וירא | המלאכים מגיעים לסדום

ספר בראשית פרק יט:

נעיין בפס' הפותחים את הפרק (א-ג):

אי אפשר שלא לשים לב להקבלה מופתית בין סיפור הכנסת האורחים של לוט לסיפור הכנסת האורחים של אברהם:

 

עם כל הדמיון ניכרים מספר הבדלים שעשויים לשפוך אור על הפרשה. ניתן לשים לב שלוט מתנהל בעצלתיים לעומת החיפזון של אברהם, אברהם יושב באוהל ארעי לעומת לוט שיושב בשער סדום הבנוי לתלפיות. אברהם רץ לקראת המלאכים ואילו לוט פשוט קם לקראתם. אברהם מציע להם לפוש קמעא תחת העץ ואילו לוט מבקש מהם ללון במקום.

במקביל לכך נראה שהתפאורה אצל אברהם היא חיובית יותר: מלאכי אברהם באים בחום היום -באור, ואילו מלאכי לוט מגיעים בערב, אברהם מדבר עם המלאכים על מציאת חן ואילו פרט זה מושמט אצל לוט.

עוד הבדל שיש להעיר עליו הוא במיקום של רחיצת הרגליים: אצל אברהם רחיצת הרגליים היא לפני העצירה בבית ואילו אצל לוט רחיצת הרגליים היא לפני היציאה מן הבית. מי שהעיר על כך והתייחס להבדל הוא רש"י בד"ה  ורחצו רגליכם:

כסבור שהם ערביים שמשתחוים לאבק רגליהם והקפיד שלא להכניס ע"א לביתו (ב"מ פו). אבל לוט שלא הקפיד הקדים לינה לרחיצה שנאמר ולינו ורחצו רגליכם:

ניתן לומר באופן אחר, שנראה שאצל אברהם המקום הנקי הוא הבית 'תחת העץ' ולכן יש לרחוץ רגליים קודם, לעומת זאת אצל לוט המקום הנקי הוא החוץ רחיצת הרגליים היא ביציאה מן הבית לאחר הלינה בו. מה שמשדר איזושהי סלידה מהסביבה הפיזית של לוט.

אוסף כל ההבדלים הללו שללא ספק מאירים באור שלילי את לוט מובילים בסופו של דבר להבדל הבולט והבוטה ביותר בין שני הסיפורים שאצל אברהם התשובה להצעה היא חיובית ואילו לוט נענה בסירוב מוחלט.

 

נראה שקיים קשר בין שני האישים אך במה שנוגע לפרטים הקטנים לוט חסר מאברהם.

חשוב לציין! בפרשה האחרונה נשארנו עם סימן שאלה גדול: האם קיימים בסדום עשרה צדיקים? האם בפחות מכאן הקב"ה יישא למקום?

בתחילת הפרשה שלנו התשובה ברורה: אין עשרה צדיקים בסדום! גם לוט שאולי מזכיר במשהו את הדוד שלו – אברהם אבינו, לא יזכה להצלה - 'לא! כי ברחוב נלין' אך יחד עם זאת, לוט,  במשהו שלא כל כך אופייני להכנסת האורחים המנומנמת שלו מפציר באורחיו להיכנס אליו הביתה – והם אכן נכנסים. לוט בהפצרה שלו קנה את עולמו, נתאר לעצמנו מה היה קורה אלמלי לוט לא היה מפציר כל כך? – ייתכן לשער שלא היה ניצל והיה נספה כשאר בני עירו ולא יהיה מוגזם לומר שלוט קנה את עולמו בשעה. 

עוד ביטוי שחשוב לשים לב אליו שמופיע פעמיים בפס' אלה:

(ב) וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם...

(ג) וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ...

הביטוי הזה לא פעם מוזכר בהקשרים שליליים של הצלה:

1.       בספר במדבר פרק טז כו:

 וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם:

2.       בספר שופטים פרק ד יח:

וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכה

3.       בספר ישעיה פרק נב יא:

                 סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם טָמֵא אַל תִּגָּעוּ צְאוּ מִתּוֹכָהּ

גם כאן נרמז בין השורות, כי קריאתו של לוט והפצרתו אינן נובעות מרצונו להכניס את האורחים אליו הביתה אלא להצילם מן הרחוב האיום והנורא שהם מהלכים בו. הדברים נאמרים במפורש בהמשך בדבריו של לוט לאנשי סדום:

רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי:

לוט מנקודת מבטו מציל את המלאכים הבאים בשער סדום, מנקודת ראותם של המלאכים, כמובן, הוא מציל את אנשי סדום, המלאכים לא אמורים להיפגע מאנשי סדום להפך אנשי סדום אמורים להפגע מהמלאכים. לוט שלא במודע אוסף את המלאכים אליו הביתה אך באותו מעשה הוא מונע את המפגש בין המלאכים לאנשי העיר שיוביל לחורבנה. נעיין בהקשר זה בפס' ד הפותח את היחידה הבאה:

(ד) טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה:

בקריאה תמימה, נראה שמלאכים שכחו לחלוטין משליחותם, הם היו אמורים ללון ברחוב ובאיזשהו שלב להחריב את העיר, כעת הם עומדים לשכב בביתו של לוט וללכת לישון?! נראה כי לוט בצדקותו מציל את אנשי סדום מן המפגש עם המלאכים, זהו גם כנראה עומק דבריו של רש"י על פס' ח:

 כי על כן באו - כי הטובה הזאת תעשו לכבודי על אשר באו בצל קורתי

ע"פ רש"י הכנסת האורחים של לוט היא למעשה טובה לאנשי סדום, וע"פ דברינו דבריו מובנים.  אלא שאז כל אנשי סדום מוכיחים את הצד של הקב"ה בויכוח עם אברהם, אין עשרה צדיקים והם לא יכולים להציל את כל העיר:

(ה) וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם: (ו) וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו: (ז) וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ: (ח) הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי:

נביט בפסוקים: בפס' ה' אנשי סדום לא מגיעים למפגש עם לוט הם צועקים אליו מעבר לדלת שיוציא את האנשים שנמצאים אצלו בבית לוט למטרה מאוד ברורה. אמנם לוט יוצא אליהם והכתוב מדגיש שהוא סוגר את הדלת – סביר להניח שלוט סגר את הדלת בפני אנשי סדום בכדי להגן על המלאכים, אמנם הוא פונה אליהם ואומר 'אל נא אחי תרעו' עבור לוט אנשי סדום הם אחים! הוא מתחנן בפניהם שלא יעשו דבר לאורחיו, כביכול בכדי להגן עליהם אמנם בין השורות נראה שלוט דוקא מזדהה יותר עם אנשי סדום מאשר עם המלאכים. הוא מציע את בנותיו בכדי לספק את תאותם שלוחת הרסן של אחיו אך מגן בחרוף נפש על אורחיו – מדוע? האם יכול להיות שלוט מודע לזהותם של האנשים הבאים אליו הביתה? הדברים לא מספיק ברורים מן הכתובים אך בפועל זה גם מה שהכתובים באים להביע: לא ברור על מי לוט מגן על אנשי סדום – אחיו או על המלאכים אורחיו. בכל מקרה תשובת אנשי סדום היא:

(ט) וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת:

נשים לב שיש כאן שתי אמירות של אנשי סדום. האחת היא 'גש הלאה' ומיד לאחריה הם אומרים לו 'האחד בא לגור וישפט שפוט עתה נרע לך מהם' הסבר הכפילות של שתי האמירות יינתן על ידי סוף הפס' 'ויפצרו באיש בלוט מאוד'! בתחילה אמרו לו אנשי סדום גש הלאה אך לוט סרב הם הוסיפו ואיימו עליו שיריעו לו אך לוט עמד בסרובו אנשי סדום מפצירים בלוט מאוד והוא מסרב עד כדי שהם ניגשים בעצמם לשבור את הדלת! אי אפשר שלא להיזכר מתוך סרובו של לוט לפתוח את דלת ביתו בסרובם של המלאכים להיכנס אל תוך ביתו של לוט בשני המקרים בשל הסרוב קיימת הפצרה רבה לוט מפציר במלאכים להיכנס אליו הביתה ואילו אנשי סדום מפצירים בלוט לפתוח את הדלת כאומר: הפצרתו של לוט באה למנוע את הפצרתם של אנשי סדום – יש זיהוי נוסף ומשותף בין לוט לאנשי עירו.

לוט אמנם קרא לאנשי סדום 'אחי' אך הם מתייחסים אליו אחרת לחלוטין 'האחד בא לגור וישפט שפוט' נביא כאן מדבריו של החזקוני על אתר:

 עתה נרע לך מהם - הרי אתה אורח כמותם ונוהג עצמך כבעל הבית.

לוט קשר עצמו עם אנשי סדום וזה היה אולי קרש ההצלה היחיד שלהם להינצל בזכותו אמנם אנשי סדום מאסו בלוט וקשרו אותו עם המלאכים ומכיון שכך:

(י) וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם וַיָּבִיאוּ אֶת לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה וְאֶת הַדֶּלֶת סָגָרוּ: