בכורות | דף ד | פקיעת קדושת כהונה מכהנת

מתחילה, הייתה עבודת הקרבנות בבכורות. לאחר השתתפותם בחטא העגל, ירדו הבכורות ממדרגתם, ושבט לוי שלא חטא הועמד תחתם לשרת בקדש. המשנה בדף ג למדה בק"ו ממעשה המדבר שגם בכורים כהנים וגם בכורים לויים לא צריכים פדיון. למרות זאת, התורה ציוותה שכסף הפדיון של בכור ישראל יועבר דווקא לכהן לא ללוי (במדבר ג, נא).

מהפסוק "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא" (שמות יג, ב) אנו למדים כי הבכורה תלויה באם. על כן, גם בכור לישראל הנשוי לבת כהן או בת לוי פטור מפדיון בכור (בכורות מז, א).

בעקבות דברים אלו כותב הרמב"ם בהלכות ביכורים (פרק יא הלכה ט - יא):

"כהנים ולוים פטורים מפדיון הבן מקל וחומר, אם פטרו של ישראל במדבר דין הוא שיפטרו עצמן. ישראל הבא מן הכהנת ומן הלויה פטור, שאין הדבר תלוי באב אלא באם שנאמר פטר רחם בישראל. לויה המעוברת מעכו"ם בנה פטור, וכהנת המעוברת מעכו"ם בנה חייב שהרי נפסלה אמו מן הכהונה בבעילת העכו"ם."

הרמב"ם מחלק באופן מפתיע בין בת כהן לבת לוי. בכורה של בת לוי שנבעלה לגוי פטור מפדיון בעוד שבכורה של בת כהן שנבעלה לגוי חייב בפדיון. חילוק זה מפתיע משום שגם כאשר בת הכהן נפסלה לכהונה, לכאורה שייכת עדיין ל'שבט לוי' ובנה אמור להפטר מפדיון.

בעלי התוספות (בכורת דף מז עמוד א ד"ה אלא) והמשנה למלך (הלכות ביכורים ט, כ) כתבו שקדושת הכהונה כוללת בתוכה גם את קדושת הלויה וכאשר פוקעת קדושת הכהונה למעשה גם קדושת הלויה פוקעת ממנה. אולם, מדבריהם עדיין לא מובן מה הסיבה לכך.

ניתן להסביר כי בניגוד להבנה המתבקשת, שכהן הוא לוי מיוחד יותר, הלויה והכהונה הן בעצם שתי קבוצות נפרדות. אומנם יש בין הקבוצות מכנים משותפים רבים, אך אלה מקריים ולא מהותיים. הכוהנים אינם בכלל לויים, אלא משפחה נפרדת וממילא מובן מדוע כאשר פקעה קדושתה של כוהנת לא נותרה בה קדושת לויה. לאחר שנבעלה לגוי הפכה בת הכהן להיות זרה גמורה.