פרה אדומה

פרה אדומה - יש לה כוח מיוחד, שהיא יכולה לטהר מטומאת מת. למעשה, אפר הפרה האדומה הוא הדרך היחידה להיטהר מטומאת מת ולהגיע לטהרה שלמה. הרב קוק הרחיב את משמעות הטהרה של הפרה האדומה למשמעות עולמית-קוסמית ('שמונה קבצים', קובץ ה' פסקה נא):

"פרה אדומה - כפרה כתיב בה, והיא מטהרת מטומאת מת, נעוצה בסילוק הטומאה מיסודה, בהעלאת העולם מעומק חטאו, מחטא הארץ ומקטרוג הלבנה, מנפילת התיאוריה העולמית ביסוד מציאותה, מהנמכת האידיאל העולמי במציאות, שהכשיר את החטא האנושי וכל הצרות הרבות הבאות ממנו".

לדברי הראי"ה, יסוד טהרת הפרה האדומה נעוץ בטהרה קוסמית, בהעלאת העולם ובתיקון חטא הארץ בבריאת העולם. חטא זה מתואר במדרש (בראשית רבה ה'), הדן בשאלה מדוע נענשה הארץ לאחר חטא האדם הראשון, שנגזר עליה "ארורה האדמה בעבורך". המדרש מסביר: "שעברה על הציווי, שכך אמר הקב"ה: 'תדשא הארץ [עץ פרי]' - מה הפרי נאכל, אף העץ יהא נאכל. והיא לא עשת כן, אלא 'ותוצא הארץ דשא עשב מזריע [ועץ עושה פרי]' - הפרי נאכל ואין העץ נאכל". הקב"ה ציווה על הארץ להוציא עצים שטעמם וטעם פריים שווה, והיא עברה על ציוויו ית' והצמיחה עץ שניתן לאכול רק את פירותיו.

ב"אורות התשובה" (ו', ז) מתייחס הראי"ה למדרש זה, ומסביר שהקב"ה רצה מלכתחילה ליצור עולם שהאמצעים והדרכים למטרה מסויימת - יורגש בהם טעם המטרה. דרכו של עולם, האדם שואף למטרה מסויימת ורוצה להגיע אליה, אך האמצעים למטרה - הדרך שדרכה צריך לעבור - הם קשים, כואבים ומרים. כפי שרצה הקב"ה לברוא את העולם, לא היו אמצעים נפרדים מהמטרה, אלא הכל היה מטרה. זה פשר הביטוי "טעם העץ כטעם הפרי": טעם הדרכים כטעם המטרה. הארץ לא קיימה את הציווי, ובעולמנו יש אמצעים ויש מטרות, ואין אנו מרגישים באמצעים את הנועם והמתיקות שבמטרות. הראי"ה מוסיף וכותב שבימות המשיח יתוקן חטא הארץ, וטעם העץ ישוב להיות כטעם הפרי - טעמם של האמצעים יהיה כטעם המטרה.

לדברי הראי"ה, בפרה אדומה טמון כוח הטהרה הכללית, המטהר את העולם מחסרונותיו. בגלל חטאי האדמה והאדם ירד העולם למדרגה נמוכה יותר, והפרה האדומה היא תיקון העולם. חטא האדם בגן העדן גרם למיתה לבוא לעולם; חטא הארץ גרם ליצירת פער בין האמצעים למטרות; ואפר הפרה האדומה מתקן חטאים אלו, מטהר את טומאת המת ומכפר על חטאה של הארץ.