מקץ | יוסף המשנה לפרעה

ספר בראשית פרק מא – 2

(לח) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ: (לט) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ: (מ) אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ: (מא) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (מב) וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ: (מג) וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (מד) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (מה) וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (מו) וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעֲבֹר בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (מז) וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע לִקְמָצִים: (מח) וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּתֶּן אֹכֶל בֶּעָרִים אֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ: (מט) וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר: (נ) וּלְיוֹסֵף יֻלָּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן: (נא) וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי: (נב) וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי: (נג) וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: (נד) וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם: (נה) וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ: (נו) וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: (נז) וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ:

נשים לב שבתחילת היחידה יש כמה וכמה הכרזות של פרעה כלפי יוסף ונלווים אליהם מעשים טקסיים. נדגים זאת בטבלה:

 

ההכרזה הראשונה היא ההכרזה הבסיסית ביותר באשר למינויו של יוסף. יוסף מתמנה להיות על ביתו של פרעה "ועל פיך ישק כל עמי" ניתן להבין אמנם את המינוי כרחב יותר, אך ניתן בהחלט להבין שמשמעות המילה 'עמי' כאן היא מצומצמת יותר ומתייחסת רק למשפחתו של פרעה, כפי שפעמים מסויימות אנו מוצאים שהמילה 'עם' מתייחס למשפחה ולבית אב, כדוגמת האמור בספר בראשית פרק יט פס' לח:

            וְהַצְּעִירָה גַם הִוא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי הוּא אֲבִי בְנֵי עַמּוֹן עַד הַיּוֹם:

ושם פרק מט פס' כט:

            וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה         עֶפְרוֹן הַחִתִּי:

ובספר מלכים ב פרק ד פס' יג:

            וַיֹּאמֶר לוֹ אֱמָר נָא אֵלֶיהָ הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ הֲיֵשׁ לְדַבֶּר            לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת

וכפי שהסביר שם המצודת דוד על אתר:

            בתוך עמי - רצה לומר: אני יושבת בתוך בני משפחתי, ואין מי מהם עושה רעה עמדי,           לשאצטרך לקבול ולהתרעם על מי:

ואם כן המינוי הראשון של יוסף הוא מצומצם לתוך בית פרעה. רש"י נזכר כי לשון 'ועל פיך ישק כל עמי' זהה לתיאור שנאמר אצל אליעזר עבד אברהם:

            ישק - יתזן יתפרנס. כל צרכי עמי יהיו נעשים על ידך כמו (לעיל טו) ובן משק ביתי

ייתכן, כי יוסף בתחילה נושא בתפקיד שדומה לזה של אליעזר. ודומה לזה שעשה בבית פוטיפר וכזכור לנו מפרק לט פס' ד:

            וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ:

ההכרזה השניה היא כמובן הרבה יותר מקיפה: יוסף מתמנה להיות אחראי על כל ארץ מצרים, בשל כך הוא:

מקבל את טבעתו של פרעה

מולבש בבגדי שש

הושם עליו רביד הזהב

מורכב במרכבת המשנה של פרעה

קוראים לפניו אברך

 

רבים עמדו על הדמיון שבין ניהוגים אלו לאלו שמוזכרים במגילת אסתר ונדגים זאת בטבלה:

 

מבחינתנו ברור, שמעמדו של יוסף היה זהה לזה של המן או לפחות למה שהמן רצה לשוות לו, ואם כן מעמדו של המן אכן רם ונישא אך הוא פועל מתוקף טבעת המלך, אין לו עצמאות משלו וגם כל הכבוד והיקר שהוא מנסה לנכס לעצמו בא מכבודו של המלך – סוס אשר רכב בו המלך, או אצל יוסף 'מרכבת המשנה אשר לו'. כמו המן גם יוסף מקבל עושר של סמכויות שנובעות מתוקף תפקידו (המן כאחראי על מפעל ההשמדה, ויוסף על מפעל אגירת המזון)

לאחר מכן באה ההכרזה השלישית והיא הגורפת ביותר: בלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו. סמכויותיו של יוסף זהות לאלו של פרעה, יוסף לא רק מתמנה לשליח המלך אלא לשליט בפני עצמו, שסמכויותיו הרבה יותר רחבות ממה שנצרך לתפקידו. בשל כך שמו של יוסף משתנה: פרעה קורא לו צפנת פענח – מה מבטא השם הזה? בכך נחלקו המפרשים ונביא כאן את דברי רמב"ן על פסוק מה:

            צפנת פענח אמר ר' אברהם אם היא מלה מצרית לא ידענו פירושה, ואם מתורגמת לא ידענו שם יוסף: ועל דעת הראשונים שאומרים "המפענח נעלמים", יתכן שקרא לו שם נכבד כלשון ארצו

בנוסף פרעה נותן לו את אסנת בת פוטיפרע כהן און – נישואי פרעה עם אסנת מביעים את הצטרפותו אל משפחת המלוכה המצרית, עד כאן הוא היה יועץ בכיר ביותר שללא ספק נשא את חן המלך אך לא אחד משלהם, הסבת שמו של יוסף והאשה שניתנת לו מציבים את יוסף עמוק בתוך המעגל התרבותי המצרי.

