דילוג לתוכן העיקרי

וירא | עקדת יצחק - חלק ב'

קובץ טקסט

ספר בראשית פרק כב 2

בשיעור שעבר עמדנו על האפשרות להסביר כי פרשת העקדה נכתבת על רקע פרשת גירוש ישמעאל וכך גם להסביר את המילים הפותחות את הפרשה 'ויהי אחר הדברים האלה' וכדבריהם של רש"י ויונתן. כעת נציע אפשרות אחרת על פיה הפרשה נכתבת דוקא על רקע הפרשה הסמוכה לה והיא פרשת אבימלך והבאר.

כזכור - הפרשה הקודמת מסתיימת על אף שבועתו של אבימלך לאברהם מסתיימת במלים

וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים:

דהיינו אברהם עדיין היה גר בארץ פלישתים, גר ולא תושב. הפסוק הזה כמובן חותם את תחילת קורותיו של אברהם אצל הפלישתים כפי שמסופר לנו בפרק כ:

וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר:

עם כל השבועות והבריתות שנכרתו בין אברהם לאבימלך, שום דבר משמעותי לא השתנה במעמדו של אברהם אבינו - אברהם עדיין היה בעיניהם לגר ולא לתושב. החילוק בין הגר לתושב מצוי בכמה מקומות ביניהם גם לקמן בספר בראשית פרק כג

(ג) וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר: (ד) גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי

האבן עזרא שם מסביר את ההבדל לדעתו

(ד) גר - לבדו הוא הלן:  ותושב - הוא הגר היושב בארץ. אמר הנה אני תושב עמכם והמות גזור עלינו ואין לי מקום שיהיה לי. אחזה כמו נחלה. או מקו' שאוחז אותו בכסף להיות קבר למתי:

לעומתו רש"י מקצין את ההבדלים וכותב:

(ד) גר ותושב אנכי עמכם - גר מארץ אחרת ונתישבתי עמכם. ומ"א אם תרצו הריני גר ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין שא"ל הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת:

בין אם לדברי רש"י ובין לדברי האב"ע ברור שמעמד התושב הוא בכיר ומבוסס יותר – ואברהם כאן במסגרת קורותיו בארץ פלישתים לא זוכה למעמד זה. לכאורה הדבר תמוה מכיון שאבימלך פונה אל אברהם בבקשה

אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה: וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ:

אבימלך חושש – כפי שהארכנו להסביר בשיעורים הקודמים – מהתגברותו של אברהם ומנישול זרעו של אבימלך מן הארץ וכפי שכותב נכוחה החזקוני שם:

(כג) כחסד אשר עשיתי עמך - עכשיו כשאתה גר ואני בעל הבית תעשה גם אתה עמדי כשאהיה גר ואתה בעל הבית.

אמנם נראה כי למרות חששותיו של אבימלך לא חל כל שינוי בכיוון זה מצד מעמדו של אברהם. יתרה מזאת לאחר פטירתו של אברהם ישב יצחק בארץ פלישתים תחת אביו ויחזה במו עיניו במחזה הקשה שמתואר שם בפרק כו:

(טו) וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר: (טז) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד:

המקום היחידי שניכר שיפור כלשהו במעמדו של אברהם הוא דוקא בסוף פרשת העקדה שם נאמר:

(יט) וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע:

בשונה מסוף פרק כא שאברהם עודנו גר בסוף פרשת העקידה מסיבה כל שהיא אברהם הופך להיות תושב. מה גורם לשינוי הזה במעמדו של אברהם? מה משמעות הדברים באשר ליחס שבין פרשת העקידה לפרשת אבימלך והבאר?

אם כי אין דמיון מוחלט בין שתי הפרשיות, קיימות נקודות בעלות דמיון מסויים ביניהן. נציג אותן בטבלה:

כא

כב

 

(כז) וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית:... (ל) וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת:

 

 

(יג) וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ:

 

(לא) עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם:

 

 (טז) וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהֹוָה כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ:

 

 

(יז) כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: (יח) וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי:

 

 (לג) וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְהֹוָה אֵל עוֹלָם: (לד) וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים:

 (יט) וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע:

 

נשים לב לקוי הדמיון שיש בין שתי הפרשיות. מושא מסויים עומד בסכנת לקיחה לאחר הבאת הצאן הסכנה נעלמת וניתנת הבטחה בשבועה לקיום הזרע בארץ אלא שהשוני שבין שני הסיפורים הוא שהבטחת הראשון אינה מתקיימת למעשה אברהם נותר לאחר שבועת אבימלך גר בארץ פלישתים ואילו לאחר שבועת הקב"ה 'וירש זרעך את שער אויביו' אברהם הופך לתושב בבאר שבע. חז"ל הביעו ביקורת על התנהלותו של אברהם אל מול אבימלך ודבריהם מובאים בפירוש בעלי התוס' על פס' ל:

כי את שבע כבשות תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה. ובשביל שכרת ברית למלך פלשתים נענש שהרגו מבניו פלשתים שבעה שמשון חפני ופנחס שאול ושלשת בניו. וי"ל שהחריבו שבע משכנות משכן שילה נוב וגבעון בית עולמים בית ראשון ושני:

ביקורת חז"ל אינה ברורה? וכי מה היה על אברהם לעשות? אמנם לאור הקשר שבין פרשת העקידה לפרשת הבאר דבריהם מתבארים ומתבהרים: על אברהם היה לתבוע את זכותו על הארץ שניתנה לו מיד ה' ולא להתלות בחסדו של אבימלך. אמנם אברהם עדיין מצפה לחסדו של אבימלך ומבקש ממנו להישבע – אבימלך אמנם נשבע אך גם הוא לא ימלט מן האמור בתהלים קמד 'אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר' כי שום דבר ממה שהבטיח לא מתיישם. על אברהם לזכור את שאמר לו אבימלך בכבודו ובעצמו 'אלהים עמך בכל אשר אתה עושה ועתה השבעה לי' חששו של אבימלך מאברהם הוא לא מאברהם חופר הבארות כי אם מאברהם המאמין אברהם שזוכה לנוכחות אלהית בכל מעשה ידיו, אמנם אם אברהם ישכח את היסוד הזה, אם ישכח להאמין[1] – גם אבימלך לא יחשוש מפניו ואברהם ימשיך להיות לגר בארץ פלישתים וגם את הבארות שחפר יסתמום פלשתים. אמירתם של חז"ל נובעת מהקשר שבין שתי הפרשיות: אברהם שבראשונה מבקש את בעלותו על הבאר שחפר מאת אבימלך מוצא את עצמו פרשה לאחר מכן מבקש את חיי בנו יחידו מאת ה' 'ובשביל שכרת ברית לפלישתים נענש שהרגו מבניו פלשתים שבעה'. בסוף פרשת העקידה מבין אברהם את השיעור הגדול של חייו, המצאותו בעולם אינה תלויה בחסד של אף אדם כי אם בחסדו של האלהים, מי שאמר והיה העולם הוא שיאמר 'אל תשלח ידך אל הנער' הוא שיאמר 'וירש זרעך את שער אויביו'. ואכן לימוד זה בא לידי ביטוי דוקא אצל זרעו של אברהם – אצל יצחק כמתואר בבראשית פרק כו:

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה: (ב) וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: (ג) גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרֲכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ: (ד) וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: (ה) עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי: (ו) וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר:

הביטויים המודגשים לקוחים מילה במילה מפרשת העקדה. גם קיום השבועה שמובטח ליצחק מרמז על אותה שבועה שנשבע הקב"ה לאברהם: "בי נשבעתי נאם ה' " , משמעות הדבר היא אחת: פרשת העקידה ניצבת ברקע למגוריו של יצחק לגרר, כל שיפקוד אותו שם ינוהל בהשגחה צמודה של הקב"ה. ואכן יצחק מתברך בברכת העקידה:

וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ יְהֹוָה:

השערים שמצא יצחק לא יכולים שלא להזכיר את ברכת העקידה 'וירש זרעך את שער אויביו'

ואכן התפשטותו של יצחק מביאה עליו את קנאת פלישתים:

(יג) וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד: (יד) וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים: (טו) וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר: (טז) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד:

אמנם הקב"ה לא שוכח את הבטחתו:

(כד) וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי: (כה) וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהֹוָה וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר:

ואכן לאחר מכן מופיע התיאור הבא:

(כו) וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ: (כז) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם:  (כח) וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה יְהֹוָה עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ:

נוכחות ה' במעשיו של יצחק היא זאת שמביאה בסופו של דבר לבקשת הברית של אבימלך.

ובכך נסגר למעשה המעגל שבמרכזו מצויה פרשת העקידה.

בדברינו עד כה הסברנו את הקשר שבין שתי הפרשיות: פרשת אבימלך והבאר ופרשת העקידה. כמובן שהפרשיות שהוזכרו אגב דברינו ובעיקר פרשת יצחק ואבימלך זוקקות ביאור רציני יותר אך הדבר ייעשה בעז"ה לכשנגיע לפרקים אלו בהמשך.


[1] הגם שאברהם לאחר נטיעתו אשל בבאר שבע קורא שם אברהם בשם ה', הקב"ה מלמד אותו כי ניתן לקרוא בשם ה' גם קודם נטיעת האשל, האמונה לא מתאפשרת לאחר ירושת הארץ כי אם ירושת הארץ מתאפשרת לאחר העמקת האמונה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)