תולדות | הדור הבא: יעקב ועשיו

ספר בראשית פרק כה 2

(יט) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק: (כ) וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה:

נוסחו של פס' כ טוען בירור: מה הטעם להדגיש את מוצאה הארמי של רבקה זה שלוש פעמים? רש"י נזקק לבאר את הדבר וכתב:

וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם אלא להגיד שבחה שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע ולא למדה ממעשיהם:

ייתכן כי יש בדבר בכדי להדגיש את שבחה של רבקה, אמנם לאור האירועים המופיעים בהמשך הפרשה כאשר רבקה משכנעת את יעקב להערים על אביו יצחק ייתכן שיש בפס' זה משום הקדמה והסבר להתנהגותה של רבקה. שלושת הגורמים הללו: אביה אחיה ואנשי מקומה – מופיעים גם בהמשך כאשר רבקה מצליחה לתעתע באבא - הוא יצחק, באח - הוא עשו ובאנשי המקום הם הפלשתים היושבים בגרר. ייתכן שמשהו מן הדברים הללו נרמז בדבריו של רש"י בהמשך על פס' כא:

 וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהֹוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהֹוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ:

ויעתר לו - לו ולא לה שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע לפיכך לו ולא לה:

ייתכן שרבקה מצד עצמה, לא היתה ראויה לפרי בטן ורק תפילותיו של יצחק הם שגרמו להמתקת הגזרה. ייתכן לבסס את דבריו של רש"י מפירוש המילה ויעתר שבדרך כלל משמעותה תפילה על מישהו אחר שלא מסוגל או לא ראוי להתפלל[1] כדוגמת האמור בספר שמות פרק ח פס' ד:

וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל יְהֹוָה וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַיהֹוָה

ושם פס' כד:

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי

ועי' עוד שם פרק ט פס' כח.

בסופו של דבר רבקה זוכה לפרי בטן מכח תפילותיו של יצחק. והתיאור ממשיך:

(כב) וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ אֶת יְהֹוָה: (כג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לָהּ שְׁנֵי גֹייִם \{גוֹיִם\} בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:

רבקה הולכת לדרוש את ה' מכיון שבניה מתרוצצים. כנראה שלא מדובר כאן בסתם בעיטות של עוברים כי אם בכאבים ממשיים בשעת ההריון, והדבר מעלה אצל רבקה סימני שאלה, מדוע תפילותיו של בעלה נענים בצורה כזאת, האמנם ייתכן שה' לא מעוניין בפרי בטנה? ולכן היא הולכת לדרוש – על פי דברי רש"י - שיגיד לה מה תהא בסופה: האמנם יתקיים ההריון הזה או לא.

רבקה הולכת לדרוש את ה' ולא נאמר לנו היכן דרשה. המפרשים השלימו את החסר באופנים שונים:

רש"י הסביר[2]:

 ותלך לדרוש - לבית מדרשו של שם:

הרמב"ן לעומתו מסביר כי:

לא מצאתי דרישה אצל ה' רק להתפלל, כטעם דרשתי את ה' וענני (תהלים לד ה), דרשוני וחיו (עמוס ה ד), חי אני אם אדרש לכם (יחזקאל כ ג):

המחלוקת בין הרמב"ן לרש"י היא מהותית: האמנם זכתה רבקה להענות בתפילתה או שמא לא נענתה אלא על ידי מתווך. דומה שרש"י ממשיך את הקו שבו פתח והוא שרבקה לא זוכה לדבר ה' אלא מפי מתווך, תחילה היה זה יצחק וכעת זהו שם, הוא גם מדגיש זאת בפס' הבא בפרשו[3]:

ויאמר ה' לה - ע"י שליח לשם נאמר ברוח הקודש והוא אמר לה:

אמנם אליבא דהרמב"ן רבקה אמנו זוכה כעת לגילוי שכינה על דבר הריונה. מכל מקום רבקה אמנו מתבשרת על דבר היות לה שני גויים בבטנה, על רקע הבשורה הזו נתקשה בהבנת פס' כד

וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ:

בעיקר להבנת הרשב"ם על אתר:

והנה תומים - בכל דבר חדוש רגיל לומר כן. וכן ויהי בבקר והנה היא לאה כי עד עתה היה סבור שהיא רחל וכן ויקץ פרעה והנה חלום כי לא היה סבור שהיה חלום עד שניער משנתו:

מדוע קיים חידוש בלידת התאומים – אם אכן נתבשרה על כך אמנו עוד זמן רב קודם לידתם?

בעל העמק דבר על בראשית נזקק לפרש דבר זה:

והנה. משמעו פלא מה שלא עלה ע"ד כמש"כ לעיל ט"ו ד'. היינו שהיה תומים בבטנה. ולא תאומים. וזהו החידוש שכסבורה שההפרד שביניהם יהיה בצאתם ממעיה אבל בבטן המה תאומים אבל לא כן אלא גם בבטנה המה תומים בלי אלף ללמד שהיו חלוקים:

מפרשים אחרים דוגמת האב"ע לא ייחסו משמעות מופלגת כ"כ להשמטת הא' וכתבו לכך דוגמאות נוספות במקרא[4]. אם נמשיך את הקו העולה מדברי הרשב"ם ורש"י נראה כי החידוש שמתבטא במילה 'הנה' הוא בזה שרבקה אמנו כעת רואה לנגד עיניה את התגשמות הנבואה ולא רק כדברים בעלמא, אמנם הובטחה אמנו על כך עוד קודם הלידה אך התקשתה היא להאמין שאכן כך הוא הדבר עד לעת לידתה.

(כה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו: (כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם:

מעניין הוא ההבדל בין קריאת שמו של עשו לה שותפים גם יצחק וגם רבקה לעומת קריאת שמו של יעקב שנעשתה כנראה על ידי יצחק בלבד.

ריב"א הסביר זאת באופן פשוט:

ויקראו שמו עשו. הכל קראו לו כן אבל יעקב לא קראוהו הכל כן על שם אחיזת העקב שלא נראה אלא לנשים שהיו בשעת לידה:

מראהו של עשו שעל שמו נקרא הוא מראה שניתן לחזות בו באופן תמידי גם לאחר הלידה, אמנם מראהו של יעקב אוחז בעקב עשו שעל שמו נקרא נצפה רק בשעת הלידה ורק מעטים ראו זאת וקראו את שמו על כך. מעניין הדבר שאת אחיזת העקב של עשו בידי יעקב ראה דוקא יצחק ולא רבקה. דוקא יצחק הוא זה שנחשף לצדדים הפחות תמימים באישיותו של יעקב ואילו רבקה רואה אותו תמיד כילד התם.

(כז) וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים: (כח) וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב:

לא פלא אפוא שרבקה אהבה את יעקב. נשים לב כי אהבתו של יצחק תלויה בדבר 'כי ציד בפיו' ואילו אהבתה של רבקה ליעקב אינה תלויה בדבר. קשה שלא לקשור בין דברי הנבואה שנאמרו לה 'רב יעבוד צעיר' לאהבתה את יעקב ואכן חלק המפרשים קשרו קשר זה[5]. אך עם זאת הכתובים מתארים זאת כביכול כשני דברים מנותקים – אהבתה של רבקה ליעקב היתה אהבה טבעית שאינה תלויה בדבר גם לא בדבר הנבואה, בשל אותה אהבה גם הוגשמו דברי הנבואה ולא להיפך. בשיעורים הבאים עוד נרחיב בנקודה זו.