ניתן, כאמור לשים לב להדרגה במעמדו של יוסף. אין אנו יודעים תוך כמה זמן התקדם יוסף ממעמד למעמד. אמנם סביר להניח שציון גילו:

            וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעֲבֹר בְּכָל            אֶרֶץ מִצְרָיִם:

מתייחס למעמד הסופי שלו, שכן הביטוי 'בעמדו לפני פרעה' אינו ביטוי סתמי כי אם מייחס נציגות שלטונית וכפי שניתן ללמוד מן האמור בספר ירמיה פרק נב פס' יב:

            וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂור לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא          נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל בִּירוּשָׁלים:

מכל מקום מהמשך הפסוקים מתברר כי רק לאחר שהיה יוסף בן 30 התחיל לצבור את אוכל שבע השנים ואם כן נראה שקידומו היה בתוך זמן קצר ביותר. אם אכן כך הרי שציר הזמן של יוסף מעלה פליאה והשתוממות:

בהנחה שיוסף הוא בן 30 בתחילת 7 שנות השבע, אז כאשר הוא פוגש את אביו יעקב ומדווח לו 'כי זה שנתיים הרעב בקרב הארץ' הוא כבר בן 39. באותו זמן מדווח יעקב לפרעה שהוא בן 130 שנה[1] והרי לנו שההפרש בין שנותיו של יעקב לשנותיו של יוסף הוא 91 שנים. ואם כן, כאשר יעקב נפטר בגיל 147 יוסף הוא בן 56. ואם כן כל שנותיו של יוסף בפני יעקב אביו הם 56 שנים:

17 השנים הראשונות בארץ כנען (ובארם)

ו-17 השנים האחרונות בארץ מצרים[2]

עברו עליהם זה לצד זה.

נותרו 22 שנים בהם יוסף ויעקב חיו בנפרד: יוסף במצרים ויעקב בארץ כנען.

מפתיע לגלות שבתקופה זו נזרק יוסף פעמיים אל הבור ובין השלכה לחברתה עוברות 11 שנים:

שנתיים יוסף היה בבית הסוהר[3] (כי שמו אותי בבור) ולאחר מכן באו 7 שנות שבע ו2 שנות רעב בסה"כ – 11 שנים

מה שנותר אם כן אלו 11 השנים הראשונות שיוסף הושלך אל הבור עד שהגיע לביתו של פוטיפר והושלך שוב.

בשיעור מס' 70 עמדנו כבר על ההקבלה בין ימי יוסף בארץ כנען לימיו בבית פוטיפר. דומה שכעת ניתן גם להשוות את יציאת יוסף מן הבור הראשון והלקחו לבית פוטיפר ליציאתו השניה מבית הסוהר – מן הבור (וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר) ונדגים זאת בטבלה:

 

יוסף חווה ירידות קשות אך לאחריהן נכונו לו עליות כבירות. בשנים אלו מצא יוסף נחמה על השנים שעברו. תיאור חריג מצוי בפס' מט:

            וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר:

קשה שלא לדמות את התיאור הזה לתיאור שבפרק לב פס' יג:

            וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:

מתי הובטח על כך יעקב? רש"י הבין וכך גם מסתבר שההבטחה האמורה כאן ניתנה לו ביציאתו מארץ כנען בברחו מפני עשו אחיו וכפי שיעקב מציין אחר כך באזני יוסף בפרק מח פסוקים ג-ד:

            וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי: וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי     מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם

יעקב הובטח במה שהתקיים אצל יוסף. אמנם הברכה עדיין לא מתקיימת בזרע אך ימי השפע של מצרים בשנות השבע מזכירים, או יתרה מזו, מגשימים את ברכת ה' ליעקב. באותם ימי שבע מוליד יוסף שני בנים את שם האחד הוא קורא מנשה "כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי" וכפי שהסביר החזקוני על אתר (וכ"מ בספורנו וברבנו בחיי):

            כי נשני - לשון שכחה.

            וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי:

יוסף זוכה לשפע בלחם ופרה ורבה בבנים. מכאן תמו להן 28 שנות הרעב והעוני של יוסף ומתחילות להן 28 שנות השבע. הלחם מבטא לאורך חייו של יוסף לא רק שפע כלכלי אלא את טוב החיים בכללותם. גם כאשר היה יוסף משרת בביתו של פוטיפר וכל יש לו נתן בידו עדיין הגביל אותו אדונו בלחמו:

            וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל

גם בעת מכירתו מופיע הלחם בפרק לז:

            וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו:            וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם: וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם[4]

הפעם הלחם נמצא אצל יוסף, שפע יבול וברכה:

            וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף         אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ:... וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל    הָאָרֶץ: