ויגש | יחסי יעקב ויוסף לאחר פגישתם

ספר בראשית פרק מז חלק 2

יחסי יעקב ויוסף לאחר פגישתם

 

בשיעור שעבר עמדנו על כך שיעקב פונה בפניה נרגשת אל יוסף:

            וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי:

אמנם תגובתו של יוסף לדבריו המרגשים של אביו אינה נמצאת בכתוב. במקום זאת מופיעה הישר פנייתו של יוסף אל אחיו:

            וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי:

יוסף פונה אל כולם חוץ מאל יעקב, 'אל אחיו ואל בית אביו' 'אחי ובית אבי' רק אדם אחד לא מוזכר והוא האבא בעצמו – יעקב. רק לפני לפרעה אומר יוסף:

            (א) וַיָּבֹא יוֹסֵף וַיַּגֵּד לְפַרְעֹה וַיֹּאמֶר אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן             וְהִנָּם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן:

ולא כפי שאמר אל אחיו 'אחי ובית אבי'. ואכן, לאחר הופעת אחיו בפני פרעה לוקח יוסף את יעקב ומעמידו לפני פרעה:

(ז) וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה: (ח) וַיֹּאמֶר            פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ: (ט) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלשִׁים         וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם: (י) וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה:

מה היתה מטרת הבאתו של יעקב בפני פרעה? הכתוב אמנם מצמיד את הבאת יעקב ואת ברכתו לפרעה אמנם אין הדבר מחייב שזו היתה המטרה. הדבר הראשון שיוסף עושה לאביו הוא להביא אותו בפני פרעה. במקום לנהל שיחה ארוכה על הקורות אותו מעדיף יוסף שאבא קודם כל יפגוש את פרעה. בסופו של דבר יוסף מושיב את אביו ואת אחיו במיטב הארץ בארץ רעמסס והוא מכלכל אותם. וגם זאת בניגוד לתכנון המקורי של 'וישבת בארץ גושן והיית קרוב אלי'.

מה שעוד צורם במפגש הוא שיוסף בכה ונשק לכל אחיו:

וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ: (מה,טו)

אמנם על יעקב אביו הוא בוכה עוד ועוד אך הנשיקה היחידה שמתוארת ביניהם מתרחשת רק לאחר מותו של יעקב:

וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ: (נ,א)

שבע עשרה שנה עוברות להן מאז הגיע יעקב מצרימה ועד יום מותו. 17 שנים היה יוסף עם אביו לפני שהורד מצרימה ו17 שנים היה במצרים. אלא שהשנים הראשונות לא חזרו להן. יעקב ויוסף היו מרוחקים זה מזה. יוסף אמנם נשבע לאביו שלא יקבור אותו במצרים אך בהמשך נראה שהקשר לא היה רציף, הן מכך שיוסף שומע על דבר חוליו של אביו מגורם שלישי:

            ויֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם:

אך בעיקר בשל העובדה שבאותו מפגש יעקב לא זיהה את נכדיו מבנו אהובו

            וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה:

ונראה אם כן שיעקב לא הורגל בראיית מנשה ואפרים לעתים תכופות.

על הריחוק שבין יוסף ליעקב יעידו גם דברי האחים אל יוסף לאחר פטירתו של יעקב:

(טז) וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: (יז) כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע                אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו:

האחים יכלו לטפול שקר כזה שיוסף לא יכול היה לזהות אותו. האחים היו מקורבים יותר אל יעקב בעוד שיוסף הסתגר לו אי שם בבית פרעה. מדוע אם כן התרחק יוסף מאביו?

בכדי להשיב על שאלה זו יש לפצל את הדיון ביחסי יעקב ויוסף לשלוש תקופות:

1. טרום המכירה
2. שהיית יוסף במצרים
3. המפגש המחודש

רק בעיון מדוקדק בתקופות השונות נצליח להבין מה מתרחש בעת הפגישה מחדש. הבה נתחיל:

1. טרום המכירה

הכתוב מפגין את אהבתו החזקה של יעקב ליוסף:

וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים: (לז,ג)

כאשר יוסף מספר לאביו ואחיו את חלום השמש והירח והכוכבים, גוער יעקב ביוסף:

(י) וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה: (יא) וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר:

למרות גערתו של יעקב ביוסף האחים ממשיכים לקנא ביוסף. גם הם הבינו שאין בגערה זו בכדי לפגום ולו במשהו באהבתו העזה של אביהם ליוסף.

יוסף היה איש סודו של יעקב הוא נשלח לבדוק את שלום אחיו ואת שלום הצאן ולא פעם גם הביא את דיבתם רעה אל אביהם.

לא יפלא אפוא כי לאחר הבאת הבשורה על מותו של יוסף, מבקש יעקב:

(לה) וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו:

בניו ובנותיו של יעקב מנחמים אותו בכדי שיוכל לשוב למסלול החיים אך יעקב ממאן והוא מבקש לרדת אחר בנו שאולה ובמלים אחרות יעקב לא רואה טעם לחייו לאחר היודע דבר מותו של יוסף.

2. שהיית יוסף במצרים

האחים ידעו שיעקב יקבל את הבשורה בקושי רב. זו על פי הכתוב מגמת דבריו של ראובן אל האחים:

לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו: (לז,כב)

וכן בהמשך:

וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא: (לז,ל)

וכפי שהסביר רש"י:

אנה אני בא - אנה אברח מצערו של אבא:

דוקא ראובן יותר מכולם היה מודע לגודל הצער של אביו, אחר שעלה על יצועיו, התקשה ראובן להאמין שיעקב יעמוד בצער של אבדן יוסף. אבל דומה שיוסף ידע יותר מכולם כמה יתקשה אביו לעכל את דבר מותו הוא. יוסף היה מודע לאהבתו של אביו כלפיו וידע שבבשורת מותו אביו עלול להיפטר מן העולם מרוב צערו. מכמה פסוקים נראה שיוסף האמין בכל זמן שהותו במצרים שיעקב אביו מת בעקבות בשורת מותו. יוסף כמו יעקב לא האמין שיש לאביו למה לחיות עם היודע דבר מותו והוא יבקש את נפשו למות. לכן כל זמן שהותו במצרים יוסף לא שולח אל אביו מפני שהוא בטוח שאביו מת. כך נראה ממה שיוסף אומר אל אחיו מיד עם היודעו אליהם:

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו: (מה,ג)

עד לדבריו של יהודה יוסף לא האמין שאביו עודנו חי. למרות שהאחים הזכירו את הימצאות אביהם הזקן בארץ כנען יוסף האמין שהם משקרים לו כפי ששיקרו לאביהם. המבחן שהעמיד יוסף לדבריהם הוא הורדת בנימין. אמר יוסף: אם אבא חי הוא לא יתן לבנימין לרדת לבדו ויבוא עמו^[1] ואם אבא אינו בין החיים אזי בנימין ירד בעל כרחו אלא שאז אני אציל אותו מידי אחי ואדאג לו עד יום מותי.

ואכן ברגע שבנימין הורד, יוסף היה בטוח שאביו כבר אינו בין החיים שאלמלא כן לא היה שולח את בנימין לבד ולכן תפר את כל הסיפור עם הגביע בכדי להשאיר את בנימין עמו ושלח את אחיו ארצה כנען.

רק נאומו המרגש של יהודה גורם ליוסף להבין שאכן אביו עודנו חי וסמך על יהודה, אותו האיש שמכר את יוסף, שישיב אליו את בנימין.

חששותיו של יוסף הלכו והתחזקו בעקבות סיפור אשת פוטיפר. כבר עמדנו על כך בעבר שקיים דמיון רב בין סיפור זה לסיפור המכירה של יוסף, ונדגים רק את הנקודות העיקריות:

1. בשני הסיפורים נרקמת עלילה על יוסף
2. בשני הסיפורים העלילה נקשרת בבגדו שמופשט מעליו
3. בשני הסיפורים העלילה זוכה לאמון מצד השומע אותה
4. בשני הסיפורים יוסף נזרק אל הבור^[2]

אמנם הנקודה העיקרית לטעמי היא שפוטיפר בדומה ליעקב סמך מאוד על יוסף:

וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְדֹוָד אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְדֹוָד מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ: וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ: (לט, ג-ד)

ייתכן שיוסף שנזרק אל הבור ומשוכנע שאביו נפטר מן העולם מוצא בפוטיפר אבא חדש. הרגשת הנאמנות של יוסף לפוטיפר עמוקה ביותר:

הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי: אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים:

ייתכן כי יוסף ראה בדמותו של פוטיפר את דמות דיוקנו של אביו בהרבה מובנים ולכן מיאן לבגוד באביו בדיוק כפי שאביו יעקב מיאן להינחם אחר מותו של יוסף. ייתכן שזהו עומק דבריהם של חז"ל המובאים ברש"י (לט,יא):

לעשות מלאכתו - רב ושמואל חד אמר מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו עמה אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו

אלא שכאן נחל יוסף אכזבה קשה, הוא אמנם מיאן לבגוד באדוניו אך אדוניו בגד בו, האמין לדברי אשתו וזרק אותו אל הבור. מה משמעות פרשה זו ביחס למה שאירע זמן לא רב קודם לכן בשעת המכירה? אולי סבר יוסף שכמו שאשת פוטיפר הצליחה לשכנע את בעלה שיוסף בגד בו, אולי הצליחו האחים לשכנע את אביהם בגד גם בו, אולי גם שם הציגו לראוה את אותה כותונת שעשה לו אביו מושלכת אחרי גבו?

כך או כך מבין יוסף שאין לו לאן לחזור, בין אם הוא סובר שאביו מת בין אם הוא סובר שאביו התייאש, הרי אין שום תועלת לעמוד כנגד איומי המוות של אחיו כנגדו אם אביו איננו איתו.

במידה רבה כל המפעל שפעל במצרים בא להשכיח ולרפא את הכאב המשפחתי. נסביר את דברינו:

כאשר מסר יוסף את פתרונות חלומותיו לפני אחיו הם קינאו בו שנאו אותו ולא יכלו לדברו לשלום. גם אביו גער בו על דברי חלומותיו חרף אהבתו. כאשר יוסף פותר את חלומותיו של פרעה לעומת זאת הוא זוכה לכבוד מלכים והערכה רבה:

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ: (מא, לח-לט)

פרעה מוציא את יוסף מן הבור מגלח אותו ומחליף את שמלותיו. פרעה מחזיר את יוסף אחורנית בזמן לתקופה הטובה בבית פוטיפר ואף מצעיד אותו קדימה אל עבר עתיד טוב יותר העתיד שהוא חלם כל חייו:

אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (מא, מ-מא)

פרעה מגשים ליוסף את חלומותיו. בדומה לאביו שהלבישו כתונת פסים מלבישו פרעה:

וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ: וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (מא,מב-מג)

אולי כעת סובר יוסף כי חלומותיו לא אמורים היו להתקיים בבית אביו כי אם בבית פרעה. השתחוות גרמי השמים אליו מתגשמת לעיניו בכל שלו המלוכה והממשלה והוא שר על שרים ומלכים[3] ואילו השתחוות האלומות כלפיו מעידה על כך שהוא יצבור הרבה בר ולחם ומזון "וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ" (מא,נז)

יוסף שוכח מהכל ומתחיל מחדש, הוא נושא את אסנת בת פוטיפרע ומוליד שני ילדים. שמותיהם של ילדיו מעידים על ההדחקה של אותם אירועים מתודעתו של יוסף ועל המקום החדש בו הוא נתון כעת:

וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי: וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי: (מא, נא-נב)

וכפי שהסבירו המפרשים[4] :

כי נשני - השכיחני:

יוסף שכח את כל צערו ואת כל בית אביו.

אלא שאביו לא התייאש הימנו, אביו מיאן להינחם. ליעקב שסירב להשלים עם מותו של יוסף עמדו שתי ברירות: או למות ולמאוס בחיים מבלי יוסף, או לסרב להאמין שיוסף מת וכי עודנו חי. נראה כי יעקב פעמים שהוא אוחז בהתנהגות הראשונה ופעמים שהוא אוחז בהתנהגות השניה. יתרה מזאת בכל פעם שיעקב אוחז בדרך הראשונה של הייאוש הוא מתכנה בשם יעקב ובכל פעם שהוא אוחז בדרך השניה של התקוה וההתעלות מעל המציאות הוא מתכנה בשם ישראל. הדגמנו את הרעיון כמה פעמים ונביא כאן רק מספר דוגמאות:

 

3. המפגש המחודש

כעת לאחר כל השנים ולאחר נאומו של יהודה, מבין יוסף שבכל אותן שנים אביו היה חי וכעת הם עתידים להתאחד מחדש. אבל האם האיחוד אפשרי? האמנם יוסף ששכח את בית אביו ואת כל עמלו מסוגל לחזור שוב שנים רבות אחורה? דומה שבעת המפגש של יוסף עם אביו יוסף מתקשה לחזור לקשר החם והאוהב שהיה ביניהם שהרי הפנים עמוק בתודעתו שאביו מת! יוסף בוכה עוד עוד על אביו בדיוק כפי שאביו בכה עוד ועוד עם היודע אליו דבר מותו של בנו. האמירה המדהימה של ישראל: "אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי" משקפת את כל התכלית והצפיה שלו לבנו: ישראל שסירב להשלים עם דבר מותו של יוסף והאמין שבאיזשהו מקום הוא חי, מה שנתן לו את יצר החיים אומר עכשיו לעצמו: כעת אפשר למות: כל החיים חייתי בכדי לראות שאינך מת כעת אני יכול למות מכיון שאני יודע שאתה חי וכפי שהסביר ר' יוסף בכור שור על אתר:

אמותה הפעם - התיר עצמו למיתה, כלומר - איני חושש אם אמות, מאחר שהשלים לי הקב"ה כל תאות לבי, שראיתיך חי

אך מה עונה לו יוסף? יוסף שכל חייו ריפא את הכאב המשפחתי בעיסוקיו הממלכתיים ממשיך לעסוק בהם. הוא אינו יודע כיצד להתמודד עמם חוץ מלבכות. כאשר שומע יוסף את דברי אביו הוא חי בסתירה פנימית: מי אני? יוסף בן יעקב או צפנת פענח? אחרי המפגש החטוף פונה יוסף לסדר את העניינים המנהלתיים:

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי:

לא יוסף אין צורך להגיד לפרעה, המתן איתנו זמן מה, אבל יוסף ממהר או ליתר דיוק בורח. הקשר הבא שלו עם אביו יהיה כאשר הוא יביא אותו בפני פרעה בכדי לברכו. כמה אופייני למצב בו יוסף נתון: הקשר עם אבא יתרחש אמנם אך במקביל לקשר עם פרעה. יוסף מתקשה לעבור בין העולמות. נשים לב לתיאור הכתובים סביב המפגש של יעקב עם פרעה:

(ז) וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה

וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה:

(ח) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ:

(ט) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם:

(י) וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה

וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה:

הסיפור מתואר בצורה כיאסטית אמנם דוקא בשל כך ניתן לשים לב לחריגות. יוסף אמנם טורח להביא את אביו ולעמידו לפני פרעה "ויבא יוסף את יעקב אביו" אך יעקב עוזב לבדו "ויצא מלפני פרעה" יוסף נשאר עם פרעה.

לאן יתפתחו יחסי יעקב ויוסף? על כך נעמוד בשיעורים הבאים.