חיי-שרה | משימתו של אליעזר

ספר בראשית פרק כד 2

בשיעור הקודם עמדנו על המתח שקיים בציוויו של אברהם לאליעזר עבדו. אליעזר עבד אברהם שעד לא מזמן נחשב ליורש פוטנציאלי מצטווה כעת לא רק לפנות את מקומו אלא גם לדאוג להמשכיות ביתו של אברהם ע"י מציאת זיווג ליצחק. ניתן לשים לב למתח הקיים גם מהמשך הפרשה:

(י) וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר:

כאשר אליעזר יוצא הוא מתואר כעבד אברהם 'ויקח העבד' כאשר ה'אדון' הוא ללא ספק אברהם. יציאתו של אליעזר מתוארת בכפילות ברישא של הפס' מתואר: ויקח העבד ... וילך ואילו בסיפא של אותו פסוק מתואר ויקם וילך אל ארם נהריים וגו'. שתי הליכות קיימות אצל אליעזר הראשונה כעבד לפני אדוניו השנייה לעומת הראשונה סתמית אין כינויי עבדות ולא אדנות.

נקודה חשובה נוספת שיש להאיר עליה היא לקיחת עשרת הגמלים. לשם מה נדרשים כל הרבה גמלים לאליעזר? תשובה אפשרית היא שאליעזר תכנן לתת חלק מן הגמלים כמוהר על לקיחת הנערה אמנם אנו נתקשה במתן תשובה כזאת מכיון שאליעזר חוזר עם הגמלים שעמם הלך. תשובה אחרת שתיתכן היא שאליעזר בא להפגין את עשרו של אברהם בכדי לרכך את לב משפחתה בכדי שתינתן הסכמתם לזיווג. בהמשך נציע תשובה שלישית שתשתלב גם בהסבר חלקים אחרים של הסיפור.

(יא) וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת: (יב) וַיֹּאמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם: (יג) הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם: (יד) וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי:

בדבריו של אליעזר אל הקב"ה חל מפנה: האדון הוא אמנם אותו אדון 'אדוני אברהם', אמנם בסוף דבריו הכינוי 'העבד' מתלבש על אישיות אחרת והיא יצחק - 'לעבדך ליצחק', כל כינויי ותארי עבדות ביחס לאליעזר עצמו כבר אינם קיימים אם כי עדיין מחויבותו לאדונו באה גם באה לידי ביטוי בדבריו.

שאלה חשובה שיש לשאול כאן היא מדוע אליעזר עושה את המבחן הזה כאשר הנחיותיו של אברהם הן פשוטות: לקחת אשה ממולדתו ליצחק ותו לא. גם המדדים שאותם בודק אליעזר זכו לביקורת מפי חז"ל במסכת תענית דף ד/א:

אמר רבי יונתן שלשה שאלו שלא כהוגן לשנים השיבוהו כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן ואלו הן אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי אליעזר עבד אברהם דכתיב והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך וגו' יכול אפילו חיגרת אפילו סומא השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה

ועוד יש להוסיף ולשאול כיצד ציפה אליעזר שאותה נערה אכן תסכים לשאוב לכל גמליו? האמנם לא הציב אליעזר רף גבוה מדי? האבן עזרא על בראשית פרק כד פסוק יד אכן התייחס לכך וכתב:

נסמך העבד על תפלת הנביא שהשם ענהו והוכיח בחלום על יד המלאך. שהוא שליח השם לעזרו. והעבד חשב בלבו כי אין עם נדיב כמו משפחת אדוניו.

אמנם אנו עוד נציע תשובה אחרת בהמשך.

(טו) וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ: (טז) וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל: (יז) וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ: (יח) וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ: (יט) וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת: (כ) וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו: (כא) וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְהֹוָה דַּרְכּוֹ אִם לֹא: (כב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם: (כג) וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין: (כד) וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר: (כה) וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם לָלוּן: (כו) וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיהֹוָה: (כז) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהֹוָה בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי:

בפס' יז עדיין אליעזר מתואר כ'עבד' כאשר הוא רץ לקראת רבקה, אמנם מיד לאחר שהיא משיבה לשאלתו ואומרת 'שתה אדוני' (הרי שכאן התואר 'אדוני' מוסב כבר – לא כלפי אברהם כפי שהיה מקודם אלא כלפי אליעזר), הופך אליעזר מ'עבד' ל'איש' וכך הוא מתואר בפס' כא כב וכו. הכינוי שהעניקה רבקה לאליעזר משדרג גם את מעמדו בעיני הכתוב. מדוע?

נקודה משמעותית שיש לשים אליה לב היא המרוצה שכולם נוהגים בה, עוד לפני שאליעזר סיים את תפילתו כבר רבקה יצאה, כאשר עלתה מן הבאר רץ אליה העבד ולאחר מכן רצה רבקה בעצמה בכדי למלא את בקשותיו ולאחר שרצה אל בית אמה רץ גם לבן אחיה. מהי הסיבה לכל החיפזון? ישנה תחושה בקרב הדמויות בפרשה של שעת רצון שלא תעמוד לעד, זאת נאמרת במפורש מפיו של אליעזר עצמו לאחר שהוא מתבקש מאָחִיהָ וְאִמָּהּ של רבקה:

תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ: (נו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַיהֹוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי:

וכפי שהסבירו שם הרשב"ם על אתר:

וה' הצליח דרכי - אין הקב"ה רוצה שיהא איחור בדבר שאין זה עיקר הצלחה אם יתעכב:

מימד הזמן מצביע ללא ספק על הצלחת דרכו של העבד ועל יד ה' שמלוה אותה. אם יהיו שיבושים – כנראה שלא מאת ה' היתה זאת שאם כן הכל היה הולך בצורה חלקה. אליעזר מבחין במרוצתה של רבקה ומבין שמאת ה' היתה זאת. אמנם הוא לא חושף את בקשתו האמיתית אל מול רבקה אלא פונה אליה בבקשה תמימה לכאורה 'היש בית אביך מקום לנו ללין?' עם כל הכבודה שנמצאת עמו סביר להניח שהתשובה לא תהיה חיובית אמנם כאן אליעזר מקבל אישוש נוסף כאשר רבקה עונה לו ואומרת: גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם לָלוּן:

כאן מבין אליעזר כי אכן הקב"ה הצליח את דרכו – הוא זימן לו נערה טובת מראה שהסכימה להשקותו ולא להשקותו בלבד כי אם גם לעשרת גמליו ולא להשקותם בלבד כי אם גם להמציא להם מקום ללינה וכל זאת היא עושה במרוצה ובמהרה מה שמלמד על יד ה' שמלוה את שליחותו של אליעזר. אם אכן כנים דברינו, נוכל כעת להסביר את התנהלותו של אליעזר עד כאן: אליעזר רצה לבדוק אם אכן ה' יצליח דרכו או לא? האמנם יד ה' מלוה את מציאת זיווגו של יצחק או שמא אין כאן אלא תקוות שוא של אברהם? רצונו זה של אליעזר כמובן קשור קשר הדוק לדברינו בשיעור הקודם על פיהם אליעזר קיוה כי שידוכו של יצחק לא יצלח ובכך יישמר מעמדו בבית אברהם. בכדי לבדוק אם אכן יד ה' פועלת בשליחותו לוקח עמו אליעזר עשרה גמלים ואנשים רכובים עליהם (כפי שמוכח מן ההמשך בפס' לב ועי' רשב"ם לפס' י) לכאורה לשום מטרה כל שהיא, אמנם אליעזר רצה לבדוק באמצעות גמליו אם אכן ה' אתו אם אכן הנערה תציע מיוזמתה להשקות את כל גמליו ואנשיו האם יימצא בבית אביה מקום לו לאנשיו ולגמליו דבר שסיכוייו נמוכים מאוד. אלמלא לקח עמו אליעזר את גמליו ואת אנשיו סיכויי הנערה לעבור את המבחן היו גבוהים יותר. אמנם משנוכח אליעזר שאכן לאחר כל נסיונותיו והכבדותיו ה' הצליח את דרכו והכל נעשה במהרה שלא כדרך הטבע – הוא קד ומשתחוה לה' ומבין כי חסד ה' לא עזב את אברהם והוא נמצא גם כעת במציאת זיווג ליצחק בנו. הדבר מוכח מדבריו של אליעזר בעצמו למשפחתה של רבקה:

וָאֹמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם יֶשְׁךָ נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ: (מג) הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וְהָיָה הָעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ: (מד) וְאָמְרָה אֵלַי גַּם אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֹכִיחַ יְהֹוָה לְבֶן אֲדֹנִי:

אליעזר מספר שהוא פנה לקב"ה לא בלשון בקשה כי אם בלשון תנאי ומבחן 'אם ישך נא מצליח דרכי' כפי שאמר לי אדוני אברהם 'יְהֹוָה אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי', אליעזר רצה לראות היאמנו דבריו של אברהם או לא. בהלך הרוח הזה ניתן להבחין גם מדבריו של אליעזר לקב"ה עוד בטרם ייפגש עם רבקה:

וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי:

אליעזר רצה לבדוק אם אמנם חסד ה' מלוה את אברהם גם כעת ומשנוכח לדעת שאכן כך הוא מודה ואומר:

בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהֹוָה בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי:

באמצעות דברינו ניתן להבין מדוע לאחר שרבקה מכנה את אליעזר 'אדוני' הוא זוכה לתואר 'איש' ואילו קודם הוא מתכנה כ'עבד'[1]. התואר 'איש' מוסב כלפי מי שהשליחות למענו או בעבורו אך לא למי שפועל בתוכה. לכן כאשר רץ אליעזר היה הוא חלק מן המהלך המונע ביד ה' למציאת זיווגו של יצחק בהצלחה ולכן עד כה נתכנה בשם 'עבד'. אמנם בשעת המבחן של רבקה כאשר עמד והתבונן בה לראות ההצליח ה' דרכו אם לא הרי הוא כ'איש' חיצוני להתרחשות וכצופה מן הצד 'והאיש משתאה לה מחריש'. כאן הרשה לעצמו אליעזר לנהוג כמנהג אדון, לראות היאמנו דבריו של אברהם או לא? ואכן הכתוב מכנה אותו כך עד אשר הוכח לו חד משמעית כי הצליח ה' דרכו ואז נאמר: וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיהֹוָה:

הכתוב ממשיך ומתאר:

(כח) וַתָּרָץ הַנַּעֲרָ וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: (כט) וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן: (ל) וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן: (לא) וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ יְהֹוָה לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים:

שני תיאורים שונים מופיעים ביחס ליציאתו של לבן אל העין:

התיאור הראשון הוא שלבן רץ אל האיש מסיבה שלא נאמרת במפורש.

התיאור השני הוא שלבן בא אל האיש לאחר שראה את הנזם והצמידים ושמע את דברי אחותו.

הכתוב בכוונה מביא את שני התיאורים: התיאור הראשון ממשיך את המהלך הכולל של ההתרחשות שהכל נעשה במרוצה ובמהרה על פי יד ה' הפועלת במציאות על פי תיאור זה מה שגרם ללבן לצאת הם לא הנזמים ואפילו לא דברי רבקה אחותו שלא נאמרו לו אלא לאמו מה שמצביע על כך שביציאתו של לבן אל האיש היתה מעורבת יד ה'. אמנם על פי התיאור השני נראה שלבן לא רץ כי אם בא אל האיש ומה שגרם לו לבוא הם הצמידים והזהב על ידי אחותו. שני התיאורים משקפים את המורכבות שבסיפור כאשר האמירה של התורה היא ברורה: יד ה' פעלה במציאות למרות שניתן לראות באירועים גם סיבות מציאותיות פשוטות.

נשים לב כי גם ביחידה זאת כמו גם בפס' לב לקמן אליעזר כל העת נושא בתואר 'האיש' – תואר שלכאורה מנתק את אליעזר משליחותו ע"י אדונו. הסיבה לכך היא שאליעזר עדיין לא הגיד לא לרבקה ולא לאחיה כי הוא רק עבד לאברהם והאיש האמיתי אינו אלא יצחק.

(לב) וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ: (לג) וַיֻּישָׂם \{וַיּוּשָׂם\} לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי וַיֹּאמֶר דַּבֵּר: (לד) וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי: (לה) וַיהֹוָה בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים: (לו) וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן לַאדֹנִי אַחֲרֵי זִקְנָתָהּ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ: (לז) וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי ישֵׁב בְּאַרְצוֹ: (לח) אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי: (לט) וָאֹמַר אֶל אֲדֹנִי אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי: (מ) וַיֹּאמֶר אֵלָי יְהֹוָה אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי: (מא) אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי כִּי תָבוֹא אֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְאִם לֹא יִתְּנוּ לָךְ וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי: (מב) וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן וָאֹמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם יֶשְׁךָ נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ: (מג) הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וְהָיָה הָעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ: (מד) וְאָמְרָה אֵלַי גַּם אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֹכִיחַ יְהֹוָה לְבֶן אֲדֹנִי: (מה) אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתִּשְׁאָב וָאֹמַר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא: (מו) וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ מֵעָלֶיהָ וַתֹּאמֶר שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה וָאֵשְׁתְּ וְגַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה: (מז) וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ וָאֹמַר בַּת מִי אַתְּ וַתֹּאמֶר בַּת בְּתוּאֵל בֶּן נָחוֹר אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ מִלְכָּה וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ: (מח) וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהֹוָה וָאֲבָרֵךְ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ:

רק עתה אליעזר מגלה כי הוא אינו ה'איש' כי אם ה'עבד' - 'עבד אברהם אנכי'. אליעזר כעת מנתח את האירועים לאורך שליחותו לאור התובנות שהעלה המפגש עם רבקה. אליעזר מספר כי אברהם ציוה עליו ללכת אל בית אביו ואל משפחתו בעוד שאברהם ציוה אותו ללכת אל ארצו ואל מולדתו ולאו דוקא אל משפחתו אך מכיון שיד ה' היתה בדבר להגיע אל משפחת אברהם הרי שלמפרע התברר שזו היתה הכוונה מלכתחילה. אליעזר גם משמיט כעת את הצעתו לאברהם 'ההשב השיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם' מכיון שכעת הוא מבין שאין ליצחק מקום אחר מלבד ארץ כנען וה' הוא שמסייע להולכים בתמים שאכן יתמלא ייעודם. מדבריו של אליעזר ניכר שהוא הבחין בכל מה שהתרחש – כן גם בכך שהכל נעשה במרוצה 'אני טרם אכלה לדבר והנה רבקה יוצאת' 'ותמהר ותורד כדה מעליה' מה ששכח אליעזר לתאר שגם הוא היה חלק מן המרוצה כפי שמתואר לעיל 'וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמאיני נא' מפני שבאותם רגעים שמתאר אליעזר הוא התלבש במעיל 'האיש' שמשתאה ומחריש לדעת האם הצליח ה' דרכו אם לא? אותו 'איש' שאינו לכאורה אבל רק לכאורה חלק מן השליחות שהוטלה על העבד אינו חלק מן המרוצה ומהירות שהדברים נעשים אלא רק עומד ומתבונן מהצד 'מחריש לדעת' האמנם יד ה' נמצאת כאן או לא? נשים לב כי בתיאורו משמיט אליעזר את מילותיה של רבקה אליו 'שתה אדוני', אותן מילים שהפכו אל אליעזר מעבד לאיש, כי כעת אליעזר מדבר רק כעבד אברהם, עוד חוליה בשרשרת הכוללת שאחראית שהזיווג יצא לפועל. לכן גם בתיאורו זה משנה אליעזר את סדר הפעולות בהן נקט: כזכור תחילה שם על רבקה את הנזם והצמידים ורק לאחר מכן שאל למשפחתה ואילו בדבריו למשפחתה הוא הופך את סדר הפעולות דבר שזכה להתייחסות הפרשנים:

כך רש"י:

(מז) ואשאל ואשים - שנה הסדר שהרי הוא תחלה נתן ואח"כ שאל אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה ועדיין אינך יודע מי היא:

לעומתו כתב האב"ע:

וכתב רבי אברהם [בפסוק יח], ויאמר בת מי את, וכבר אמר לה קודם שיתן לה כלום:

דומה שאליעזר הבחין בטעותו, כעת כעבד אברהם שמבין שהשליחות היתה למשפחתו של אברהם הוא מבין שלא עשה כשורה מפני שהיה עליו לשאול למשפחתו אמנם אז כמתבונן מן הצד שמבין את דברי אברהם כפשוטם 'אל ארצי ואל מולדתי' לא היה בכך שום פסול.

(מט) וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל: (נ) וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵיהֹוָה יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב: (נא) הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה: (נב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה לַיהֹוָה: (נג) וַיּוֹצְֵא הָעֶבֶּד כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה וּמִגְדָּנֹת נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ:

ניסוח בקשתו של אליעזר בודאי נופל על דבריו שנאמרים בפס' כז:

וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהֹוָה בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי:

כאומר: האם גם אתם רוצים להשתלב במהלך האלהי או שתרצו להפסיק אותו? ואכן לבן ובתואל משיבים ומצדיקים 'מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב' הם מדגישים כי הזיווג של רבקה ויצחק הוא דבר ה' 'כאשר דבר ה'' בני משפחתה של רבקה אכן הבינו את דבריו של אליעזר וכאן שוב אליעזר מודה לה' שגם השלב הזה הסתיים בשלום. אלא שכעת:

(נד) וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיָּלִינוּ וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי: (נה) וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ: (נו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַיהֹוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי: (נז) וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ:

מה עומד ברקע לסירובם של אחיה ואמה של רבקה שתלך כעת עם אליעזר אם ערב קודם נתנו לכך את ברכתם? באופן פשוט משפחתה של רבקה נתנה באופן עקרוני אישור לשידוך אלא שלא ציינו את הזמן המדוייק בו רבקה תימסר לאליעזר וכעת הם מבקשים לאחר זמן זה. נראה כי אליעזר הפסיד את שעת הכושר של ליל אמש, אותה מרוצה וחיפזון נקטעת בכך שהוא מעוניין ללון בבית משפחתה, אלמלי היה ממשיך את אותו הקו היה מסתלק משם כבר אתמול, אליעזר מתנער מעבדותו הצייתנית (כאשר אחיה ואמה שואלים את פי הנערה הם מכנים את אליעזר שוב 'התלכי עם האיש הזה?') ועושה כבשלו ולכן אותה סייעתא דשמיא שהיתה אתמול פסקה ממנו, אליעזר מבין זאת באמרו 'אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי' ברגע שקיימת הצלחה אין לאחר שלחוני ואלכה לאדוני, אמנם כעת הם מתנים זאת ברצונה של רבקה, סביר להניח שמשפחתה של רבקה האמינה שרבקה עשויה לסרב לכל המהלך. הרי אתמול הם בכלל לא שאלו את פיה וסגרו עסקה עם אליעזר ומכאן שעתה הם רק מבקשים לעכב על ידו של אליעזר. אמנם כאן קרה הנס הגדול מכל: רבקה אמרה כן והיא שולחה יחד עם אליעזר שחזר לתוארו כעבד אברהם.

 (נח) וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ: (נט) וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת מֵנִקְתָּהּ וְאֶת עֶבֶד אַבְרָהָם וְאֶת אֲנָשָׁיו: (ס) וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שׂנְאָיו: (סא) וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ:

ואכן רבקה הולכת אחרי האיש אמנם העבד לוקח את רבקה. מהי כאן הסיבה להבדל שבין התארים?

בעיני רבקה היא הולכת עם האיש הזה כפי שהוצגה בפניה השאלה היא עשויה להבין כי הוא האיש שלה ולא אחר. אמנם כמובן שעבד אברהם מתכוין לקחת אותה לאיש האמיתי והוא יצחק. הבלבול הזה מתברר מיד:

(סב) וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב: (סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים: (סד) וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל: (סה) וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס:

בבת אחת נפגשו עיניהם של יצחק ורבקה. בפס' סה רבקה פונה אל העבד ושואלת אותו מי האיש הלזה? הוא משיב לה כי הוא אדונו. הפעם המילה אדוני מתייחסת לא לאברהם ולא לאליעזר כי אם ליצחק ובהתאם התואר האיש אינו מתייחס לאליעזר כי אם ליצחק. כעת עם הפגשתם של יצחק ורבקה הכל בא על מקומו בשלום, יצחק מוכתר לאדון היורש ואליעזר לעבדו.

 (סו) וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה: (סז) וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ:

למרות שאברהם הוא ששלח את אליעזר, אליעזר נותן דין וחשבון ליצחק ואברהם לכאורה נעדר מן התמונה. היכן אברהם היה באותה שעה? תיאור זה מסמל את נקודת המעבר שבין פרקי אברהם לפרקי יצחק. נקודת המוצא של אליעזר היתה מאברהם ואילו חזרתו ליצחק מה שמעיד על תמורה שינוי והתפתחות. אליעזר לא חזר לאותו מקום גם העלילה הכללית התקדמה. תם פרק נוסף - 'וינחם יצחק אחרי אמו'.