ויחי | המפגש הראשון בין יוסף ליעקב לפני מות יעקב

ספר בראשית פרק מז – חלק 5 ואחרון

(כח) וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה: (כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם: (ל) וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעְשֶׂה כִדְבָרֶךָ: (לא) וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה:

יעקב מרגיש שפטירתו מן העולם קרבה ובאה ולכן הוא יוזם את המפגש בינו לבין יוסף בנו. מטרת הפגישה היא, ככל הנראה, בכדי להבטיח את בקשתו של יעקב להיקבר דוקא בארץ כנען בקבורת אבותיו. מהלך המפגש בין יעקב ליוסף מזכיר מאוד את המפגש שבין אברהם לעבדו ערב צאתו למסע החיפושים אחר אשה לבן אדוניו. דומה שהשוואה בין שני הסיפורים עשויה לשפוך אור על הבנת הפרשה. נדגים את הדומה (וגם את השונה) בטבלה:

לאחר שסקרנו את ממצאי ההשוואה בטבלה נעבור למלאכת הניתוח שלהם ע"פ סדר הדברים. תחילה ננתח את בקשת שים נא ידך תחת ירכי שמופיעה בשני הסיפורים ואשר מהווה את נקודת הדמיון המשמעותית ביותר. מהי המשמעות של שימת יד המצווה תחת ירכו של המצוה?

על פי רש"י (כד,ב) צורך זה מנומק בכך ש:

            הנשבע צריך שיטול בידו חפץ של מצוה כגון ספר תורה או תפילין והמילה היתה מצוה ראשונה      לו ובאה לו ע"י צער והיתה חביבה עליו ונטלה.

האב"ע שם הביא את דברי רש"י וחלק עליו:

            (ב) שים נא ידך תחת ירכי - יש אומר רמז למילה. ואילו היה כן היה נשבע בברית המילה ולא          בשם. והקרוב אלי שהיה משפט בימים ההם לשום אדם ידו תחת ירך מי שהוא ברשותו והטעם   אם אתה ברשותי שים נא ידך תחת ירכי. והאדון יושב והירך על היד כטעם הנה ידי תחת רשותך לעשות רצונך. וזה המשפט עדיין בארץ הודו:

רבים מן המפרשים הלכו בדרכו של האב"ע (רשב"ם, חזקוני) שהיא קרובה יותר לפשוטו של מקרא. ואמנם רבינו בחיי מבחין בין שתי הבקשות של אברהם מעבדו:

            שים נא ידך תחת ירכי - ע"ד הפשט שאל ממנו ב' דברים, האחד שיכרות ברית עמו להשתעבד         לו שעבוד משרת לאדון אומנג"י בלע"ז, והשני שישבע לו בה' אלהי השמים ואלהי הארץ:

נשים לב שמה שאצל אברהם מופיע כשתי בקשות צמודות וקשורות, אצל יעקב לעומת זאת מופיע בשלב הראשון רק כבקשה יחידה של 'שים נא ידך תחת ירכי', מדוע? דומה שיש לחלק בין שני המעמדים ומאליו גם בין ההקשר והמשמעות של אותה בקשה בשני הסיפורים. ההיררכיה בסיפור של אברהם אבינו ועבדו ברורה: אברהם הוא האדון ועבדו משועבד לו. שימת היד תחת הירך אינה בקשה אלא עובדה: מכיון שאתה משועבד לי עליך למלא אחר בקשתי כעת ולכן שים נא את ידך לסמל. בקשתו של יעקב מיוסף לעומת זאת אינה מובנת מאליו, שהרי יוסף הוא בנו של יעקב ואינו משועבד לו[1]. בקשת שימת היד מתחת לירך אצל יעקב ויוסף אינה באה בכדי להביע שיעבוד אלא סמכות ומחוייבות. כבר עמדנו על המתח שקיים באישיותו של יוסף בסוגיית מחויבותו לאביו מחד ולפרעה מאידך. יעקב אינו מצוה את יוסף ודורש ממנו לקבור אותו עם אבותיו, אלא מבקש ממנו ומתחנן בפניו "אם נא מצאתי חן בעיניך" "ועשית עמדי חסד ואמת" ולאחר שהוא נעתר לבקשתו ונשבע על כך הוא מביע את תודתו "וישתחו ישראל על ראש המטה". בעצם לא ברור מי העבד ומי האדון, וההשוואה לבקשת אברהם מעבדו רק מחזקת את הפער שבין שתי הבקשות. ייתכן שבשלב הראשון זה מה שמבקש יעקב מיוסף: אני מבקש שתשתעבד לי! אני מבקש שתהיה מחוייב אלי! שהדברים שיקרים לי יהיו חשובים גם לך! שמה שקיבלתי אני מאבותיי תקבל גם אתה! שתזכור מי אתה ומי אני ולאן אנחנו שייכים! זוהי הבקשה בשלב הראשון. בשלב השני מבקש יעקב מיוסף לקבור אותו עם אבותיו, מה שבודאי נגזר מבקשתו בשלב הראשון. ואכן יוסף מתחייב 'אנכי אעשה כדברך', אך מתחייב רק על הבקשה השניה 'כדברך' ולא 'כדבריך'. דוקא בשל תגובתו זו של יוסף מבקש ממנו יעקב להישבע ואינו מסתפק בהבטחתו. יעקב לא מאמין ליוסף: אותה חשדנות של אברהם כלפי עבדו מצויה גם בין יעקב ליוסף. יעקב מודע למתח שקיים באישיותו של יוסף בין מחויבותו לפרעה למחויבותו אליו. כל עוד יוסף לא יחליט שהוא מתנתק מפרעה וביתו, יקשה עליו לקיים את מצות אביו ולכן הוא מבקש ממנו להישבע[2]. ואכן יוסף נשבע אך לא שם את ידו מתחת ירכו של יעקב. יוסף מסרב לקבל את מרותו הטוטאלית של אביו הוא עדיין קרוע בין מחויבותו לאביו למחויבותו לפרעה ולממלכתו.