פסחים דף מח – צירוף סל ותנור

  • הרב אברהם סתיו
לקראת סוף הדיון במחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע בעניין הפרשת חלה בפסח מביאה הגמרא מחלוקת נוספת של אותם תנאים בעניין צירוף חלות קטנות לכדי שיעור חלה:
 
"תניא, רבי אליעזר אומר: הסל מצרפן, רבי יהושע אומר: תנור מצרפן".
 
שאלת פשט יסודית שעולה למקרא הברייתא היא מהו היחס שבין שיטת רבי יהושע לשיטת רבי אליעזר – האם הם חלוקים, ובמה.
 
רש"י על אתר (ד"ה תנור) ענה לשאלה זו באופן אחד:
 
"אף תנור מצרפן, אף על פי שלא נתנן לסל".
 
לדעת רש"י יש הדרגה ברורה בין הסל לתנור. שני התנאים מודים שהסל מצרף את החלות, ומחלוקתם היא בשאלה האם גם התנור יכול לצרף. מאידך, בירושלמי (חלה ב, ב) מובאת שיטת רבי אליעזר כך:
 
"אית תניי תני התנור מצרף ואין הסל מצרף".
 
כלומר, לדעת רבי אליעזר דווקא התנור מצרף ולא הסל. מדברי הירושלמי עולה שמחלוקת התנאים היא מחלוקת כפולה: לדעת רבי יהושע רק תנור מצרף, ולדעת רבי אליעזר רק סל מצרף. אמנם, ברמב"ן וברשב"א (בהלכות חלה) מבואר שכולם מודים שתנור מצרף, ונחלקו אם גם סל יכול לצרף.
 
מהו שורש המחלוקת בהבנת דברי התנאים? נראה שניתן להסביר את הדברים לאור מחלוקת אחרת בהבנת דין צירוף סל.
 
בהסבר זמן הצירוף ומהותו אפשר למצוא שלוש נימות בדברי הראשונים:
 
א. מדברי רש"י בסוגייתנו והרמב"ם בהלכות ביכורים (ו, יז) עולה שנתינת החלות בסל וצירופן יחד לקראת האכילה הם עצמם הצירוף הנדרש לחיוב חלה (מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין סיפר שהרב אהרן סולובייצ'יק נקט בגישה זו, וסבר שיש צירוף לשיעור חלה כאשר מניחים את הלחמים יחד במשאית הלחם).
ב. בריטב"א מבואר שהנתינה לסל צריכה להיות מיד לאחר ההוצאה מן התנור, וביכולתה לצרף את החלות משום שהיא מהווה המשך של תהליך האפייה.
ג. המאירי (בשם יש מפרשים) כתב גם הוא כריטב"א, אלא שהסביר את הרדייה והנתינה בסל לא רק כהמשך האפייה בתנור אלא כעיקר התהליך שמקנה לחלה שֵׁם 'לחם', ובשל כך יש לו את היכולת לצרף.
 
נראה שההבדלים בין שלוש השיטות הללו משפיעים על הבנת היחס שבין שיטות התנאים:
 
א. לדעת רש"י מסתבר שהיכולת לצרף קשורה לכך שהלחם נמצא יחד כשהוא ראוי לאכילה, וממילא כולם מודים שסל מצרף, ונחלקו בדין תנור, שהכיכרות שבו פחות ראויים לאכילה.
ב. מדברי הריטב"א ברור שהנתינה בסל היא רק המשך של האפייה בתנור, וממילא ברור שהצירוף בתנור עצמו עדיף וכולם יודו שדי בו (ואכן כך כתב הריטב"א).
ג. מדברי המאירי נראה שהמחלוקת היא היכן ניתן לכיכר שם 'לחם' – לדעת רבי יהושע בתוך התנור ולדעת רבי אליעזר בשלב הרדייה. ממילא כל אחת מן השיטות לא תקבל את חברתה, וכדעת הירושלמי.