פרק מ' (2) / החצר הפנימית

  • הרב אמנון בזק
א. שערי החצר הפנימית
לאחר שהסתיים הסיור בחצר החיצונה, יחזקאל נכנס כעת אל החצר הפנימית דרך שערה הדרומי. מסתבר שהוא נכנס דרך שער זה משום שהמקום האחרון שביקר בו בחצר החיצונה היה שער הדרום שלה, ועל כן הדרך הקצרה ביותר לחצר הפנימית היא השער המקביל לו:
(כח) וַיְבִיאֵנִי אֶל חָצֵר הַפְּנִימִי בְּשַׁעַר הַדָּרוֹם וַיָּמָד אֶת הַשַּׁעַר הַדָּרוֹם כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה: (כט) וְתָאָו וְאֵילָו וְאֵלַמָּו כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה וְחַלּוֹנוֹת לוֹ וּלְאֵלַמָּו סָבִיב סָבִיב חֲמִשִּׁים אַמָּה אֹרֶךְ וְרֹחַב עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמּוֹת: (ל) וְאֵלַמּוֹת סָבִיב סָבִיב אֹרֶךְ חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים אַמָּה וְרֹחַב חָמֵשׁ אַמּוֹת:[1] (לא) וְאֵלַמָּו אֶל חָצֵר הַחִצוֹנָה וְתִמֹרִים אֶל אֵילָו וּמַעֲלוֹת שְׁמוֹנֶה מַעֲלָו:
כפי שנראה להלן, שער המזרח ושער הצפון דומים לשער הדרום, ועקרונית מבנה שערי החצר הפנימית ומידותיהם זהים למבנה ולמידות של שערי החצר החיצונה, כולל התאים, האילים והאולם, אך בשני הבדלים. ראשית, שערי החצר הפנימית פונים כלפי החצר החיצונה, כלומר מייד בכניסה לשער יש אילים ואולם, ורק לאחר מכן יש תאים, כאמור: "וְאֵלַמָּו אֶל חָצֵר הַחִצוֹנָה" (השוו תרשים שער החצר החיצונה שצורף בשיעור הקודם עם התרשים שלהלן). שנית, יש הבדל קטן במספר המדרגות אל השערים: לשערי החצר החיצונה יש שבע מעלות (פס' כב, כו), ולשערי החצר הפנימית – שמונה.
מכאן יחזקאל עובר אל שער המזרח של החצר הפנימית, שצורתו ומידותיו כשל שער הדרום:
(לב) וַיְבִיאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִי דֶּרֶךְ הַקָּדִים וַיָּמָד אֶת הַשַּׁעַר כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה: (לג) וְתָאָו וְאֵלָו וְאֵלַמָּו כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה וְחַלּוֹנוֹת לוֹ וּלְאֵלַמָּו סָבִיב סָבִיב אֹרֶךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה וְרֹחַב חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים אַמָּה: (לד) וְאֵלַמָּו לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה וְתִמֹרִים אֶל אֵלָו מִפּוֹ וּמִפּוֹ וּשְׁמֹנֶה מַעֲלוֹת מַעֲלָו:
ומשם אל שער הצפון, שאף לו מבנה דומה:
(לה) וַיְבִיאֵנִי אֶל שַׁעַר הַצָּפוֹן וּמָדַד כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה: (לו) תָּאָו אֵלָו וְאֵלַמָּו וְחַלּוֹנוֹת לוֹ סָבִיב סָבִיב אֹרֶךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה וְרֹחַב חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים אַמָּה: (לז) וְאֵילָו[2] לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה וְתִמֹרִים אֶל אֵילָו מִפּוֹ וּמִפּוֹ וּשְׁמֹנֶה מַעֲלוֹת מַעֲלָו:
ואולם, לשער הצפון יש ייחוד: נעשות בו פעולות מסוימות, שלשמן מיועדות הלשכות שלו.
 
ב. השימושים הייחודיים של שער הצפון של החצר הפנימית
בשער הצפון נוסף תיאור ייחודי, העוסק בפעולות שונות שנעשות שם במסגרת הקרבת הקורבנות:
(לח) וְלִשְׁכָּה וּפִתְחָהּ בְּאֵילִים הַשְּׁעָרִים[3] שָׁם יָדִיחוּ אֶת הָעֹלָה: (לט) וּבְאֻלָם הַשַּׁעַר שְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת מִפּוֹ וּשְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת מִפֹּה לִשְׁחוֹט אֲלֵיהֶם[4] הָעוֹלָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם: (מ) וְאֶל הַכָּתֵף מִחוּצָה לָעוֹלֶה לְפֶתַח הַשַּׁעַר הַצָּפוֹנָה שְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת וְאֶל הַכָּתֵף הָאַחֶרֶת אֲשֶׁר לְאֻלָם הַשַּׁעַר שְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת: (מא) אַרְבָּעָה שֻׁלְחָנוֹת מִפֹּה וְאַרְבָּעָה שֻׁלְחָנוֹת מִפֹּה לְכֶתֶף הַשָּׁעַר שְׁמוֹנָה שֻׁלְחָנוֹת אֲלֵיהֶם יִשְׁחָטוּ: (מב) וְאַרְבָּעָה שֻׁלְחָנוֹת לָעוֹלָה אַבְנֵי גָזִית אֹרֶךְ אַמָּה אַחַת וָחֵצִי וְרֹחַב אַמָּה אַחַת וָחֵצִי וְגֹבַהּ אַמָּה אֶחָת אֲלֵיהֶם וְיַנִּיחוּ[5] אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעוֹלָה בָּם וְהַזָּבַח:[6]
מייד בתחילתו של שער הצפון, סמוך לאילים, יש לשכה להדחת קורבנות העולה; ובהמשכו יש שולחנות לשחיטת העולה, החטאת והאשם. עצם השחיטה של קורבנות אלה בשער הצפון עולה בקנה אחד עם האמור בספר ויקרא.[7] אבל אזכור 'הדחת העולה' לפני השחיטה מפתיע במקצת. סביר להניח שהמילים "שָׁם יָדִיחוּ אֶת הָעֹלָה" מוסבות על הרחיצה האמורה באיברי העולה – "וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם" (ויקרא א', ט; וראו גם שם, פס' יג);[8] וכך אכן פירשו רש"י ושאר המפרשים. אלא שלפי זה, היה ראוי להזכיר את שולחנות השחיטה תחילה, ורק לאחר מכן את מקום הרחיצה–ההדחה, ואילו בתיאור שלפנינו ההדחה קודמת לשחיטה. אומנם ייתכן שאין לסדר זה חשיבות עקרונית, והוא נובע משיקולים פרקטיים מסוימים. אך יש גם מקום להעלות על הדעת שהאמור כאן מוסיף על מה שציוותה התורה, ומחייב לרחוץ ולנקות לא רק את איברי הקורבן, אלא גם את הבהמה כולה לפני שחיטתה – "שָׁם יָדִיחוּ אֶת הָעֹלָה". בפרקים הבאים נראה כמה וכמה הלכות במקדש העתיד שספר יחזקאל מחמיר בהן יותר ממה שכתוב בתורה, ושם נעמוד בע"ה בהרחבה על תופעה זו. ייתכן אפוא שגם בנושא זה יש חידוש וחומרה יתרה בספרנו.
אשר לשולחנות, מן הפסוקים נראה שבאולם עצמו יש ארבעה שולחנות, שניים מכל צד, ועוד ארבעה שולחנות 'אל כתפי' השער. מסתבר שהכוונה לחלק השער שפנימה לאולם, קרוב יותר לחצר הפנימית (ראו בתרשים שלהלן).[9] ובסך הכול יש שמונה שולחנות לשחיטת הקורבנות.
מלבד שמונה שולחנות השחיטה, נזכרים ארבעה שולחנות נוספים, המצויים כנראה בהמשך השער, לכיוון החצר הפנימית (ראו בתרשים). ארבעת השולחנות הללו עשויים אבני גזית, ומיועדים להנחת כלי השחיטה. שלא כבשמונת שולחנות השחיטה, בשולחנות אבני הגזית צוינו מידותיהם, שהן כנראה קטנות מהמידות של שולחנות השחיטה: "אֹרֶךְ אַמָּה אַחַת וָחֵצִי וְרֹחַב אַמָּה אַחַת וָחֵצִי וְגֹבַהּ אַמָּה אֶחָת".
הפסוק הבא קשה להבנה:
(מג) וְהַשְׁפַתַּיִם טֹפַח אֶחָד מוּכָנִים בַּבַּיִת סָבִיב סָבִיב וְאֶל הַשֻּׁלְחָנוֹת בְּשַׂר הַקָּרְבָן:
מה הם 'השׁפתיים'? רש"י פירש על פי תרגום יונתן, שאלו ווים באורך טפח לתלות עליהם את הבהמה לאחר השחיטה כדי להקל על הפשטת העור: "עונקליות של ברזל קבועין בעמודי ננסין שבבית המטבחים בצפון לתלות ולהפשיט בהם את הקדשים". ואילו רד"ק פירש: "כלי ששופתים עליו את הקדירות" לבישול בשר החטאת והאשם. בין כך ובין כך, מסתבר ש'שפתיים' אלו ממוקמים סביב האולם. בסיום הפסוק נאמר שבשר הקורבן מונח על ("אל") שולחנות השחיטה.
 
ג. לשכות השרים ולשכות הכוהנים
יחזקאל נכנס דרך שער הצפון אל החצר הפנימית, ושם הוא רואה לשכות המיועדות למשרתים במקדש:
(מד) וּמִחוּצָה לַשַּׁעַר הַפְּנִימִי לִשְׁכוֹת שָׁרִים בֶּחָצֵר הַפְּנִימִי אֲשֶׁר אֶל כֶּתֶף שַׁעַר הַצָּפוֹן וּפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם אֶחָד אֶל כֶּתֶף שַׁעַר הַקָּדִים פְּנֵי דֶּרֶךְ הַצָּפֹן: (מה) וַיְדַבֵּר אֵלָי זֹה הַלִּשְׁכָּה אֲשֶׁר פָּנֶיהָ דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם לַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַבָּיִת: (מו) וְהַלִּשְׁכָּה אֲשֶׁר פָּנֶיהָ דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן לַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ הֵמָּה בְנֵי צָדוֹק הַקְּרֵבִים מִבְּנֵי לֵוִי אֶל ה' לְשָׁרְתוֹ:
סמוך ליציאה משער הצפון, בתוך החצר הפנימית, יש לשכות, ופתחן ("פניהם") פונה לדרום ("דרך הדרום"); ואילו סמוך ליציאה משער המזרח יש לשכה אחת,[10] ופתחה פונה לצפון.[11] לכאורה אין התאמה בין פס' מד לבין פס' מה–מו בשאלה למי מיועדות הלשכות שפתחן לדרום וכמה לשכות הן: בפס' מד הן נקראות "לִשְׁכוֹת שָׁרִים", ואילו בפס' מה מדובר על "הַלִּשְׁכָּה", והיא מיועדת "לַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַבָּיִת"! כיצד ניתן ליישב סתירות אלו?
רש"י ושאר המפרשים ביארו ש"שָׁרִים" היינו 'משוררים', והלשכות הסמוכות לשער הצפון מיועדות ללוויים המשוררים ששימשו במקדש.[12] אלא שפירוש זה מחריף את הסתירה, שהרי בפס' מה מדובר בכוהנים! רד"ק הסיק מכך, שהלשכה הנזכרת בפס' מה איננה 'לשכות השרים' שבפס' מד, שאכן נועדו ללוויים, אלא היא לשכה אחרת, לכוהנים. אבל מלשון הכתוב "וַיְדַבֵּר אֵלָי זֹה הַלִּשְׁכָּה אֲשֶׁר פָּנֶיהָ דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם" נראה שהכוונה למקום שכבר הוזכר קודם לכן.
ייתכן אפוא שיש לאחוז דרך אחרת בהבנת המקראות הללו. אך לשם כך עלינו לעמוד תחילה על עניין אחר העולה בפסוקים אלו: ההבחנה בין הכוהנים "שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַבָּיִת" ובין הכוהנים "שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ". חלוקה זו מפתיעה, שהרי בתורה אין תפקידים אלו מבחינים בין קבוצות שונות של כוהנים, כי אם בין הלוויים לכוהנים: על הלוויים נאמר "וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל" (במדבר י"ח, ד), כלומר הם "שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַבָּיִת", ובד בבד הוזהרו "אַךְ אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ וְלֹא יָמֻתוּ" (שם, ג); ואילו על משמרת המזבח הופקדו הכוהנים – "וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ" (שם, ה). ובכן, מדוע כעת אמורים כוהנים לשמש בתפקיד שומרי משמרת הבית?
התשובה המלאה לשאלה זו נעוצה בזהותן של שתי קבוצות הכוהנים, והיא תידון בהרחבה בפרק מ"ד. כפי שנאמר כאן, הקבוצה הנבחרת בין הכוהנים היא "בְנֵי צָדוֹק הַקְּרֵבִים מִבְּנֵי לֵוִי אֶל ה' לְשָׁרְתוֹ". מעלתם של בני צדוק על שאר הכוהנים היא שהם "שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי" (מ"ד, טו), ועל כן רק "הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם נְאֻם אֲ‑דֹנָי ה' " (שם) – כלומר רק הם יהיו "שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ" – ואילו הכוהנים האחרים יקבלו מעמד של לוויים ויעסקו במשמרת המקדש ככלל, אך לא במשמרת המזבח.
מעתה נוכל לומר, שגם במלאכת השיר יעסקו לעתיד לבוא לא רק הלוויים, אלא גם הכוהנים ש'הורדו בדרגה', כלומר שאינם מבני צדוק, אשר יופקדו על "משמרת הבית", כמו הלוויים. אכן, כוהנים אלו יזכו ללשכה נפרדת, אך לשכה זו תהיה במתחם "לשכות השׁרים", המיועד ללוויים. וכך אפוא יש להבין את הפסוקים על פי ההסבר שהצענו: בפס' מד הנביא רואה את לשכות השׁרים, שמקומן ליד שער הצפון, ועוד לשכה אחת ליד שער המזרח; פס' מה מבאר שאחת מלשכות השׁרים מיועדת לכוהנים שאינם מבני צדוק, המופקדים על משמרת הבית, כמו הלוויים; ובפס' מו נאמר שהלשכה בשער המזרח, מול המזבח ומול הכניסה למקדש, שפתוחה לצפון, דהיינו למקום שחיטת קודשי הקודשים – לשכה זו מיועדת לכוהנים בעלי המעלה המיוחדת, בני צדוק, שיזכו להיות שומרי משמרת המזבח.
תיאור החצר הפנימית מסתיים בציון מידותיה:
(מז) וַיָּמָד אֶת הֶחָצֵר אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה וְרֹחַב מֵאָה אַמָּה מְרֻבָּעַת וְהַמִּזְבֵּחַ לִפְנֵי הַבָּיִת:
החצר "מְרֻבָּעַת" – מאה אמה על מאה אמה – ובתוכה עומד המזבח, הלוא הוא המזבח החיצון, "לִפְנֵי הַבָּיִת", אם כי לא התפרש כאן מקומו המדויק.
בזה מסתיים תיאור שתי חצרות המקדש.[13]
 
 
[1]   פסוק קשה להבנה, ואין בידינו דרך מניחה את הדעת ליישב את הקשיים שבו: אם "אֵלַמּוֹת" הם 'אולמות', כפי שהבינו רוב המפרשים – מה עניינם אצל השער? הרי בפס' כח נאמר ששער החצר הפנימית היה "כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה", כלומר זהה במבנה ובמידות לשערי החצר החיצונה (וכך נאמר להלן גם על שאר שערי החצר הפנימית) – ובשערי החצר החיצונה יש רק אולם אחד בכל שער! וכיצד יש להבין את המידות "אֹרֶךְ חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים אַמָּה וְרֹחַב חָמֵשׁ אַמּוֹת"? והלוא השער כולו אינו אלא חמישים אמה על עשרים וחמש אמה, כפי שראינו בשיעור הקודם! המפרשים נדחקו מאוד בכל אלה, וכאמור, אין בידינו פירוש מניח את הדעת לפסוק.
כיוון מעניין ומקורי לפתרון הקשיים עשוי לעלות מדבריו של מ' קטן, אוצר לעזי רש"י, ירושלים תשס"ו, על פסוקנו (עמ' 51). קטן מביא בדברי רש"י על המילה "אלמות" את הלעז ארוולו"ץ (במקום גרסת הדפוסים ארבו"ץ, שלדעתו קשה להעמידה), ומתרגמו: 'קמרונות'. ייתכן אפוא שלדעת רש"י אין הכוונה לאולמות ממש, כי אם לקמרונות בחלקו העליון של השער, סמוך לתקרה. יתרון נוסף בהצעה זו, שאולי יש בה כדי להסביר את צורת הריבוי החריגה "אֵלַמּוֹת", בניגוד לצורה הרווחת "אֵלַמָּו", הגזורה מצורת הריבוי 'אֵלמִים' (הצורה "אֵלַמּוֹת" מופיעה רק עוד פעם אחת, לעיל פס' טז). אכן, גם הצעה זו אינה חפה מקשיים, בפרט במה שנוגע למידות הנזכרות בפסוק, ואולי גם בביאור דברי רש"י בהמשך פירושו לפסוק, שיש בהם גרסאות שונות. ועדיין הדברים צריכים עיון.
[2]   בפסוקים המקבילים לפסוק זה בשער הדרום (פס' לא) ובשער המזרח (פס' לד) נאמר כאן "וְאֵלַמָּו". כמובן אין זו סתירה, שהרי האילים סמוכים לאולם מצידו החיצוני, ואם האולם פונה אל החצר החיצונה, גם האילים פונים אליה. ואולי הודגשו כאן האילים דווקא, מפני שהם נזכרים שוב מייד בפסוק הבא.
[3]   הלשון קשה, ונראה שהכוונה שיש לשכה מיוחדת סמוך לאילי האולם, שבשערי החצר הפנימית נמצאים, כאמור, מייד בכניסה לשער.
[4]   רד"ק פירש: "כמו 'עליהם', וכן '(ו)אל ההרים לא אכל' (לעיל י"ח, ו), והדומים להם רבים". אבל בעל המצודות הבין ש"אליהם" היינו "אצלם, בסמוך להם".
[5]   "עליהם מניחין הסכינין והמזרקות שמקבלין בהן את הדם שיהיו מוכנים לשוחטים שם קדשי קדשים בצפון" (רש"י). "ויניחו – הוי"ו יתירה" (מצודת ציון, על פי רד"ק).
[6]   את העולות ואת הזבחים. הצירוף "עולה וזבח" משמעו 'כלל הקורבנות', ראו למשל ירמיהו ז', כב: "כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח". וכן שם י"ז, כו; מל"ב ה', יז; ועוד.
[7]   בקורבן עולה נאמר "וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי ה' " (ויקרא א', יא); בחטאת נאמר "וְשָׁחַט אֹתוֹ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה לִפְנֵי ה' " (שם ד', כד; וראו גם שם פס' כט, לג); ובאשם נאמר "בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעֹלָה יִשְׁחֲטוּ אֶת הָאָשָׁם" (שם ז', ב). חז"ל הגדירו קורבנות אלו כ"קדשי קדשים" ש"שחיטתן בצפון" (זבחים פ"ה משניות א–ה), בניגוד ל"קדשים קלים", ש"שחיטתן בכל מקום בעזרה" (שם משניות ו–ח).
[8]   וכפי שנאמר במקדש שלמה: "לְרָחְצָה בָהֶם אֶת מַעֲשֵׂה הָעוֹלָה יָדִיחוּ בָם" (דה"ב ד', ו).
[9]   בתרשים ממקרא לישראל שצורף בשיעור הקודם סומנו ארבעת השולחנות אשר 'אל הכתפיים' מחוץ לשער, כלומר בחצר החיצונית, בכניסה לשער הצפוני. בפירוש זה שני קשיים. ראשית, לפי פירוש זה היה הכתוב צריך להזכיר את מיקומם של השולחנות האלה בתחילה, עוד לפני הלשכה הסמוכה לאילים והשולחנות שבאולם. שנית, קשה להניח שמקצת השולחנות המיועדים לשחיטת הקורבנות היו בתוך השער ומקצתם חוצה לו. אומנם למדנו מכאן שחלל השער כבר נחשב "צָפֹנָה לִפְנֵי ה' ", אך אין בכך כדי לומר שחלק החצר החיצונה הסמוך לו מן החוץ נחשב אף הוא 'לפני ה' '.
     גם ההצעה המובאת בדעת מקרא, שכל שמונת השולחנות היו באולם, ו"הַכָּתֵף מִחוּצָה לָעוֹלֶה לְפֶתַח הַשַּׁעַר הַצָּפוֹנָה" היא ה"חלק שדרכו יוצאים החוצה ועולים לפתח השער", נראית קשה.
     על כן העדפנו לומר ש"הַכָּתֵף מִחוּצָה לָעוֹלֶה לְפֶתַח הַשַּׁעַר הַצָּפוֹנָה" שמונחים בו ארבעת השולחנות האחרים הוא חלק השער שפנימה לאולם, הפונה לכיוון פתח השער הפתוח לחצר הפנימית. מכיוון ששערי החצר הפנימית, כמוהם כחצר הפנימית עצמה, גבוהים משערי החצר החיצונה ומן החצר החיצונה עצמה – שהרי עולים אליהם במעלות – ההתקדמות בשער כלפי פנים מוגדרת כעלייה ("לָעוֹלֶה"); ואולי אף היה שיפוע מתון (או אף מעלות) בקרקע השער עצמו.
[10]  "אֶחָד אֶל כֶּתֶף שַׁעַר הַקָּדִים" – "ואמר 'אחד', לשון זכר, על הלשכה... כי הלשכה בית, ובית הוא לשון זכר" (רד"ק).
[11]  בתרשים ממקרא לישראל שצורף בשיעור הקודם צוינו הלשכות ליד שער הצפון וליד שער הדרום, על סמך נוסח הפסוק בתרגום השבעים. זהו תיקון נוסח אופייני לתרגום השבעים, המיישב לכאורה את הפסוק באופן נוח יותר (שכן סביר יותר לומר שפתח הלשכה הוא בצד הנגדי למיקומה, ולכן אם פתח הלשכה בצפון, סביר להניח שהלשכה עצמה בדרום), אך מתעלם מן התמונה הכוללת, שממנה עולה סיבה טובה למיקום הלשכה השנייה בשער המזרח דווקא, כפי שנראה להלן. יש להדגיש אפוא, שלפי נוסח המסורה מקומה של לשכה זו בשער המזרח.
[12]  ראו למשל דה"ב ה', יב: "וְהַלְוִיִּם הַמְשֹׁרְרִים לְכֻלָּם לְאָסָף לְהֵימָן לִידֻתוּן וְלִבְנֵיהֶם וְלַאֲחֵיהֶם מְלֻבָּשִׁים בּוּץ בִּמְצִלְתַּיִם וּבִנְבָלִים וְכִנֹּרוֹת עֹמְדִים מִזְרָח לַמִּזְבֵּחַ וְעִמָּהֶם כֹּהֲנִים לְמֵאָה וְעֶשְׂרִים מַחְצְרִים בַּחֲצֹצְרוֹת".
[13]  חלוקת הפרקים הנוכרית כללה בפרק מ' עוד שני פסוקים, מח–מט. אלא שבפסוקים אלו נפתח למעשה תיאור המקדש עצמו, ועל כן יש לצרפם לפרק הבא.