פסחים | דף קד | ברכה הסמוכה לחברתה

  • הרב אברהם סתיו
בסוגייתנו (דף קד ע"ב) מובאת ברייתא הקובעת כלל חשוב בהלכות ברכות:
 
"כל הברכות כולן פותח בברוך וחותם בהן בברוך, חוץ מברכת מצות וברכת הפירות וברכה הסמוכה לחבירתה וברכה אחרונה שבקרית שמע, שיש מהן פותח (בהן) בברוך ואין חותם בברוך, ויש מהן שחותם בברוך ואין פותח בברוך".
 
בעיון זה נתמקד בכלל היוצא מדברי הברייתא, ולפיו ברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך. כלל זה מיושם בברכות רבות, והדוגמה הבולטת ביותר לכך היא ברכות תפילת שמונה עשרה, אשר כולן, מלבד הראשונה, אינן פותחות בברוך בשל סמיכותן זו לזו.
 
בהסבר טעמו של כלל זה נחלקו הראשונים בסוגייתנו. הרשב"ם על אתר (ד"ה יש) כתב:
 
"יש מהן שחותמין ואינו פותח, כגון ברכה הסמוכה לחבירתה, שהרי פוטרתה הראשונה שנפתחה בברוך".
 
לדעת הרשב"ם הפתיחה של הברכה הראשונה היא שפוטרת את הברכות שלאחריה מלפתוח בברוך. בתוספות (ד"ה חוץ), לעומת זאת, הובאה גישה אחרת:
 
"חוץ מברכה הסמוכה לחבירתה – פירוש לפי שחתם בראשונה אין צריך לפתוח השנייה בברוך".
 
לדעת התוספות הפטור של הברכה השנייה מלפתוח בברוך נובע מחתימתה של הברכה שלפניה, ולא מפתיחתה.
 
למחלוקת הרשב"ם והתוספות יש כמה נפקא-מינות, כגון ביחס לדין ברכות קצרות (ברכות שאין להם חתימה): התוספות, שסברו שחתימת הברכה הקודמת היא שפוטרת את הברכה הבאה, הוציאו מכלל זה ברכות קצרות:
 
"ור"ת אומר דשהכל ברא לכבודו ויוצר האדם לכך פותח בברוך בלא חתימה שהם קצרות כמו ברכת פירות ומצות ופתיחתן זו היא חתימתן... והבדלה נמי שפותחת בברוך אף על פי שסמוכה לברכת מאור משום שלא תראה ברכה אחת".
 
לדעת התוספות, כאשר אין חתימה לברכה הקודמת היא אינה פוטרת את חברתה מלפתוח בברוך. אמנם, לפי סברת הרשב"ם נראה שגם ברכה קצרה תפטור את הברכות הבאות אחריה, וכן עולה מדברי הירושלמי המובא בתוספות ומפורש בריטב"א (מגילה כא ע"ב ד"ה לאחריה).
 
מהי המחלוקת המהותית בין הרשב"ם לתוספות?
 
נראה שלדעת הרשב"ם הפתיחה ב"ברוך" מהווה חלק מהותי מהגדרת ברכה, וממילא האפשרות היחידה לפטור ברכה מחובת הפתיחה היא בכך שנראה פתיחה אחרת כחלה גם עליה. לעומת זאת, לדעת התוספות פתיחת הברכה היא רק אמצעי סגנוני לתחימת גבולותיה, וממילא די בכך שלברכה שלפניה תהיה חתימה ברורה.
 
ביטוי למחלוקת זו אפשר לראות במחלוקת הראשונים בעניין ברכת "אמת ויציב", אשר בברייתא הנ"ל נאמר שאינה פותחת בברוך. הרשב"ם (ד"ה וברכה) פירש שברכה זו נחשבת ברכה הסמוכה לחברתה, ואמירת קריאת שמע אינה מפסיקה בין הברכות הראשונות לאחרונות. אמנם, התוספות הסבירו זאת באופן אחר:
 
"נראה דברכה שאחר פסוקים אין צריך פתיחה, שבלא פתיחה ניכרת התחלה".
 
התוספות, לשיטתם, סברו שאין צורך אמיתי לפתוח בברוך, אלא רק לתחום היטב את גבולותיה של הברכה. ממילא אין זה משנה אם תחימה זו תיעשה על ידי חתימה של ברכה קודמת או בעזרת פסוקים בעלמא.