פסחים דף ג – לשון נקייה וביעור חמץ

  • הרב אביהוד שורץ
בשעה טובה ומוצלחת פתחנו בלימוד מסכת פסחים. שלושת הפרקים הראשונים של המסכת עוסקים, ברובם הגדול, בהלכות חמץ. כידוע, הלכות אלה מתייחדות בחומרות רבות מדאורייתא ומדרבנן, ואחד ההסברים המפורסמים לכך הוא זה של הרדב"ז (בשו"ת, חלק ג סימן תקמו):
 
"שאלת ממני אודיעך דעתי – מה נשתנה חמץ בפסח מכל איסורין שבתורה שהחמירה עליו תורה להצריכו בדיקה, שרוף וכלה וגם ביטול, והוסיפו חכמים להצריכו בדיקה בחורין ובסדקין ולחפש אחריו ולשרש אותו מכל גבוליו, ועובר עליו בבל יראה ובל ימצא, ואסרוהו בכל שהוא ואינו מתבטל כלל, וחומרות כאלו לא נמצאו בכל האיסורין שבתורה...
ועל כן אני סומך על מה שאמרו רבותינו ז"ל במדרשות כי חמץ בפסח רמז ליצר הרע, והוא שְׂאוֹר שבעיסה, ולכן כלה גרש יגרש אותו האדם מעליו ויחפש עליו בכל מחבואות מחשבותיו ואפילו כל שהוא לא בטיל, והרי זה אמת ונכון".
 
המלחמה בחמץ מבטאת את המלחמה ביצר הרע – בשאור שבעיסה.
 
הסוגיה בדפים ב-ג דנה בפירוש המדוייק למונח "אור לארבעה עשר". לאחר שביררה הגמרא האם ה"אור" מכוון לערב או לבוקר, היא שואלת שאלה עקרונית:
 
"ותנא דידן מאי טעמא לא קתני לילי? לישנא מעליא הוא דנקט, וכדרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו".
 
התנא בחר בכוונה תחילה לשון עמומה, כדי להרבות באור ולמעט בחושך. הגמרא הולכת ומרחיבה רעיון יסודי זה, המחייב את האדם לשמור על נקיות הלשון ולהימנע עד קצה גבול היכולת מהוצאת דבר מגונה מפיו. אריכות הדברים איננה "מילי דאגדתא" בלבד: הרי"ף (דף א באלפס) הביא להלכה את ההוראה לשמור על לשון נקייה, ובעל המאור והר"ן, הפוסקים המובהקים, דנים בה. גם בדברי פוסקים אחרים (ים של שלמה בבא קמא ד, יא; מגן אברהם קנו, ב ובמשנה ברורה שם) מצאנו שהתייחסו לדברי הגמרא שלפנינו כהלכה פסוקה.
 
כאמור, דיון זה אודות הדיבור בלשון נקייה נזכר בסוגייתנו אגב אורחא. עם זאת, דומה שיש מקום לשוות לכך גם משמעות עקרונית יותר, המתקשרת לדברי הרדב"ז הנ"ל. כוח הדיבור, "הרוח הממללא" שנתן הקב"ה באדם, מבטא את מותר האדם מן הבהמה. בכוחו של הדיבור לבטא את עולמו הפנימי של האדם ואת התובנות והתפיסות הגנוזות בליבו. אדם שנתפס בדיבור מגונה, חלילה, נותן ביטוי למידה מגונה או לחוסר נקיות שקיימים בתוכו.
 
כדי להינצל מעבירה יש להימנע ממעשה זה או ממעשה אחר, אך כדי להינצל מדיבור מגונה יש לערוך בדק בית פנימי ומקיף הרבה יותר. כדי להינצל מדיבור מגונה יש צורך בבדיקת חמץ, בדיקה המפשפשת בחורים ובסדקים של הנפש ומבערת מהם את המחשבות והתחושות הפסולות המובילות אל הדיבור המגונה.
 
כאמור לעיל, עם ראשית לימודנו במסכת פסחים עומד בפנינו לא רק האתגר של כיבוש מסכת נוספת מן הש"ס, אלא גם האתגר הקורא לנו לבער את נגעי הלב ולערוך בדיקת חמץ פנימית כנה ואמיתית. מי יתן ונזכה לכך.