פרק מ"א (1) / מבנה המקדש וסביבותיו

  • הרב אמנון בזק
א. חלקי הבית ומידותיהם
לאחר הסיור בשתי חצרות המקדש, יחזקאל מגיע כעת אל המקדש עצמו. נזכיר שבמשכן היו שני חלקים (ראו שמות כ"ו): 'הקודש', שבו היו השולחן, המנורה ומזבח הקטורת, ומידותיו היו עשרים אמה על עשר אמות; ו'קודש הקודשים', שבו היה ארון העדות, והכוהן הגדול נכנס אליו פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים, ומידותיו היו עשר אמות על עשר אמות. במקדש שלמה נעשו כמה שינויים (מל"א ו'). האורך והרוחב הוכפלו, והשמות השתנו: הקודש כונה 'היכל', ומידותיו היו ארבעים אמה על עשרים אמה, וקודש הקודשים כונה 'דביר', ומידותיו היו עשרים אמה על עשרים אמה. במקדש גם נוסף בכניסה להיכל 'אולם', ומידותיו היו עשר אמות על עשרים אמות.
גם במקדש שראה יחזקאל יש שלושה חלקים: האולם, ההיכל וקודש הקודשים. החלק הפנימי, החשוב ביותר במקדש, חזר להיקרא 'קודש הקודשים' כמו במשכן, ולא 'דביר' כמו במקדש שלמה.[1]
בפסוקים האחרונים של פרק מ' יחזקאל מגיע לאולם:
(מ', מח) וַיְבִאֵנִי אֶל אֻלָם הַבַּיִת וַיָּמָד אֵל אֻלָם חָמֵשׁ אַמּוֹת מִפֹּה וְחָמֵשׁ אַמּוֹת מִפֹּה וְרֹחַב הַשַּׁעַר שָׁלֹשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ: (מט) אֹרֶךְ הָאֻלָם עֶשְׂרִים אַמָּה וְרֹחַב עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אַמָּה וּבַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יַעֲלוּ אֵלָיו[2] וְעַמֻּדִים אֶל הָאֵילִים אֶחָד מִפֹּה וְאֶחָד מִפֹּה:
מפס' מח נראה שבכניסה לאולם, משני צידי פתח השער, יש שני 'אילים' (אוֹמְנוֹת), שרוחבם חמש אמות. סוף הפסוק – "וְרֹחַב הַשַּׁעַר שָׁלֹשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ" – קשה להבנה: רוחב שער אמור להיות מצוין במספר אחד, ולא בשניים (ראו למשל להלן מ"א, ב, ג). ואולי אין הכוונה לרוחב השער, כי אם לרוחב האילים שמשני צידיו, שלוש אמות מכל צד.[3] לפי זה, רוחב השער בפועל, בין שני האילים, הוא ארבע עשרה אמות (שהרי רוחב הבניין כולו עשרים אמות). לצד כל אחד משני האילים עמד עמוד (העמודים מסומנים בתרשים בעיגולים).
מכאן יחזקאל ממשיך אל ההיכל:
(א) וַיְבִיאֵנִי אֶל הַהֵיכָל וַיָּמָד אֶת הָאֵילִים שֵׁשׁ אַמּוֹת רֹחַב מִפּוֹ וְשֵׁשׁ אַמּוֹת רֹחַב מִפּוֹ רֹחַב הָאֹהֶל:[4] (ב) וְרֹחַב הַפֶּתַח עֶשֶׂר אַמּוֹת וְכִתְפוֹת הַפֶּתַח חָמֵשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ וַיָּמָד אָרְכּוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרֹחַב עֶשְׂרִים אַמָּה:
גם במעבר שבין האולם וההיכל ניצבים שני אילים: אורך כל איל שש אמות (ממזרח למערב),[5] וכל אחד מהאילים בולט חמש אמות (מצפון לדרום) מצד הפתח, וכך הם מהווים את "כִתְפוֹת הַפֶּתַח". היות שרוחב הבניין כולו עשרים אמות, עולה מכאן שמידות הפתח הן עשר אמות על שש אמות. מידות ההיכל הן כמו במקדש שלמה: ארבעים אמה על עשרים אמה.
מכאן הסיור ממשיך אל קודש הקודשים:
(ג) וּבָא לִפְנִימָה וַיָּמָד אֵיל הַפֶּתַח שְׁתַּיִם אַמּוֹת וְהַפֶּתַח שֵׁשׁ אַמּוֹת וְרֹחַב הַפֶּתַח שֶׁבַע אַמּוֹת: (ד) וַיָּמָד אֶת אָרְכּוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה וְרֹחַב עֶשְׂרִים אַמָּה אֶל פְּנֵי הַהֵיכָל[6] וַיֹּאמֶר אֵלַי זֶה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים:
שלא כמו בכניסות לאולם ולהיכל, שנאמר בהן "וַיְבִיאֵנִי", כעת נאמר "וּבָא". מכאן ניתן להסיק, שיחזקאל עצמו לא הורשה להיכנס לקודש הקודשים, מקום שרק הכוהן הגדול רשאי להיכנס אליו, ואף זאת רק פעם אחת בשנה, אלא הוא צפה בו מבחוץ. בשל חשיבות המקום באה כאן הדגשה מיוחדת: "וַיֹּאמֶר אֵלַי זֶה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים".
גם בכניסה לקודש הקודשים יש שני אילים, אך המידות שונות: רוחב האיל קטן יותר – שתי אמות בלבד – והפתח עצמו שש אמות. גם כאן יש קושי בסוף הפסוק – "וְרֹחַב הַפֶּתַח שֶׁבַע אַמּוֹת" – ונראה שגם כאן הכוונה לרוחב כתפות הפתח, וכך עולה החשבון במדויק: הפתח עצמו שש אמות, ושתי כתפותיו שבע אמות כל אחת – הרי עשרים אמה. מידותיו של קודש הקודשים זהות אף הן למידות הדביר במקדש שלמה: עשרים אמה על עשרים אמה.
 
ב. הצלעות והמונח
מכאן התיאור עובר אל 'הצלעות':
(ה) וַיָּמָד קִיר הַבַּיִת שֵׁשׁ אַמּוֹת[7] וְרֹחַב הַצֵּלָע אַרְבַּע אַמּוֹת סָבִיב סָבִיב לַבַּיִת סָבִיב: (ו) וְהַצְּלָעוֹת צֵלָע אֶל צֵלָע שָׁלוֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים פְּעָמִים וּבָאוֹת בַּקִּיר אֲשֶׁר לַבַּיִת לַצְּלָעוֹת סָבִיב סָבִיב לִהְיוֹת אֲחוּזִים וְלֹא יִהְיוּ אֲחוּזִים בְּקִיר הַבָּיִת:[8] (ז) וְרָחֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה לַצְּלָעוֹת כִּי מוּסַב הַבַּיִת לְמַעְלָה לְמַעְלָה סָבִיב סָבִיב לַבַּיִת עַל כֵּן רֹחַב לַבַּיִת לְמָעְלָה וְכֵן הַתַּחְתּוֹנָה יַעֲלֶה עַל הָעֶלְיוֹנָה לַתִּיכוֹנָה: (ח) וְרָאִיתִי לַבַּיִת גֹּבַהּ סָבִיב סָבִיב מוּסְדוֹת [מיסדות כתיב] הַצְּלָעוֹת מְלוֹ הַקָּנֶה שֵׁשׁ אַמּוֹת אַצִּילָה: (ט) רֹחַב הַקִּיר אֲשֶׁר לַצֵּלָע אֶל הַחוּץ חָמֵשׁ אַמּוֹת וַאֲשֶׁר מֻנָּח בֵּית צְלָעוֹת אֲשֶׁר לַבָּיִת:[9] (י) וּבֵין הַלְּשָׁכוֹת רֹחַב עֶשְׂרִים אַמָּה סָבִיב לַבַּיִת סָבִיב סָבִיב:[10] (יא) וּפֶתַח הַצֵּלָע לַמֻּנָּח פֶּתַח אֶחָד דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן וּפֶתַח אֶחָד לַדָּרוֹם וְרֹחַב מְקוֹם הַמֻּנָּח חָמֵשׁ אַמּוֹת סָבִיב סָבִיב:
פסוקים אלו קשים להבנה. יש בהם מונחים ייחודיים, כגון 'אחוזים', 'אצילה' ו'מונח', שקשה לעמוד על משמעותם, וגם התחביר והסגנון קשים, ומטבע הדברים יש מחלוקות מרובות בפירושם. ננסה להבין את הדברים כמיטב יכולתנו, תוך הסתמכות על המקבילות במקדש שלמה. נשתדל לעמוד על כל העניינים הנידונים כאן, אם כי לא בכל מקום יש בידנו לתת פרשנות מילולית צמודה, מלאה ומדויקת.
מהן הצלעות? מסתבר שהכוונה לתאים,[11] המקיפים את המקדש משלוש רוחותיו (מלבד צד מזרח, שממנו נכנסים לבית), כפי שהיה במקדש שלמה: "וַיַּעַשׂ צְלָעוֹת סָבִיב" (מל"א ו', ה). מן ההשוואה למקדש שלמה ניתן להסיק שגם כאן היו שלוש קומות של צלעות: 'תחתונה', 'תיכונה' ו'עליונה' (ראו שם, ו–ח; ושם הקומה העליונה מכונה 'השלישית' או 'השלישים'). אפשר שבכל קומה היו שלושים ושלוש צלעות, ואפשר שזהו סך כל הצלעות, ובכל קומה היו אחת עשרה צלעות.
במקדש שלמה מפורש שהקומה הראשונה הייתה הצרה ביותר, הקומה האמצעית רחבה ממנה, והעליונה רחבה מכולן: "הַיָּצִיעַ הַתַּחְתֹּנָה חָמֵשׁ בָּאַמָּה רָחְבָּהּ וְהַתִּיכֹנָה שֵׁשׁ בָּאַמָּה רָחְבָּהּ וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁבַע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ" (שם, ו). נראה שכך יש להבין גם את המילים כאן "וְרָחֲבָה וְנָסְבָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה לַצְּלָעוֹת", כלומר שבכל קומה רוחב הצלעות גדל יחסית לקומה שמתחתיה (אם כי לא נתפרשו מידותיהן). במקדש שלמה עלו כנראה מדרגות ('לולים') מקומה לקומה – "וּבְלוּלִּים יַעֲלוּ עַל הַתִּיכֹנָה וּמִן הַתִּיכֹנָה אֶל הַשְּׁלִשִׁים" – ומסתבר שזו הכוונה כאן במילים "וְכֵן הַתַּחְתּוֹנָה יַעֲלֶה עַל הָעֶלְיוֹנָה לַתִּיכוֹנָה".
נראה שהצלעות בנויות על בסיס מוגבה בגובה שש אמות: "וְרָאִיתִי לַבַּיִת גֹּבַהּ סָבִיב סָבִיב מוּסְדוֹת הַצְּלָעוֹת מְלוֹ הַקָּנֶה שֵׁשׁ אַמּוֹת אַצִּילָה" (פס' ח).[12] עובי הקיר החיצוני של הצלעות, לכיוון החצר הפנימית, הוא חמש אמות (פס' ט).
בפסוקים מדובר גם על 'מונח': ככל הנראה משטח חלק, המקיף את הצלעות "סביב סביב", ורוחבו חמש אמות. למבנה הצלעות יש שני פתחים אל המונח, אחד בצפון ואחד בדרום (פס' יא), אם כי לא נתפרש מיקומם המדויק.
 
ג. הגזרה והבניין
מכאן הכתוב עובר למידות של מערכת הבניינים:
(יב) וְהַבִּנְיָן אֲשֶׁר אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה פְּאַת דֶּרֶךְ הַיָּם רֹחַב שִׁבְעִים אַמָּה וְקִיר הַבִּנְיָן חָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב סָבִיב סָבִיב וְאָרְכּוֹ תִּשְׁעִים אַמָּה: (יג) וּמָדַד אֶת הַבַּיִת אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה[13] וְהַגִּזְרָה וְהַבִּנְיָה וְקִירוֹתֶיהָ אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה: (יד) וְרֹחַב פְּנֵי הַבַּיִת וְהַגִּזְרָה לַקָּדִים מֵאָה אַמָּה: (טו) וּמָדַד אֹרֶךְ הַבִּנְיָן אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה אֲשֶׁר עַל אַחֲרֶיהָ וְאַתִּיקֶיהָא [ואתוקיהא כתיב] מִפּוֹ וּמִפּוֹ מֵאָה אַמָּה...[14]
שני מושגים חדשים מופיעים כאן: 'בניין' ו'גזרה'. ייתכן ש'הגזרה' היא שטח פנוי ממערב למקדש, מצפון לו ומדרום לו,[15] במילים אחרות: שטח המקיף את ה'מונח' שהוזכר לעיל. ממערב לגזרה נמצא 'הבניין',[16] ולא נתבאר בפסוקים מה תפקידו. מידותיו של הבניין (פס' יב) שבעים אמה (ממזרח למערב) על תשעים אמה (מצפון לדרום), ועובי קירותיו – חמש אמות.[17]
לפי פירוש זה יובנו היטב המידות הנזכרות בפסוקים אלו. בפס' יג נאמר: "וְהַגִּזְרָה וְהַבִּנְיָה וְקִירוֹתֶיהָ אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה". בהנחה ש"הַבִּנְיָה" היא היא 'הבניין', נמצא שהפסוק מציין שרוחב הגזרה שממערב לבית עם רוחב הבניין ממזרח למערב עולים למאה אמה, כמו אורך המקדש עצמו. מכיוון שרוחב הבניין 70 אמה, ורוחב קירותיו שבמזרח ושבמערב הוא 5 אמות לכל קיר, עולה מכאן שרוחב הגזרה במערב הוא 20 אמה.
בפס' יד נאמר: "וְרֹחַב פְּנֵי הַבַּיִת וְהַגִּזְרָה לַקָּדִים מֵאָה אַמָּה". נראה שכאן נמדד רוחב הבית, מצפון לדרום, עם הגזרה, ומכאן שהגזרה משתרעת גם מצפון לבית ומדרום לו. קטע זה של הגזרה מכונה כאן "הַגִּזְרָה לַקָּדִים", שכן הוא מצוי ממזרח לגזרה שעליה דובר בפסוק הקודם, דהיינו הגזרה שבין הבית לבין הבניין שבמערב. וזה חשבון מאה האמה שבפסוק: רוחב הבית 20 אמה; רוחב שני קירות הבית, הצפוני והדרומי – 12 אמה (2X6); רוחב הצלעות שבצפון ושבדרום – 8 אמות (2X4); רוחב הקירות החיצוניים של הצלעות – 10 אמות (2X5); רוחב הקירות הפנימיים של הצלעות – כנראה 2 אמות (2X1, ראו הערה 13); רוחב המונח שבצפון ושבדרום (2X5) – 10 אמות. סך הכול: 62 אמה. אין בידינו לומר מה בדיוק המרחק שבין קירות הבית לקירות הצלעות, אך סביר להניח שאינו גדול, ועל כן ניתן להניח שרוחב הגזרה כ-38 אמה, כלומר קרוב ל-20 אמה מכל צד, כמו הגזרה שבמזרח.
פס' טו חוזר למידות הבניין, ומציין שהאורך הכולל של הבניין עם 'האתיקים' הוא מאה אמה. מאחר שבפס' יב נאמר שאורך הבניין תשעים אמה, ועם רוחב שני הקירות, הצפוני והדרומי, הוא אכן עולה למאה אמה, יוצא מכאן שהמילה 'אתיקים' היא כינוי לקירות הבניין.
 

[1]   להבהרת הדברים הנידונים במהלך השיעור עיינו בתרשים המצורף. תודה לרעייתי היקרה זהבית שת' על הכנת התרשים. העורך.
[2]   בדומה לשערי החצרות, גם אל האולם עולים במדרגות ('מעלות'), אך שלא כמו בשערים, לא נתפרש בכתוב כמה מעלות יש לאולם.
[3]   וכך עולה מתרגום השבעים.
[4]   נראה ש"רֹחַב הָאֹהֶל" היינו 'רוחב האיל'; או שהכוונה לרוחב פתח ההיכל, המכונה כאן 'אוהל' מסיבה כלשהי.
[5]   נשתמש במונח 'אורך' לציון הצלע הארוכה במלבן ובמונח 'רוחב' לציון הצלע הקצרה, כמקובל בעברית, וכדרכו של המקרא עצמו לעיל מ', יא. כאשר נזכר רק ממד אחד הוא מכונה בפסוקים כאן 'רוחב', אף שהיה אפשר לכנותו גם 'אורך'.
