פרה אדומה

  • הרב ירון בן צבי
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

שקלים דף כא – פרה אדומה

במשנה מופיעה תקנת חכמים הקובעת שלא תהיה מעילה באפר הפרה האדומה, כלומר שאם אדם נהנה מאפר זה - הוא לא יהיה חייב בהבאת קורבן מעילה.

בגמרא מבואר שמן התורה המעילה היא רק בפרה האדומה עצמה. הגמרא לומדת זאת מהפסוק 'חטאת הוא' – בפרה עצמה מועלין ואין מועלין באפרה.

לימוד זה דורש ביאור; באופן כללי אנו יודעים שמן התורה דיני מעילה תקפים על חפצי הקדש – לכן, בקודשי מזבח, יש שייכות לדין מעילה רק בכל הקשור לקרבנות או לחלקי הקרבן שאסורים לשימוש האדם (חלקים המכונים קדשי ה'). לדוג': בקורבן החטאת, לאחר שנזרק הדם,הבשר מותר לכהנים לצורך אכילה (וממילא הוא לא נחשב 'קדשי ה'), על כן אפילו אם 'זר' יאכל מבשר זה, על אף שזה מעשה אסור, מכל מקום הוא לא עבר במעשה זה על מעילה. לעומת זאת, חלקי החטאת שיש להקטיר אותם על גבי המזבח, אסורים לאדם באכילה גם לאחר זריקת הדם, ועל כן יש עליהם דין מעילה. אם אנו מיישמים את העיקרון שהגדרנו בדיני מעילה על הלימוד הנוגע לאפר הפרה האדם עולה שהכתוב מלמד אותנו שדין פרה אדומה הוא כדין חטאת קודם שהותרה לכהנים באכילה, שיש בה דין מעילה. הקושי בדבר הוא שבשונה מחטאת, פרה אדומה נקנית מכספי הקדש, לכן לא ברור למה צריך בכלל לומר שהיא רכוש הקדש שהרי דבר זה מובן מאליו!

יתכן לחלק בין דיני מעילה שהם רכוש של הקדש לדיני מעילה בקרבנות: מעילה ברכוש של הקדש מוציא אותו לחולין (לכן אין אפשרות למעול שתי פעמים בחפץ אחד – בזמן הפעולה השניה החפץ כבר היה חולין) אולם, מהגמרא במסכת מעילה (דף יט ע"א) אנו למדים שבהמות הקדש שמיועדות לקרבן, חטאת לדוגמא, לעולם אינן יוצאות לחולין. נראה אם כך, שכאשר התורה מקישה פרה אדומה לחטאת היא למעשה מלמדת אותנו שאין בפרה אדומה את הצד הקל שאין מעילה אחר מעילה כשאר רכוש הקדש, אלא יש בה את הצד החמור של קרבן שלעולם אינו יוצא לחולין.

הרב ירון בן צבי