פרשיות ניצבים-וילך - לא נפלאת היא ממך

  • הרב דניאל סרי-לוי

פרשיות ניצבים-וילך - "לא נפלאת היא ממך"

"מאחר שהשער אל החוק פתוח כתמיד, ושומר הסף זז הצידה, האיש מתכופף כדי להציץ דרך השער פנימה. השומר רואה זאת, והוא צוחק ואומר: 'אם זה מושך אותך כל כך - נסה להיכנס בכל זאת, למרות האיסור שלי. אבל שים לב: אני חזק מאוד, ואני רק אחרון השומרים. ובין אולם לאולם עומדים שומרי סף שכל אחד מהם חזק מחבירו, וכבר השומר השלישי - מראהו קשה מנשוא אף לי!'...". ("לפני החוק" מתוך: "המשפט", פרנץ אמשל קפקא)

"והסתרתי פני מהם... ומצאוהו רעות רבות וצרות" - "והוא לכאורה תמיהה גדולה: האיך אפשר שהקדוש ברוך הוא יסתיר פניו מישראל חלילה, ואיך יהיה להם חיוּת ותקופה ח"ו, כי זה כל חיותם? אך דהנה המשל הוא למלך שעשה כמה מחיצות באחיזת עיניים לפני היכלו, שלא יוכלו לכנוס אליו, ונסתתר שם, ועשה חומות ואש ונהרות..." (דגל מחנה אפרים, וילך)

"... וגם חילות רבים מבוהלים, וגם דובים ואריות ושאר חיות מבוהלים... וכרוזים יוצאים: 'כל מי שיבוא אל המלך - יתן לו המלך עושר וכבוד ויהיה שר אצלו עומד בהיכלו!', ומי הוא שאינו רוצה בזה? רק כשבא לחומה ראשונה, ורואה כמה ארוכה וגבוהה ושאר דברים המבהילים לבבות בני אדם, נסוג לבבו אחור.
ויש מהם שהולך כמה חומות זו לפנים מזו, ושם יש שרים נכבדים ממוּנים מאת המלך, מפזרים ממון רב לבוא לפנים מן החומות. ולפעמים אחרי רואו שיש לו כל הון יקר וכביר... נסוג אחור" (שם, בהפטרת כי-תבוא).

אולי המלך אינו רוצה שכל אחד יוכל להיכנס אליו, ואולי כל המחסומים הללו הם כדי למנוע מן השונאים של בנו לבוא וללמד קטגוריה עליו בפני המלך כדי להרחיקו מן המלך.

אך באמת אין שום מחסום.

בן המלך צועק: 'אלי, אלי, למה עזבתני?', "ובכוח לבבו הנשבר והבוער לבוא אל אביו - מוסר עצמו... לדלג על החומות והנהרות, ומפזר כל הונו... ובראות אביו געגועיו ומסירת נפשו... והסיר האחיזת עיניים הללו, וירא כי אין שם חומה ולא שום מסך מבדיל, רק ארץ מישור וגנות ופרדסים והיכלי עונג... וכל מיני מזמרים עומדים, והמלך יושב על כסא מלכותו והארץ האירה מכבודו" (שם).