פסחים | דף צו | פסח מצרים ופסח דורות

בהמשך למשנה לעיל (דף צה ע"א) שדנה ביחס שבין פסח ראשון לפסח שני, דנה משנתנו (דף צו ע"א) ביחס שבין קורבן הפסח הראשון שעשו אבותינו במצרים לקורבן הפסח שנעשה לדורות: "מה בין פסח מצרים לפסח דורות? פסח מצרים מקחו מבעשור, וטעון הזאה באגודת אזוב ועל המשקוף ועל שתי המזוזות, ונאכל בחפזון בלילה אחד. ופסח דורות נוהג כל שבעה".

המשנה מונה ארבעה הבדלים בין שני הפסחים: לקיחה, הזאה, חיפזון ומשך החג. מהו המשותף להבדלים אלו? נראה שלמרות הדמיון לכאורה בין שני הפסחים, פסח מצרים ופסח דורות, הרי שבמהות מדובר בשני תהליכים הפוכים. בעוד שפסח מצרים עניינו תהליך של התנתקות ותנועה, הרי שפסח דורות עניינו חיבור ומנוחה.

שלושת השלבים המתוארים במשנה: הלקיחה, ההזאה והאכילה, מהווים שלושה שלבים של התנתקות מן התרבות המצרית ואליליה. התהליך שהתחיל בלקיחת השה באופן מופגן והמשיך בהצהרה פומבית על שחיטתו על ידי סימון הבית בדם, נגמר באכילת בשרו. משום כך, אכילת הבשר אמורה להוביל ל"חיפזון", מצב של ניתוק ומוכנות מוחלטת ליציאה.

לעומת זאת קורבן פסח דורות עניינו חיבור בין עם ישראל לקב"ה. משום כך את מקום החיפזון תופסת דווקא ההסבה, ובמקום שהפסח יהווה את סופו של תהליך הניתוק מן הגלות, הוא מהווה את תחילתו של חג בן שבעה ימים. משום כך מצאנו את קורבן פסח דורות דווקא עם הכניסה לארץ, כחלק מתהליך ההתיישבות וההתקבעות בארץ ישראל: "וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ: וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא" (יהושע ה, י–יב).

הפסח בימי יהושע מבטא בדיוק את ההיפך מפסח מצרים. עניינו הוא סיום ההליכה במדבר ותחילת החנייה בארץ ישראל, ומשום כך מיד אחריו נפסקת ירידת המן ומתחילה האכילה מלחם הארץ.

נראה שגם ר' צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק אות א) עמד על הבחנה זו בין הפסחים, והוא לומד ממנה על שלבים שונים בעבודת ה' של כל אדם ואדם: "ראשית כניסת האדם לעבודת ה' צריך להיות בחפזון כמו שמצינו בפסח מצרים שהיה נאכל בחפזון ולא פסח דורות. מפני שההתחלה לנתק עצמו מכל תאוות עולם הזה שהוא מקושר בהם צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון ה' ולחפוז על אותו רגע למהר לצאת מהם אולי יוכל. ואחר כך שוב ילך במתינות ולאט כדין פסח דורות".