פסחים דף נח – עשה דהשלמה

  • יהודה רוזנברג
אנו פותחים היום בלימוד חלקה השני של מסכת פסחים, המוקדש לדיני קרבן הפסח. אחד הדינים המייחדים את קרבן הפסח ביחס לקרבנות האחרים הוא שקרבן הפסח קרב לאחר תמיד של בין הערביים, בניגוד לקרבנות אחרים, הקרבים לפניו. החובה להקריב את כל הקרבנות לפני תמיד של בין הערביים נקראת "עשה דהשלמה", והיא נלמדת בסוגייתנו מן הפסוק "והקריב עליה חלבי השלמים" האמור בתמיד של שחר, שממנו משמע שיש להקריב את כל הקרבנות בין תמיד של שחר לתמיד של בין הערביים.
 
הפוסקים נחלקו בנוגע למעמדה של חובה זו: הגמרא, כאמור, מכנה אותה "עשה דהשלמה", ומשמע שמדובר במצות עשה, וכך אכן פירש הרמב"ן (בהשגותיו לספר המצוות של הרמב"ם, שכחת העשין מצוה יא), שמנה אותה בין מצוות העשה שהרמב"ם השמיט ממניינו:
 
"שנצטוינו להקריב כל הקרבנות הבאים בנדבה או בחובה בין שני התמידין, לא קודם תמיד שלשחר ולא אחר תמיד שלבין הערבים... והנה למדנו שיש בזה מצות עשה, כלומר שהמקדים או המאחר קרבנו לזמנים הנזכרים עובר בלאו הבא מכלל עשה, שהוא עשה".
 
הרמב"ן רואה את החובה להקריב את כל הקרבנות בין שני התמידים כמצות עשה, וממילא המקריב קרבן לאחר תמיד של בין הערביים עובר בלאו הבא מכלל עשה, משום שבמעשיו הוא מבטל חובה זו.
 
לעומתו, הרמב"ם כלל לא הזכיר מצוה זו כחלק ממניין המצוות. ר' ירוחם פישל פערלא (בביאורו לספר המצוות לרס"ג, מצוות לא תעשה רסד) הסביר שהדבר נובע מכך שלדעתו חובה זו "אינה אלא אחד מחלקי עשה דהקרבת התמיד, דמצותו היא להקריבו בענין שלא יהא שום דבר קרב לא קודם לתמיד של שחר ולא אחר תמיד של בין הערבים".
 
אם כן, הרמב"ם (על פי ביאורו של הגרי"פ) והרמב"ן נחלקו בשאלה אם "עשה דהשלמה" הוא מצוה הקשורה לדיני קרבן התמיד או לדיני הקרבת כל הקרבנות כולם: לדעת הרמב"ם זהו אחד מדיני קרבן התמיד, שעליו להיות הקרבן הפותח והחותם את יום העבודה במקדש, ואילו לדעת הרמב"ן זוהי חובה הקשורה לאופן ההקרבה הראוי של כל שאר הקרבנות, הצריכים להיקרב ב'שעות הפעילות' של המקדש – בין תמיד של שחר לתמיד של בין הערביים.
 
נפקא מינה אפשרית בין שתי הדעות נוגעת למעמדם של קרבנות שהוקרבו שלא כראוי – לאחר תמיד של בין הערביים. הגמרא במסכת עירובין (ב ע"א) קובעת שקרבנות שלמים שנשחטו השכם בבוקר, קודם פתיחת דלתות ההיכל, פסולים, והתוספות בסוגייתנו (נח ע"ב ד"ה העולה) קבעו שכך גם דינו של קרבן שהוקרב לאחר תמיד של בין הערביים (התוספות התלבטו אם פסול זה מדאורייתא או מדרבנן, ואכמ"ל).
 
הבנה זו מסתברת על פי שיטת הרמב"ן, הרואה את החובה להקריב את הקרבנות קודם תמיד של בין הערביים כחלק מדיני הקרבנות, הצריכים להיקרב במהלך הזמן שבין שני התמידים – קרבן שהוקרב קודם לזמן זה נפסל, וכך גם קרבן שהוקרב לאחריו. לעומת זאת, לפי הרמב"ם מסתבר שאין בקרבן שהוקרב לאחר תמיד של בין הערביים כל פסול, שהרי אף אם מעמדו של קרבן התמיד נפגע בעקבות הקרבה זו – מעמדו של הקרבן שהוקרב באיחור לא נפגע כלל. ואכן, הרמב"ם לא הזכיר פסול זה, ונראה שאינו מקבל אותו.
 
[עוד בעניין עשה דהשלמה ומעמדו של קרבן שהוקרב לאחר תמיד של בין הערביים ראו בעיונו של הרב אביהוד שורץ בדף היומיומי מחר.]