ויחי | ברכת יעקב ליוסף

ספר בראשית פרק מט – ברכת יוסף

(כב) בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר: (כג) וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים: (כד) וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל: (כה) מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרֲכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם: (כו) בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו:

הפסוק הראשון מנוסח בפיוטיות:

בן פרת – יוסף

בן פרת עלי עין

האב"ע בהסבירו את הפסוק כתב:

            ויש מי שפירש אותה מלשון ותשלח פארות[1]

הפארה היא מענפי הגפן היונקת מן העין – הוא המעיין[2]. לפי פירוש זה. יוסף נדמה לעץ שתול על פלגי מים.

דימוי נוסף שמופיע באותו פסוק הוא 'בנות צעדה עלי שור'. להבנתי דימוי זה ממשיך את הדימוי הקודם. גם השור כמו העין הוא מעיין, שהרי עין ושור שניהם משמשים במשמעות של ראיה (אשורנו משמעותו אראנו[3]). אל אותו מעיין יוצאות בנות העיר לשאוב מים. ואם כן יוסף נדמה לעץ שגדל על מים או לבנות שבאות לשאוב מים. יוסף לא נדמה למעיין כי אם למי שצריך אותו.

הפסוק הבא בברכה מתאר את הפגיעה במעיין:

וימררהו – בעלי החצים מיררו את מי המעיין כך שלא ניתן לשתות מהם יותר.

ורבו – נראה שכאן צריך ללכת בדרכו של רש"י על אתר:

            ולשון שמו רמו רבו מאליהם הם משוממים את עצמם נתרוממו מעצמם נעשו אנשי ריב.

על פי רש"י המריבה פרצה מאליה, אנשי הריב נעשו כאלה מעצמם ולא באשמת הצד הנוסף במריבה. ניסוח כזה מנקה לחלוטין את יוסף מאשמת המריבה. יעקב רואה ביוסף קרבן להתנהגות ולמשטמתם של בעלי החצים. שני דברים נוספים מחזקים תחושה זו:

א.      סדר הפעלים בפסוק אמור להיות הפוך: וישטמהו ורובו וימררהו – זאת אומרת היתה שנאה בעקבותיה באה מריבה ולאחר המריבה מיררו את העין[4] אבל יעקב מציג זאת אחרת: קודם כל מררו את המעיין ואחר כך רבו ואחר כך שנאו מה שמראה על נקיון כפיו של מי שנזקק למעיין בפסוק הראשון.

ב.      הכינוי של האנשים שמררו את המעיין הוא בעלי חצים דהיינו אנשי מריבה. אנשים כאלה רק מחפשים במי לכלות את חציהם.

וישטמהו – כאן יש משחק מילים שיכול להתפרש גם כ"ויסתמהו" שנאתם ליוסף גרמה לסתימת המעיין בדומה למה שעשו עבדי אבימלך ליצחק:

            וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר

הפסוק הבא מתאר את התמודדותו של יוסף עם בעלי החצים:

            ותשב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל:

בפסוק זה יש כמובן ניגוד בין בעלי החצים לבין קשתו של יוסף. בעוד שבעלי החצים מררו את המעיין, יוסף הושיב את קשתו באיתן. יש להדגיש: יוסף לא שם את חציו אלא את קשתו. החצים מופיעים בפסוק אצל 'בעלי החצים' בעוד שמנגד לא מוזכרים חציו של יוסף כי אם קשתו. הבחירה של התורה להציב מנגד לחצים את הקשת כנראה איננה רק מליצית: היא מעניקה לנו את תחושת נעדרות החצים מיוסף, והחצים, כזכור, סימלו בפסוק הקודם את המריבה. ואם כן האמירה בפסוק היא שאמנם שלחו בעלי החצים את חציהם ביוסף אך הוא לא השיב להם מלחמה השערה אלא עקר וישב באיתן.

כמדומני שהמילה איתן אינה אלא תיאור של מקום, אם מררו את המעיין מצא לו יוסף נחל איתן[5] או נוה איתן[6] שלא ניתן לסותמו ולא ייפסק לעולם. ובמקום המעיין התחזק יוסף וישב במקום איתן. זהו אפוא גם התיאור הבא בפסוק:

            ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל

בטרם נעסוק במשמעות המילה ויפוזו נשים לב למ' היתרון שבמילה מידי. בעלי החצים אמנם מררו את מעיין יוסף אך הוא מצא לו נוה איתן וידיו התחזקו מידי אביר יעקב.

כעת למילה ויפוזו. לעניות דעתי ויפוזו משמעותו כמו ויפוצו[7] דהיינו שתהיה להם תפוצה (כך גם מופיע בפירוש ריב"א בשם רש"י). זרועי ידיו ידו של יוסף פרושה יותר מידיו של אביר יעקב – ואביר יעקב הוא יעקב אבינו והוא פרוש יותר מן המקומות ששם רועה אבן ישראל.

הביטוי של התפשטות הידיים מוכר לנו מספר שמואל א פרק טו יב:

            וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל בַּבֹּקֶר וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר בָּא שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ          יָד

וכמו כן ספר דברים פרק כג פס' יג

            וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ

היד היא מקום

נקביל את הפסוק:

מידי      אביר     יעקב

משם     רועה     אבן ישראל

אם כן יד=שם והקבלה זאת ניתנת להסבר על פי האמור בספר ישעיה פרק נו פס' ה:

            וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא       יִכָּרת

אביר = רועה ייתכן להסביר על פי האמור בספר שמואל א פרק כא:

            (ח) וְשָׁם אִישׁ מֵעַבְדֵי שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא נֶעְצָר לִפְנֵי יְהֹוָה וּשְׁמוֹ דֹּאֵג הָאֲדֹמִי אַבִּיר הָרֹעִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל

יעקב = אבן ישראל

אבן ישראל פירושה: מקום ישראל. כפי האמור בספר יהושע פרק טו פס' ו:

            וְעָלָה הַגְּבוּל בֵּית חָגְלָה וְעָבַר מִצְּפוֹן לְבֵית הָעֲרָבָה וְעָלָה הַגְּבוּל אֶבֶן בֹּהַן בֶּן רְאוּבן

שהרי אז סימנו גבולות באבנים[8].

מקומו של יוסף התפשט יותר ממקום המרעה של יעקב וממקום המרעה בגבול ישראל.

למעשה אומר יעקב: ניסו לגרש את יוסף מן המעיין אך הוא תפס לו נחל איתן והתפשט הרבה יותר ממה שהיה קודם לאביו.

זהו אפוא פירוש אחד שנובע בעיקר מן ההקבלה בפסוק: מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל. שממנו משתמעת הקבלה בין הידים למקום ל'שם'. מראשית הפסוק אמנם נראה שאכן מדובר בידים של ממש: ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב. ואם כן קשה יהיה לקבל את הפירוש שמפרש את המילה ויפוזו כ'ויפוצו'. עולה הרושם, אם כי מבחינה לשונית הקשר אינו ברור, שמדובר כאן בתיאור של עצמה כאומר ויתחזקו זרועי ידיו[9]. גם הרשב"ם וגם האבן עזרא מסבירים אפשרות זו באמרם:

             ויפוזו זרועי ידיו - נכפפו זרועיו במושכו חבל הקשת וזרק חיציו עליהם[10]

לעניות דעתי, ייתכן לומר שהעמימות שבה מתנסח הכתוב מאפשרת את שני הפירושים. יוסף אמנם גורש ממקומו אך גבר והתרחב. כאשר משמעות הידים היא כפולה: עצמה וכח, התרחבות והתרבות.

בהמשך מברך תולה יעקב את המהפך בחייו של יוסף ב'מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך'.

וכדברי רש"י על אתר:

            מאל אביך - היתה לך זאת והוא יעזרך:

הקב"ה הוא שברך את יוסף בברכות שמים מעל וברכות תהום הוא משווה את השמים מבחינת התקבולת לשדיים ואת הארץ לרחם[11]. השדיים מביאים את החיות לולד כמו שהגשם מביא את החיות לאדמה וכמו כן הרחם מגדל את פרי הבטן בדיוק כפי שעושה זאת האדמה לפריה. היחס של האדמה אל יוסף הוא יחס אימהי ואוהב גם במקום שיגרשו אותו היא תקלוט אותו אליה.

לאור זאת ברור הפסוק האחרון:

ברכות אביך גברו על ברכות הורי. יוסף ישיג את אביו. אם יעקב קיבל את ברכת הארץ וידע טובה וברכה בגבולות הארץ בלבד, לעומתו יוסף, קיבל ברכת שפע עולמית 'עד תאות גבעות עולם' ההצלחה שלו פורצת את גבולות הארץ המובטחת, כדבריו 'ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל' וברכות אלו: תהייה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו.