פסח - יום העצמאות!

  • הרב עדיאל זימרן

פסח - יום העצמאות!

אנו מתייחסים אל פסח כאל יום יציאת מצרים, כפי שהוא מתואר בספר שמות. אנו אוכלים מצה זכר למצות שאכלו בני ישראל ביום צאתם ממצרים, מספרים ביציאת מצרים ונוהגים עוד מנהגים רבים שהם "זכר ליציאת מצרים".

הגמרא במסכת מגילה דנה בשאלה האם צריך לומר הלל בפורים. במהלך הדיון עולה הסברא שאין לומר הלל על נס שנעשה בחוץ לארץ, והגמרא מקשה על כך מאמירת ההלל בפסח: "יציאת מצרים, דנס שבחוצה לארץ, היכי אמרינן שירה?". נניח את הדיון ההלכתי המופיע שם בגמרא, וננסה לענות על שאלת הגמרא על ידי אפיון נוסף לחג הפסח.

בתחילת ספר יהושע מופיע סיפור כניסת בני ישראל לארץ. ישנו דמיון רב בין האירועים המתוארים בפרקים אלו לבין אירועי יציאת מצרים. ביציאת מצרים זכו בני ישראל לקריעת ים סוף, ואילו בכניסה לארץ הם זכו לקריעת מי הירדן: "וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה' אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ בְּמֵי הַיַּרְדֵּן - מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן, הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה, וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד... וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר, וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם הָעִיר... וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה עַד אֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל הַגּוֹי לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן". כמו כן, ביציאת מצרים מצווה הקב"ה את בני ישראל לספר לבניהם את שראו עיניהם, וכך אף לאחר קריעת הירדן: "לְמַעַן תִּהְיֶה זֹאת אוֹת בְּקִרְבְּכֶם כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם, וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן, נִכְרְתוּ מֵי הַיַּרְדֵּן, וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם".

בהמשך הפסוקים, נכתב במפורש שיום הכניסה לארץ היה פסח:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ - הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם, וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ, וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן, וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא".

הפסוקים מתארים כי מייד לאחר שנכנסו בני ישראל למצרים פסק המן לרדת, ובני ישראל אכלו מתבואת הארץ. כיון שמועד זה היה פסח, הרי שהתבואה הראשונה שאכלו בני ישראל בארץ היתה המצה - שהיא אף התירה את ההנאה מתבואת הארץ על פי מצוַת העומר. אף אם לא נאריך בפרשנויות על הקשר שבין יציאת מצרים לבין הכניסה לארץ, הרי דברי ה' אמורים במפורש: "היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם". למעשה, אם כן, פסח אינו רק יום היציאה מארץ מצרים אלא אף יום הכניסה לארץ ישראל. אפילו אם אין אומרים הלל על נס שבחוץ לארץ, מקום רב יש לומר הלל בפסח. במקביל לארבע לשונות הגאולה - "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי" - אל לנו לשכוח את הלשון החמישית, אשר לחלק מהגרסאות שותים עליה כוס חמישית - "והבאתי אתכם אל הארץ".