[6]   "במדת רוחב ההיכל" (מצודת דוד).
[7]   עוביו של קיר המקדש כולו שש אמות, כמידת עובייה של החומה המקיפה את החצר החיצונה (לעיל מ', ה).
[8]   "הקירות המפסיקים בין הצלעות וכן התקרות, ששימשו רצפות לצלע שמעליה, היו אחוזים (מחוברים) לקיר משלהן ('אשר לבית לצלעות') ולא לקיר הבית של ההיכל ושל קודש הקודשים" (דעת מקרא). זאת אומרת: הצלעות מהוות מבנה עצמאי, שאין לו קיר משותף עם המקדש עצמו.
[9]   חלקו השני של הפסוק קשה. ונראה לפרש, שלצד מבנה הצלעות של הבית יש 'מונח': משטח המקיף את המבנה מסביב, כפי שנראה להלן.
[10]  פסוק זה הוא בגדר מאמר מוסגר, הקוטע את תיאור הצלעות והמונח ומציין את המרחק בין הבית לבין הלשכות שבחצר הפנימית, המתוארות להלן מ"ב, א–יד. קשה להבין מה עניינו של המאמר המוסגר הזה בכאן, אלא אם כן נפרש ש"לַבַּיִת" היינו 'למבנה של הצלעות', וכפי שמילה זו אכן מתפרשת גם בפסוקים הקודמים.
[11]  "תאני רב יוסף, שלוש שמות יש לו: יציע, צלע, תא" (בבא בתרא סא ע"א).
[12]  קשה להבין מהי 'אצילה'. יש שהציעו שזהו תואר לאמה, כלומר אמה הנמדדת מקצה האצבע האמצעית ועד המרפק (מקרא לישראל), או אולי אמה ארוכה במיוחד, הנמדדת מקצה האצבע והאמצעית ובית השחי (דעת מקרא). ראו לעיל י"ג, יח: "עַל כָּל אַצִּילֵי יָדַי".
[13]  מן הפסוק נראה שאורך המקדש עצמו מאה אמה. וכנראה הכוונה לאורכו עם הצלעות, וזה החשבון: איל האולם 5 אמות; רוחב האולם 11 אמה; איל ההיכל 6 אמות; אורך ההיכל 40 אמה; איל הדביר 2 אמות; אורך קודש הקודשים 20 אמה; רוחב הקיר המערבי של הבית 6 אמות; רוחב הצלע 4 אמות; רוחב הקיר החיצוני של הצלעות 5 אמות – הרי 99 אמה. ובהנחה שרוחב הקיר הפנימי של הצלעות, הצמוד למקדש, היה רק אמה אחת – הרי מאה אמה בדיוק.
[14]  סופו של פס' טו נראה כתחילתה של הפִּסקה הבאה, כדברי רש"י: "סופו של מקרא זה אינו מוסב כלפי ראשו, אלא מחובר למקרא של אחריו".
[15]  במפרשים הוצעו כיוונים שונים בהבנת מונח זה. יש שפירשו שהכוונה לעליות או ללשכות. יש שפירשו שהכוונה למקדש עצמו, אם כי פירוש זה דחוק בפשטי המקראות. במקרא לישראל עלתה ההצעה שזהו שטח פנוי (והוסיפו והציעו שהוא מכונה 'גזרה' להורות שהוא נפרד ונבדל ממבנה המקדש ואינו חלק ממנו, בדומה להוראתו של השורש גז"ר בדה"ב כ"ו, כא: "וַיֵּשֶׁב בֵּית הַחָפְשִׁית מְצֹרָע כִּי נִגְזַר מִבֵּית ה' ").
[16]  כאמור בפס' יב: "וְהַבִּנְיָן אֲשֶׁר אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה פְּאַת דֶּרֶךְ הַיָּם". ובפס' טו הוא מכונה "הַבִּנְיָן אֶל פְּנֵי הַגִּזְרָה אֲשֶׁר עַל אַחֲרֶיהָ" – 'אחור' במובן 'מערב', כמקובל במקרא, כמו למשל בפסוק "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי" (תהילים קל"ט, ה).
[17]  להבנת מקומם של 'הגזרה' ו'הבניין' ראו התרשים מתוך מקרא לישראל שצורף בחלקו הראשון של פרק מ'.