פרשת אמור - דורו של דוד ודורו של אחאב

  • הרב עודד מיטלמן

במדרש הראשון על פרשת השבוע נדרשת המילה "אמור" לאור דברי דוד בתהילים - "אמרות ה' אמרות טהורות". אמירתו של ה' אינה רק דיבור - פלטפורמה להעברת כוונות ודעות - אלא היא פועלת בעולם. הפעם לא נעסוק במדרש זה, אלא רק בהמשכו:

"רבי יוסי ממלחיא ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמרו: מצינו תינוקות בימי דוד, עד שלא טעמו טעם חטא - היו יודעין לדרוש את התורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, והוה דוד מצלי עליהון (מתפלל עליהם). הדא הוא שדוד אומר 'אתה ה' תשמרם' - אתה ה' נטר אורייתהון בלבהון (אתה ה' שמור תורתם בליבם). 'תנצרם מן הדור זו לעולם' - מן הדור ההוא שהוא חייב כליה.
אחר כל השבח הזה, יוצאין למלחמה ונופלין?!
אלא ע"י שהיו בהם דלטורין (מספרי לשון הרע) היו נופלין. הוא שדוד אומר: 'נפשי בתוך לבאים' - לבאים זה אבנר ועמשא, שהיו לבאים בתורה. 'אשכבה לוהטים' - זה דואג ואחיתופל, שהיו להוטין אחר לשון הרע. 'בני אדם שיניהם חנית וחצים' - אלו אנשי קעילה ... 'ולשונם חרב חדה' - אלו הזיפים ... באותה שעה אמר דוד: וכי מה השכינה עושה בארץ? 'רומה על השמים א-לוהים' - סלק שכינתך מביניהון.
אבל דורו של אחאב - כולן עובדי עבודת כוכבים היו, ועל ידי שלא היו בהן דילטורין - היו יוצאין למלחמה ונוצחין. הוא שעובדיה אמר לאליהו: 'הלא הוגד לאדוני... ואכלכלם לחם ומים'. אם לחם, למה מים? אלא מלמד שהיו המים קשים לו להביא יותר מן הלחם. ואליהו מכריז בהר הכרמל ואומר: 'אני נותרתי נביא לה' לבדי', וכל עמא ידעי ולא מפרסמי למלכא (וכל העם יודעים ולא מפרסמים למלך)...".

הרבה אין צורך להוסיף. לימוד תורה הוא אמרות ה' טהורות, אך אמרות אלו אינן פועלות בחברה של מספרי לשון הרע. במבט חיצוני - דורו של דור היה צדיק, אך בשדה המערכה הם היו נכשלים. בשדה הקרב, הקב"ה חפץ באחדות פשוטה; אחדות של בני אדם השמים לב איש לרעהו ואינם חפצים ברעת האחר. דורו של אחאב - למרות שצדיקים גדולים לא היו, אך באחרים לא היו פוגעים - היו נוצחים במלחמה.