאונים על פירוש הלכה מן המשנה לא יוכל לומר לך בה שום דבר, אלא אם כן היה זוכר על פה תלמוד אותה ההלכה, או יאמר לך עד שנעיין מה שאמרו בה בתלמוד, ואין ביכולת שום אדם לזכור כל התלמוד על פה, ובפרט כשהלכה אחת במשנה מתפרשת בארבעה וחמשה דפים מפני שנכנסים מענין לענין, וההוכחות והקושיות והתירוצים עד שלא יוכל לסכם מה שנתברר בפירוש אותה משנה אלא הבקי בעיון. כל זה אם לא תהיה אותה ההלכה מאותם ההלכות שאין פירושם מסתיים אלא בשתים שלש מסכתות. והשנית, הפסקים, שאני אומר לך על יד פירוש כל הלכה כדעת מי המעשה. והשלישית, שיהיה כמבוא למתחיל בעיון, וילמוד ממנו דרך דיוק הדברים וביאורם, ויהיה כמי שהקיף את כל התלמוד, ויעזרהו מאד בכל התלמוד. והרביעית שהוא יהיה כמזכיר למי שכבר למד וידע, שיהיה כל מה שלמד מזומן לפניו תמיד, ותהיה משנתו ותלמודו סדור על פיו.

הרמב"ם מונה כאן ארבע סיבות לכתיבת פירושו:

1. יש צורך בחיבור שיביא את מסקנות הסוגיה וידלג על אריכות הדיון בסוגיה. לא ניתן לזכור את התלמוד כולו בעל פה, ולכן יש קושי להבין ולפרש את המשנה כראוי.

2. פסיקת הלכה.

 3. פירוש המשנה ישמש כמבוא לנושאים שונים, ויקבע כללים לאור עיון במרחבי הש"ס.

 4. הפירוש ישמש כמעין תקציר לגמרא.

הדברים נראים משכנעים וברורים, אלא שאם כך יש לשאול: מדוע הרמב"ם הוא הראשון שעושה זאת? נראה שלמעשה יש בפירושו מהפכה וחידוש גדול. יש לשים לב בעיקר לשני הנימוקים הראשונים של הרמב"ם: על ידי פירוש המשנה יהיה ניתן לפרש נכונה את המשנה על פי מסקנות הסוגיה, ולפסוק הלכה. זאת אומרת שהרמב"ם רואה את חיבורו כתחליף, במובן מסוים, ללימוד הגמרא: מעתה, אין עוד צורך ללמוד את כל המשא ומתן התלמודי על מנת לפסוק הלכה וניתן להסתפק בפירושו. ואכן, במקומות רבים בפירושו הרמב"ם מציין לעובדה שהוא מדלג על המשא ומתן התלמודי משום שזה אינו "ממטרת החיבור". כך, לדוגמא, במשנה זבחים ז' ,א: "ויש לכל אחד מהן תשובה לטענות חברו, ואינו מתאים לפי מטרתנו להביא טענותיהם".

דברים אלו מזכירים מאוד את מה שכתב הרמב"ם בהקדמה למשנה תורה, חיבור שכתב בעשור הרביעי לחייו:

ובזמן הזה תקפו הצרות יתירות ודחקה השעה את הכל ואבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו נסתרה. לפיכך אותם הפירושים וההלכות והתשובות שחברו הגאונים וראו שהם דברים מבוארים נתקשו בימינו ואין מבין עניניהם כראוי אלא מעט במספר. ואין צריך לומר הגמרא עצמה הבבלית והירושלמית וספרא וספרי והתוספתא שהם צריכין דעת רחבה ונפש חכמה וזמן ארוך ואחר כך יודע מהם הדרך הנכוחה בדברים האסורים והמותרים ושאר דיני התורה היאך הוא. ומפני זה נערתי חצני אני משה בן מיימון הספרדי ונשענתי על הצור ברוך הוא ובינותי בכל אלו הספרים וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורים בענין האסור והמותר הטמא והטהור עם שאר דיני התורה. כולם בלשון ברורה ודרך קצרה עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכל בלא קושיא ולא פירוק. לא זה אומר בכה וזה בכה. אלא דברים ברורים קרובים נכונים על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורים והפירושים הנמצאים מימות רבינו הקדוש ועד עכשיו. עד שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול בדין כל מצוה ומצוה ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים. כללו של דבר כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל אלא יהא חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מימות משה רבינו ועד חבור הגמרא וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהם שחיברו אחר הגמרא. לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה. לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם.

גם כאן הרמב"ם מציין את העובדה שיש קושי גדול ללמוד את הש"ס ולהסיק מסקנות כראוי, ולכן הוא חיבר חיבור המאפשר "שלא יהיה אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל...לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחילה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם". דברי הרמב"ם הללו הם כמובן חידוש מפליג, ואכן הראב"ד שם השיג עליו בחריפות בעניין זה.

יש להעיר שלמרות הדמיון בחלק מהמטרות בין פירוש המשנה לבין משנה תורה, יש גם הבדל משמעותי בניהם. על הבדל זה הרמב"ם עומד בעצמו בהקדמה לספר המצוות, ספר שהרמב"ם חיברו כשלב ראשון בכתיבת משנה תורה:

מפני שקדם לנו החיבור המפורסם אשר כללנו בו פירוש כל המשנה והיתה כוונתנו בחבור ההוא לקצר באור ענין הלכה הלכה מן המשנה ולא היתה בו כוונתנו להשלים דין כל מצוה והביא כל מה שיצטרך אליה מאסור ומותר וחיוב ופטור כמו שיתבאר למי שיסתכל באותו החבור, ראיתי גם כן שאחבר חבור יכלול כל דיני התורה ומשפטיה עד שלא יהיה דבר חסר ממנו. ושאעשה בו מה שהוא מנהגי לעשותו לעזוב זכרון המחלוקות והמאמרים הנדחים ושלא אביא בו כי אם הלכה פסוקה ושיהיה החבור ההוא כולל כל דיני תורת משה רבנו מה שצריך בזמן הגלות ומה שאיננו צריך.

הרמב"ם מעיר שבסופו של דבר, מכיוון שהוא פירש את המשנה, הוא בעיקר נגע במה שהתפרש במשנה ולא סיכם את מכלול התורה שבעל פה, כפי שהוא מתכוון לעשות במשנה תורה. דברים מפורשים בעניין זה הרמב"ם כתב בפירושו למנחות פרק ד':

אבל דיני הציצית והתפלין והמזוזות וסדר עשייתן והברכות הראויות להן וכן הדינים השייכים לכך והשאלות שנתעוררו בהן אין ממטרת חבורנו לדבר בכך לפי שאנחנו מפרשים והרי המשנה לא קבעה למצות אלו דברים מיוחדים הכוללים את כל משפטיהם כדי שנפרשם טעם הדבר לדעתי פרסומן בזמן חבור המשנה, ושהם היו דברים מפורסמים רגילים אצל ההמונים והיחידים לא נעלם ענינם מאף אחד, ולפיכך לא היה מקום לדעתו לדבר בהם, כשם שלא קבע סדר התפלה כלומר נוסחה וסדר מנוי שליח צבור מחמת פרסומו של דבר, לפי שלא חבר סדור אלא חבר ספר דינים.

הרמב"ם מסביר מדוע הוא לא מאריך בביאור דיני ציצית ותפילין וכדומה, ותולה זאת בכך שהוא 'מפרש', מה שמחייב אותו להיצמד למשנה. כדרך אגב הרמב"ם גם נדרש לשאלה מדוע באמת רבי לא מנה את מכלול ההלכות והדינים במשנה, ותולה את זה בכך שהם היו מפורסמים.

נקודה נוספת עליה יש להעיר בהקשר זה היא שיש להתלבט האם הרמב"ם כבר תכנן לחבר את משנה תורה כאשר כתב את פירוש המשנה: פרופ' טברסקי[5] טען שכן, ופירוש המשנה היה מעין שלב ראשון במפעל הגדול של משנה תורה. אולם, הרב רבינוביץ[6] (וכך שמעתי גם מפרופ' הנשקה) חולק על כך, ולטענתו במידה מסוימת משנה תורה מייתר את הצורך בחיבור פירוש למשנה, ולכן יש להניח שהרמב"ם תחילה תכנן לסכם את התורה שבעל פה דרך פירוש המשנה, ולאחר מכן הגיע למסקנה שצריך חיבור נוסף רחב ויומרני הרבה יותר בדמותו של המשנה תורה.

לאחר שעמדנו על ההצהרות של הרמב"ם באשר למניעים לכתיבת הפירוש, בשיעור הבא נעיין במספר דוגמאות מהן ניתן ללמוד כיצד הרמב"ם יישם עקרונות אלו.

 

 

 

**********************************************************

 

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב יוסף מרקוס, תשע"ו

נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי

*******************************************************

בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:                    http://vbm.etzion.org.il

האתר באנגלית:                http://www.vbm-torah.org

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דוא"ל: [email protected]

 

 

**********************************************************

 

 

 

 

[1]   הרמב"ם מעיד במפורש על חיבורים רבים נוספים שנכתבו על ידו אך לא פורסמו. למשל, בהקדמה לפירוש המשנה (מהדורת ר"י קאפח, עמוד כ"ה) הוא מזכיר חיבור על שלושה סדרים לש"ס; בפירוש המשניות למסכת תמיד (ה', א), וכן בתשובה (מהדורת הרב שילת, עמוד תרנ"ב) הוא מזכיר את חיבורו 'הלכות הירושלמי'. סקירה קצרה על חיבורים אלו וחיבורים נוספים המיוחסים לרמב"ם, ניתן למצוא אצל הרב שילת, אגרות הרמב"ם, עמוד יט. במספר מקורות בדורות שאחר הרמב"ם, מכונה פירוש המשנה 'ספר המאור', אולם כפי שהעיר הרב קאפח, אין רמז לכינוי זה בכתבי הרמב"ם עצמו.

[2]   אגרות הרמב"ם, מהדורת שילת, עמוד ר"ל.

[3]   שם, עמוד שי"ג.

[4]   לסקירה על התרגומים לפירוש המשניות, ראו ח' אלבק, מבוא למשנה, עמוד 238; הרב קאפח, פירוש המשנה, מהדורת ר"י קאפח, עמוד 8.

[5]   ראו בספרו 'מבוא למשנה תורה לרמב"ם', עמודים 14 - 11.

[6]   פתיחה לפירושו על משנה תורה 'יד פשוטה', ירושלים תשל"ז.