פסחים סו. - תחילת דרכו של הלל

  • הרב יצחק בלאו

תחילת דרכו של הלל

"תנו רבנן: הלכה זו נתעלמה מבני בתירא. פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת, שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו. אמרו: כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו? אמרו להם: אדם אחד יש שעלה מבבל, והלל הבבלי שמו, ששימש שני גדולי הדור - שמעיה ואבטליון, ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו. שלחו וקראו לו. אמרו לו: כלום אתה יודע אם הפסח דוחה את השבת אם לאו? אמר להם: וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת? והלא הרבה יותר ממאתיים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת [= קרבנות התמיד]... מייד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם, והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח. התחיל מקנטרן בדברים, אמר להן: מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם? עצלות שהיתה בכם, שלא שימשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון. אמרו לו: רבי, שכח ולא הביא סכין מערב שבת - מהו? אמר להן: הלכה זו שמעתי ושכחתי, אלא הנח להן לישראל, אם אין נביאים הן - בני נביאים הן. למחר, מי שפסחו טלה - תוחבו בצמרו, מי שפסחו גדי - תוחבו בין קרניו; ראה מעשה ונזכר הלכה, ואמר: כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון". (פסחים סו ע"א)

"אמר רב יהודה אמר רב: כל המתיהר - אם חכם הוא, חכמתו מסתלקת ממנו; אם נביא הוא - נבואתו מסתלקת ממנו. 'אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו' - מהלל, דאמר מר: התחיל מקנטרן בדברים, וקאמר להו: הלכה זו שמעתי ושכחתי". (שם סו ע"ב)

ביקורתו של הלל על החכמים מפתיעה. זהו אינו הלל שאנו רגילים לראות כאדם צנוע וכמי שעונה לכולם. ה"עיון יעקב" מסביר שכוונתו של הלל בקנטרו את החכמים הייתה טובה: הוא רצה לדרבן אותם להתחזק בלימודם. אך כוונה לחוד ומעשה לחוד. למעשה, הוא טעה באמירתו זו, וראיה לכך היא שנשתכחה ממנו ההלכה. ניתן להסביר כיצד מתעלמת ההלכה בשני אופנים: ראשית, ניתן לומר שה' מסלק את חכמתו של החכם כיוון שהוא הביע יוהרה כלפי אחרים; ושנית, לעיתים דווקא מי שנחשב יודע כל - נכשל ברגע האמת, כשחכמתו נצרכת.

ייתכן שכל מטרתו של הסיפור הזה היא ללמדנו שהלל לא התחיל את דרכו בנשיאות באותו אופן שבה היא נמשכה. אולם הסיבות להגעתו לכס המנהיג, וכן התנהגותו עם הציבור, הפכו אותו לדמות המוכרת והאהובה כל כך בישראל.

הרב הוטנר מקשר אגדות אלו לחינוך. תלמידים שנתקלים בקשיים חושבים שהדמויות הגדולות שהם רואים מול עיניהם מעולם לא נתקלו בקשיים דומים. נדמה להם שהם מושלמים, ושכך הם נולדו. ייתכן שגישה כנה ואמיתית תועיל לחינוך תלמידים אלו, ותאפשר להם להתגבר על הקשיים שבהם הם נתקלים.