פרשת אחרי מות - בגדי הלבן בעבודת יום הכיפורים

  • פרופ' יונתן גרוסמן

פרשיות אחרי-מות - קדושים - בגדי הלבן בעבודת יום הכיפורים / הרב יונתן גרוסמן

עם סיום חטיבת פרקי הטומאה שבספר ויקרא (פרקים י"א-ט"ו), עובר הכתוב לעסוק בתהליך טהרת המשכן. אחרי שקראנו על הטומאות המרובות המסכנות את השראת השכינה בתוככי המחנה, פונה הכתוב לפתרון הבעיה - חיטויו של המשכן, אשר יש לעשותו אחת בשנה, ביום הכיפורים.

בשיעור זה, ברצוני לנסות לברר את תפקיד בגדי הלבן - או "בגדי הבד", בלשון הכתוב - שאותם צריך הכהן הגדול ללבוש ביום מיוחד זה. מדוע משנה הכהן מבגדיו הרגילים, והאם זהו שינוי המורה על מעלה יתירה או שמא על חיסרון?

דומה שהרמב"ן סלל בפירושו דרך לרבים שבאו בעקבותיו, כשראה את לבישת בגדי הבד כמעלה יתירה של הכהן הגדול בעבודת יום הכיפורים:

"וסודם: כמו 'האיש לבוש הבדים'[1]. ולכך הודיעו כי בגדי קודש הם. ובויקרא רבה: 'כשירות של מעלן - כך שירות של מטן. מה שירות של מעלן, איש אחד בתוכם לבוש בדים - כך שירות של מטן, כתֹנת בד קודש' ". (רמב"ן, ט"ז, ד)

לדעת הרמב"ן, בגדי הבד מבקשים לדמות לכהן מראה של מלאך. רק ביום זה, בו הכהן מטהר את המשכן ונטהרים עמו עדת ישראל כולה, זוכה הכהן הגדול למעלה מיוחדת זו.

אמנם, אם אכן יש כאן תוספת מעלה - הרי שיש למצוא טעם לתוספת המעלה גם במקומות אחרים ובזמנים אחרים שבהם לובש הכהן "בגדי בד". דומני, כי הבאת המקומות הנוספים שבהם נזכרים בגדי הבד תוכיח את ההיפך: לא תוספת מעלה יש כאן, אלא אדרבא - פגיעה במעמדו של הכהן.

תרומת הדשן

"ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו, והרים את הדשן אשר תאכל האש את העֹלה על המזבח ושמו אצל המזבח". (ו', ג)

הזיקה שבין הפסוק "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו", שנאמר בתרומת הדשן, לבין הפסוק "כתֹנת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו", שנאמר בעבודת יום הכיפורים - ברור לעין. אין זאת אלא כי החלפת הבגדים המסורתיים של הכהן לבגדי בד משמשת בשני המקומות באופן דומה.

מדוע תרומת הדשן נעשית בבגדים שונים מבגדי הכהונה הרגילים? חז"ל (ספרא פ"ב, א; יומא כג ע"ב) אמנם פירשו שהכהן אינו משנה את בגדיו, אלא שביקש הכתוב ללמדנו שבגדיו של הכהן צריכים להיות על פי מידתו[2]. אמנם, דווקא בשל הזיקה הלשונית הברורה לעבודת יום הכיפורים, דומה כי יש להתייחס גם לעבודה זו כאילו היא נעשית בבגדי בד.

בשיעורנו לפרשת צו עסקנו בפרשייה קצרה זו, והסברנו שהכתוב מתאר בשני שלבים את דרכו של הדשן מהמזבח אל מחוץ למחנה. בשלב הראשון, שבו הכהן "מרים" את הדשן מהמזבח עצמו ומעביר אותו "אצל המזבח", הכהן נפגש עם המזבח ולכן הוא נדרש ללבוש את בגדי הבד. בשלב השני, בו הכהן "מוציא" את הדשן מצד המזבח אל מחוץ למחנה, הוא אינו בא במגע עם המזבח ולכן הוא יכול ללבוש בגדי חול[3]. על פי פשטי המקראות, יש לפנות את הדשן (על שני שלבי הפינוי) מידי בוקר בבוקרו.

מדוע, אם כן, הרמת הדשן נעשית בבגדי בד? כפי שראינו, הפינוי השני נעשה בבגדי חול כיוון שהוא אינו נחשב עבודת משכן או עבודת מזבח אלא מהווה צורך טכני בלבד - פינוי שאריות. לאור זאת, מסתבר שחלקו הראשון של הפינוי (מן המזבח לצדו) אינו יכול להיעשות בבגדי חול, כיוון הכהן בא במגע ישיר עם המזבח, אך הכהן אינו לובש את בגדי הקודש כיוון שהעבודה אינה עבודת קודש אלא פינוי שאריות בלבד. לכן, אין הכהן לובש את בגדי הכהונה הרגילים אלא את בגדי הבד בלבד.

מכאן עולה שבגדי הבד אינם תוספת מעלה לכהן, אלא אדרבא - הכהן לובש אותם כאשר הוא עוסק ב'חצי עבודה', בהכשרת המזבח לעבודות מאוחרות יותר.

מכנסי הכוהנים

המקום השני שבו אנו פוגשים ציווי לעשות בגד בד אינו עוסק במאורע מיוחד או חריג. ישנו בגד כהונה אחד, שבאופן קבוע יש לעשותו מבד וגם אותו מגדיר הכתוב כ"בגד בד":

"ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה, ממתנים ועד ירכים יהיו: והיו על אהרֹן ועל בניו בבֹאם אל אֹהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בקֹדש ולא ישאו עון ומתו, חֻקת עולם לו ולזרעו אחריו". (שמות כ"ח, מב-מג)

מדוע עשויים המכנסים מבד? לצורך הבהרת עניין זה, יש לבחון את תפקיד המכנסיים. פרק כ"ח בשמות, המתאר את עשיית הבגדים השונים, פותח תחילה בציווי כללי ובפירוט הבגדים שיש להכין לכוהנים:

"ואלה הבגדים אשר יעשו - חֹשן ואפוד ומעיל וכתֹנת תשבץ, מצנפת ואבנט; ועשו בגדי קֹדש לאהרֹן אחיך ולבניו לכהנו לי". (כ"ח, ד)

לאחר כותרת זו, מונה הכתוב את בגדי הכהונה ואת אופן הכנתם אחד לאחד. למרבה ההפתעה, מתברר שלא כל בגדי הכהונה מופיעים בכותרת ממצה זו. הציץ והמכנסיים נעדרים מן הרשימה, ומופיעים בה ששה בגדים בלבד!

בעיית חסרון הציץ בכותרת אינו מענייננו כעת, מה גם שהוא מופיע בפירוט הרשימה (כ"ח, לו-לח). בניגוד אליו, המכנסיים נעדרים לחלוטין הן מהכותרת והן מפירוטה.

חתימת פרשת הבגדים באה בפס' מא:

"והלבשת אֹתם, את אהרֹן אחיך ואת בניו אִתו, ומשחת אֹתם ומִלאת את ידם וקִדשת אֹתם וכִהנו לי". (שמות כ"ח, מא)

חתימה זו היא כעין פתיחת הפרק, ויוצרת מסגרת ברורה. שהרי הפרק פותח: "ועשו בִגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי", וכעת קראנו: "והלבשת אֹתם את אהרן אחיך ואת בניו אתו... וקדשת אֹתם וכִהנו לי". רק אחרי חתימה זו, לאחר סיום רשימת הבגדים, 'נזכר' הכתוב במכנסיים ומצווה על אודות עשייתם: "ועשה להם מכנסי בד...". מדוע המכנסיים נעדרים מן הכותרת ומהרשימה כולה? מדוע הם מופיעים רק כנספח, אחרי תום רשימת הבגדים?

התשובה לשאלה זו נעוצה בתפקיד המכנסיים. בעוד תפקיד כל הבגדים הוא "לכבוד ולתפארת" (שמות כ"ח, ב) או "לקדשו, לכהנו לי" (שמות כ"ח, ג), תפקיד המכנסיים הוא: "לכסות בשר ערוה" (שמות כ"ח, מג). אין המכנסיים מורים על כבוד ועל תפארת, וגם אין עניינם לקדש את הכהן או להגדירו כמשרת ה'. תפקידם הוא טכני במהותו - "לכסות בשר ערוה".

אם כן, נראה שזוהי הסיבה גם לכך שדווקא המכנסיים מוגדרים כבגד בד. בגדי הבד פחותים במעלתם ביחס לבגדי הקודש, ולכן דווקא המכנסיים נחשבים לבגדי בד.

עבודת יום הכיפורים והיום השמיני

כעת, בשובנו לעבודת יום הכיפורים, דומני כי יש לראות את בגדי הבד שבפרשה זו בדומה לבגדי הבד שבתרומת הדשן ובתיאור עשיית המכנסיים: אין כאן תוספת מעלה, אלא אדרבא - הכהן מתנתק מבגדי הכהונה שלו ולובש בגדי קודש הפחותים במעלתם מבגדיו הרגילים[4].

גם אם במבט ראשון ירידת מעלתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים מפתיעה, הרי שבמבט שני דבר זה כמעט מתחייב. כבר עמד מו"ר ר"י בן-נון על הזיקה שבין יום הכיפורים לבין תהליך הכשרתו הראשונה של המשכן בשבעת ימי המילואים ובעיקר ביום השמיני[5]. עיקר הזיקה באה לידי ביטוי בארבעה פרטים:

1. הציווי על עבודת יום הכיפורים נאמר סמוך ליום השמיני, כפי שמדגישה הכותרת: "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני אהרן" (ט"ז, א).

2. בשני הימים הללו - הן ביום הכיפורים והן ביום השמיני למילואים - מקריבים מערכת כפולה של קרבנות: קרבנות הכוהנים וקרבנות עם ישראל[6].

3. דברי הכתוב ביום השמיני: "ויאמר משה אל אהרֹן - קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עֹלתך וכפר בעדך ובעד העם, ועשה את קרבן העם וכפר בעדם כאשר צוה ה'" (ט', ז), מקבילים לדברי הכתוב ביום הכיפורים: "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו... וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל" (ט"ז, ו-יז).

4. בשני הימים האלו יש התגלות שכינה. ביום השמיני זכו לכך כל העם, וההתגלות הייתה על המזבח החיצון, ואילו ביום הכיפורים זוכה לכך רק הכהן הגדול, הנכנס לפני ולפנים.

מעבר להקבלות אלו, ראוי לציין כי ישנן השוואות רבות נוספות בתורה שבעל פה בין דיני יום הכיפורים וההכנה אליו לבין היום השמיני למילואים[7].

דומה, כי הזיקה הבסיסית שיוצר הכתוב בין שני ימים אלו מרמזת לכך שהאחד הוא ממשיכו של האחר. ביום הכיפורים מחטא הכהן את "מקדש הקֹדש ואת אֹהל מועד ואת המזבח" מטומאות בני ישראל ומעוונותיהם, וכך חוזר המשכן לראשיתו, טרם דבקה בו טומאה - כלומר, למצבו ביום השמיני למילואים, היום שנכנסה בו השכינה לביתה. על דרך המשל נאמר כי יום הכיפורים הוא יום ההולדת המחודש של המשכן, שבו הוא חוזר למצבו ההתחלתי. ביום הכיפורים המשכן שב ומיטהר, אחרי שבמשך שנה שלימה הוא נפגע ונטמא מטומאות בני ישראל.

אולם השוואה זו אינה מסתכמת בחיטוי המשכן בלבד. ממש כשם שבימי המילואים היה שלב נוסף, אחרי משיחת הכלים בשמן המשחה והכנתם לקבלת השכינה, כך שלב זה צריך להופיע גם ביום הכיפורים. בימי המילואים מדגיש הכתוב את הלבשת הכוהנים על ידי משה:

"ויַקרב משה את אהרֹן ואת בניו וירחץ אֹתם במים: ויתן עליו את הכֻּתֹנת, ויחגֹר אתו באבנט, וילבש אֹתו את המעיל, ויתן עליו את האפֹד, ויחגֹר אֹתו בחשב האפֹד ויאפֹּד לו בו: וישם עליו את החֹשן, ויתן אל החֹשן את האורים ואת התֻמים: וישם את המצנפת על ראשו, וישם על המצנפת אל מול פניו את ציץ הזהב נזר הקֹדש, כאשר צוה ה' את משה". (ח', ו-ט)

הלבשת הכוהנים בבגדיהם אינה דבר של מה בכך, שהרי אף הכוהנים הם חלק אינטגרלי מן המשכן וכליו וגם אותם צריך לקדש בהזאת דם ושמן ובהלבשתם את בגדי הכהונה. כפי שכבר ראינו, חלק מתפקיד הבגדים הוא: "לקדשו, לכהנו לי". הבגדים מכשירים את הכוהנים לעבודתם במשכן, ועל כן הלבשת הבגדים היא חלק מההכנה הכללית לקבלת פני השכינה בימי המילואים.

האם גם ביום הכיפורים מולבשים הכוהנים מחדש בבגדיהם? האם גם הם זוכים להיטהרות המחודשת של יום הולדתו של המשכן? אין ספק כי הכתוב מדגיש מאוד את כפרת הכוהנים כציבור בפני עצמו ביום זה, ולא רק כחלק מעם ישראל, שהרי הכהן הגדול מקריב לשם כך קרבנות מיוחדים. אך מעבר לכך, גם הלבשת הכוהנים מתחדשת ביום זה - ממש כמו בימי המילואים.

דומני, כי לצורך זה לובש הכהן את בגדי הלבן - "בגדי הבד". כפי שראינו, לבישת בגדים אלו היא ירידה של הכהן ממעלתו הרגילה, המשתקפת בבגדי הכהונה הרגילים. הכתוב מדגיש כי גם בגדים אלו - בגדי קודש הם (ט"ז, ד), אך נראה שהדגשה זו נצרכת דווקא בשל כך שהדבר אינו מובן מאליו. בגדי הבד אינם בגדי הקודש, אך הם מתירים לכהן הגדול לעבוד במשכן. נראה, שבגדים אלו לא באו אלא לצורך החזרת הכהן למצב שלפני לבישת הבגדים. כל לבישת בגדי הבד לא באה אלא לשם החלפתם בבגדיו הרגילים במהלך היום, כלומר - לשם קבלת המינוי המחודש לעבודה במשכן!

כפי שראינו בציווי על תרומת הדשן, בגדי הבד משמשים את הכהן במקום שבו הוא נדרש לעבוד עבודה אך לא במדרגתו המיוחדת. בתרומת הדשן הדרישה נבעה מהעבודה הפחוּתה, ואילו ביום הכיפורים הדרישה נובעת ממעמדו של הכהן, ש'התאפס' וחזר לימי ראשיתו ביחד עם המשכן כולו.

לבישת בגדי הקודש

מתי לובש הכהן הגדול מחדש את בגדי הקודש? דומה, כי הדבר נעשה אחרי שילוח השעיר לעזאזל:

"ובא אהרן אל אֹהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבֹאו אל הקדש והניחם שם: ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו...". (ט"ז, כג-כד)

מייד אחרי גמר חיטוי המשכן בקרבנות החטאת ואחרי שילוח השעיר לעזאזל - מקבל הכהן רשות ללבוש שוב "את בגדיו", את בגדי הכהונה הרגילים[8].

אמנם, פרט מסויים בתיאור החלפת הבגדים זוקק ביאור: "ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבֹאו אל הקדש" - לשם מה הדגשה זו? מדוע אין הכתוב מצווה בפשטות "ופשט את בגדיו"? וכי יכול האדם לפשוט בגדים אחרים, זולת אלו שנמצאים עליו?

נראה, שהכתוב מבקש להנגיד בין שני סוגי הבגדים הנזכרים כאן: מחד - "בגדי הבד אשר לבש בבֹאו אל הקדש", ומאידך - "בגדיו". הבגדים הראשונים הם בגדים שאין להם זיקה לאדם שלובש אותם. כל לבישתם לא באה אלא לצורך תפקיד מסויים. אין אלו בגדי הכהן, אלא הבגדים "אשר לבש בבֹאו אל הקֹדש". לעומת זאת, הבגדים השנִיים - "בגדיו" של הכהן - הם בגדיו שלו, בגדיו המיוחדים לו, עימם הוא הולך דרך קבע בעת שעובד במשכן[9].

הכהן הגדול טובל לשם קבלת בגדי הכהונה ולשם לבישתם, וביחד עם המשכן שהתחטא וביחד עם עדת ישראל שנמחלו עוונותיהם - אף הוא מקבל רשות לשרת את קונו בעבודת הקודש למשך שנה נוספת.



[1] יחזקאל ט', ג; דניאל י', ה.

[2] בדרך חז"ל הלכו גם רש"י ורמב"ן.

[3] דברינו הם לפירוש הרמב"ן, שהכהן יכול לפנות את הדשן אל מחוץ למחנה בבגדי חול. לעומתו, רש"י (בעקבות הבבלי, יומא כג ע"ב) סבור שהכתוב רומז לבגדים "פחותין מהם", אך עדיין לבגדי כהונה.

[4] ואכן, הכתוב מזכיר בתחילת עבודת יום הכיפורים רשימה של ארבעה בגדים בלבד, וכבר הדגישו קדמונים כי יש להבין מכך שהכהן הגדול עובד ביום זה ככהן פשוט (ראה ברש"י ט"ז, ד: "בארבעה ככהן הדיוט").

[5] ראה מאמרו - 'היום השמיני ויום הכיפורים', מגדים ח (סיוון תשמ"ט), מכללת הרצוג להכשרת מורים, עמ' 34-9.

[6] גם בשבעת ימי המילואים הראשונים יש מערכת כפולה של קרבנות.

[7] ראה לדוגמא: "שבעת ימים קודם יום הכיפורים מפרישים כהן גדול מביתו" (משנה יומא ב ע"א).

[8] כך על פי חז"ל ורוב הפרשנים, אך ראה ראב"ע שחולק.

[9] ואכן, הביטוי "בגדיו" חוזר פעמיים נוספות בעבודת יום הכיפורים, במובן של בגדיו הרגילים של אדם (ט"ז, כו לגבי בגדי משלח השעיר; ט"ז, כח לגבי שורף החטאות).