פסחים קי: - שדים ואמונות תפלות

  • הרב יצחק בלאו

שדים וכוחות מיסטיים

"ולא יפחתו לו מארבעה [כוסות יין]. היכי מתקני רבנן מידי דאתי בה לידי סכנה [=כיצד תיקנו חז"ל דבר המביא לידי סכנה]? והתניא: לא יאכל אדם תרי ולא ישתה תרי?... אמר רב נחמן: אמר קרא 'ליל שימורים' - ליל המשומר ובא מן המזיקין. רבא אמר: כוס של ברכה מצטרף לטובה ואינו מצטרף לרעה. רבינא אמר: ארבעה כסי תקינו רבנן דרך חירות, כל חד וחד מצווה באפי נפשה הוא [= כל כוס וכוס היא מצווה נפרדת]". (פסחים קט ע"ב)

"במערבא לא קפדי אזוגי. רב דימי מנהרדעא קפיד אפילו ארושמא דחביתא. הוה עובדא, ופקע חביתא. כללא דמילתא: כל דקפיד - קפדי בהדיה, ודלא קפיד - לא קפדי בהדיה, ומיהו למיחש מיבעי". (פסחים קי ע"ב)

תרגום: בארץ ישראל לא היו מקפידים על זוגות. רב דימי מנהרדעא היה מקפיד אפילו על מספר הפגימות בחבית. היה מקרה, ונשברה החבית. באופן כללי: כל המקפיד - מקפידים עליו, ושאינו מקפיד - אין מקפידים עליו, אך לחשוש הוא צריך.

הגמרא מבינה שיש סכנה באכילת או בשתיית מספר זוגי של דברים, כאילו ישנם שדים או כוחות מסתוריים השולטים במספרים הזוגיים, ורק אכילת מספר אי-זוגי של דברים תבטיח לאדם את בטחונו. המפתיע ביותר הוא שהסכנה קטֵנה אם האדם אינו נותן לכוחות אלו תשומת לב מופרזת.

כידוע, ישנה מחלוקת גדולה בין הפרשנים על היחס לשדים ולאמונות תפלות בכלל. מצד אחד עומדים אלו שהבינו את הגמרות כפשוטן, ואישרו את קיומם של השדים ודומיהם. מנגד, עומד הרמב"ם בתקיפות על כך שאין שדים בעולם כלל.

המאירי, המסכים בדרך כלל עם דרכו המחשבתית של הרמב"ם, טוען שבזמן התלמוד, העם היה מושפע מאמונות תפלות. לטענתו, כאשר האמונות נשקו לעבודה זרה - תגובת חז"ל הייתה תקיפה, אך ביחס לאמונות שאין להן קשר לעבודה זרה, חז"ל רק נקטו צעדים כדי להגביל את השפעתן. ההתייחסות ל'זוגות' אינה מעידה על כוחות מאגיים הטמונים במספרים הזוגיים, אלא נובעת מהאמונה העממית. מי שאכל מספר זוגי של מאכלים, היה משוכנע שהדבר יגרום לו למחלות, וכך סבל ממחלה מדומה. לכן, כפי שכותבת הגמרא, מי שאינו מאמין ב'זוגות' - לא יושפע מהם. אמנם, הסבר זה אינו מבהיר מדוע הגמרא ממליצה להיזהר קצת מ'זוגות' בכל מקרה.

מדוע חז"ל בחרו לתת לגיטימציה לאמונות אלו, ולא קבעו בפשטות שהן מוטעות? נראה שחז"ל סברו שאם העם כבר מאמין בהן, יהיה קשה לשכנע אותם שהם טועים. את האנרגיות כדאי להפנות נגד אמונות הגובלות בעבודה זרה, ואילו אמונות אחרות - יש להתייחס אליהן בספקנות, והן ידעכו מאליהן. ואכן, בסופו של דבר, כידוע, אמונת ה'זוגות' עברה מן העולם.

ייתכן שיש כאן גם מסר חינוכי. עלינו להעביר לתלמידינו את המסר המתאים גם כאשר נראה שיהיה קשה להם לקבל אותו. מצד אחד - אסור לזלזל בדברים שהם מקבלים כמובנים מאליהם, אך מצד שני - כאשר הם קרבים לתחום בעייתי, יש להתייחס לכך באופן החריף ביותר.