ויצא | הולדת השבטים

ספר בראשית פרק כט - ל

 

(לא) וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה: (לב) וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְהֹוָה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי: (לג) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע יְהֹוָה כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן: (לד) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי: (לה) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהֹוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת:

 

לאה זוכה בבנים בעיקר בשל שנאתו של יעקב אליה. עקרותה של רחל נובעת מכך שיעקב שונא ללאה. בעיניה של לאה וכנראה שגם בעיני ה' הולדת הבנים עשויה לקרב את יעקב ללאה. נציג את הדברים בטבלה:

 

 

מה שעדיין נותר לברר הוא מדוע לפתע פסקה לאה מללדת? מדוע הקב"ה מפסיק את פוריותה? האם משום שזכתה בבעלה? אולי דוקא בשל כך רואה לאה סוף סוף סיבה להודות? אולי זה מה שעומד גם מאחורי קנאתה של רחל בפס' א בפרק הבא (פרק ל):

וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי:

וזה אולי מה שגם בסופו של דבר מוביל לדבריה של לאה כלפי רחל בסיפור הדודאים:

(יד) וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ: (טו) וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ: (טז) וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא:

נשים לב שלאה כאן ניצבת מול רחל ואומרת לה בברור: המעט קחתך את אישי?! אין ספק שלמראית עין דבריה של לאה נראים תמוהים. מה זאת אומרת 'אישי?' הרי יעקב הוא בוודאי יותר 'איש' של רחל מאשר 'איש' של לאה! כנראה שבעקבות לידת הבנים מתקיימת תקוותה של לאה ויעקב עובר לדור עמה ולכן היא גם מודה על כך עם לידתו של יהודה, ולכן היא עומדת מלדת כי כבר השיגה את מטרתה – את יעקב.

נתבונן בדבריה של רחל ליעקב בתחילת הפרק (בראשית ל, א):

וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי:

בקשת הבנים של רחל היא ללא ספק בקשה דרמטית: 'הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי'. בין אם התכוונה רחל לפשט דבריה (עי' רמב"ן ל א ד"ה ועל דרך הפשט) או שמא הדבר היה סמלי בלבד (רש"י ל א ד"ה מתה), מכל מקום מעצם הפניית הבקשה ליעקב ברור שרחל מקנאה באחותה על כך שהיא זוכה ליחס מועדף ממנו[1]. אלא שלעומת לאה שרואה בבנים אמצעי לקנות את אהבתו של יעקב, רחל רואה באהבתו של יעקב אמצעי להוליד לו בנים, וכעת, כך היא סבורה, זו נתונה ללאה. קשה שלא להשוות את תלונתה של רחל על יעקב לתלונתה של שרה על אברהם בבראשית פרק טז פס' ה שבהחלט נובעת מאותה מצוקה:

וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְהֹוָה בֵּינִי וּבֵינֶך:

וכדברי רש"י:

(ה) חמסי עליך - חמס העשוי לי עליך אני מטיל העונש כשהתפללת להקב"ה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי לא התפללת אלא עליך והיה לך להתפלל על שנינו והייתי אני נפקדת עמך ועוד דבריך אתה חומס ממני שאתה שומע בזיוני ושותק (ב"ר):

בדומה לשרה גם רחל מתלוננת על יעקב שהוא חושב רק על זרעו ולא על זרעה – זרעם. כעת אהבתך, יעקב, נתונה ללאה כי היא מביאה לך בנים, שכחת אותי ואת אהבתנו למען ילדיך.

ובאמת המפרשים פירשו את בקשתה של רחל מיעקב לאור בקשתה של שרה מאברהם:

הבה לי - וכי כך עשה אביך לאמך והלא התפלל עליה (רש"י על בראשית פרק ל פסוק א)

התפלל עלי! מבקשת רחל מיעקב עשה כפי שעשה יצחק אביך לרבקה אמך ואל תנהג כפי שנהג אברהם מול שרה. אמנם יעקב מסרב להתפלל על רחל הוא מסרב מכיון שהוא רואה בעקרותה עונש:

וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן:

יעקב אומר לרחל בצורה מפורשת וכואבת כל כך: אלהים מנע ממך את פרי בטנך לא אני! אני בחרתי בך אבל אלהים בחר בלאה.

אמנם רחל לא מתייאשת מדבריו של יעקב ואומרת לו:

(ג) וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה: (ד) וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב: (ה) וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן: (ה) וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן: (ו) וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן: (ז) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב: (ח) וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי:

אם אכן אתה מתעקש להיות כאברהם מול שרה – עשה כמעשה אברהם בו אל שפחתי ותלד ואבנה גם אני ממנה. ואכן יעקב מסכים לבוא אל בלהה ושני ילדים נולדים מכך:

 

אין ספק שהלידות הללו הובילו לשינוי במעמדה של רחל, מאוד ייתכן שכעת יעקב מעתיק בחזרה את מקומו אל אהל רחל שכעת ילדה לו בנים וקיבלה כביכול הסכמה מהקב"ה על זיווגה עם יעקב[2]. זה מה שמוביל את לאה לתיאור הבא:

(ט) וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה: (י) וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן: (יא) וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּגָד \{בָּא גָד\} וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד: (יב) וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב: (יג) וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר:

נביא כאן את דברי הרמב"ן החשובים על פס' ט:

(ט) ותרא לאה כי עמדה מלדת לא ידעתי מה המעשה הזה ללאה, ולמה נתנה שפחתה לבעלה, והיא לא היתה עקרה שתבנה ממנה, ואין דרך הנשים להרבות נשים לבעליהן אבל נצטרך לומר כי היו נביאות (ב"ר עב ו), יודעות שעתיד יעקב להעמיד י"ב שבטים, ורצתה שיהיו לו רוב הבנים ממנה או משפחתה שהיא ברשותה, ולא תתגבר אחותה עליה בבנים, ולכך אמרה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי (ראה זוהר ויצא קנז:), וכן יעקב בעבור זה שמע אליה, שיעמיד בנים רבים, כי ידע כן כדברי רבותינו (ב"ר סח יא):

ניתן לומר בנוסף לדברי הרמב"ן כי נתינת זלפה ליעקב באה לייצר תשובה הולמת לפרשנותה של רחל למציאות. נשים לב לשמות שקוראת לאה לבניה של זלפה:

 

זלפה לא מולידה יותר משני בנים – שני בני זילפה כנגד שני בני בלהה.

ייתכן שגם בלהה וגם זלפה נמצאות כרגע במצב של עמידה מלדת וזהו הרקע לסיפור הבא:

וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ: (טו) וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ: (טז) וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא:

אפשר בהחלט לשים לב לדמיון שקיים בין חזרתו של יעקב מן השדה בערב לחזרתו של עשו מן השדה בפרק כה. לאה מוכרת לרחל את הדודאים ובתמורה מקבלת את יעקב בדיוק כפי שיעקב מכר ליעקב את הנזיד ובתמורה קיבל את הבכורה. כמה מוזר ליעקב לחזור מן השדה בדיוק כפי שחזר אחיו לפני זמן לא רב ולגלות שהוא נמכר ללאה תמורת הדודאים בדיוק כפי שבכורת עשו נמכרה לו תמורת נזיד עדשים.

 (יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי: (יח) וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשׂכָר: (יט) וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב: (כ) וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֶבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן: (כא) וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה:

ננתח שוב את שמות ילדיה האחרונים של לאה:

 

מאז לקחה רחל את הדודאים, אחותה הספיקה ללדת שלושה ילדים ואילו היא אף לא ילד אחד. עם זאת באיזשהו שלב מופיע התיאור הבא:

(כב) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ: (כג) וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי: (כד) וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְהֹוָה לִי בֵּן אַחֵר:

נשים לב ששמו של יוסף מורכב משתי אמירות:

אסף אלהים את חרפתי – משורת הדין הגיעה העת שאלהים יאסוף את חרפתי ויתן לי בן משלי.

יוסף ה' לי בן אחר – לפנים משורת הדין מבקשת רחל בן נוסף

את האמירה הראשונה רחל אינה קושרת לשמו של יוסף על אף שלכאורה נמצא ביניהם קשר מסויים. רחל מביעה בטחון ברחמי שמים שאכן היא תזכה לבן נוסף. רחל מתפללת שתקופת עקרותה תסתיים ותחל תקופת הפוריות שלה. סיום עקרותה של רחל יש בו יותר מעוד ילד למשפחת יעקב: יוסף הוא הילד  שמוכיח כי אכן זיווגם של רחל ויעקב רצוי הוא למעלה. ייתכן שכך ניתן להסביר את פשר שמה של דינה. הכתובים מציינים ש'ואחר ילדה בת' התיאור של ואחר לעתים מעיד על דבר שנעשה לאחר זמן ממושך מסוף העניין הקודם ולא מיד לאחריו. למשל נעיין באמור בספר בראשית פרק י פס' טו-יח:

וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת: וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי: וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הָעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי: וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי:

ברור שהתיאור של ואחר מתאר דבר שנעשה לאחר זמן ממושך מן התיאור האחרון. ייתכן גם שתיאור לידתה של דינה הוא מאוחר ללידתו של יוסף שמתוארת בפס' הבאים. בכדי להוכיח את דברינו נשים לב לפרט מאוד מעניין שמופיע בהמשך הפרקים. עם העברת יעקב את ילדיו נאמר בבראשית פרק לב פס' כג:

וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק:

המפרשים עמדו על בעיה חמורה: יעקב הינו אב לשנים עשר ילדים, היכן הילד התרי עשר?

רש"י על אתר מציע:

ואת אחד עשר ילדיו - ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה שלא יתן בה עשו עיניו, ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב, ונפלה ביד שכם:

תשובתנו תהיה אחרת. נשים לב כי במניין בני יעקב מלאה נמנית דינה בנפרד מאחיה:

בבראשית פרק מו:

(טו) אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ:

לכאורה משתמע שדינה נולדה מאוחר יותר, לא בפדן ארם אלא בארץ כנען! ניתן כך להבין גם את תיאור לידתה של דינה בבראשית פרק ל:

(כא) וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה:

ואכן משתמע שדינה נולדה 'אחר' דהיינו לאחר זמן, לכן עם העברת הילדים דינה עדיין לא קיימת בעולם בכלל!

כעת, לאחר לידתו של יוסף, ועם כך שלאה יולדת בת ליעקב, מבינה לאה כי זה שילדה ליעקב בת ולא בן הוא משורת הדין. רחל היא המיועדת ליעקב והקב"ה העניק לה פרי בטן, העובדה שלאה יולדת עתה בת רק מוכיחה שאכן דין הוא שלרחל יהיו ילדים מיעקב ושזיווגם רצוי למעלה.