דילוג לתוכן העיקרי

בהר | איסור עבודת האדם בשמיטה

לע"נ סבי, אשר בן אברהם לייב וחנה, ממחונני עפר הארץ
09.04.2014

 

במצווה שכ"ו מונה החינוך את האיסור לעבוד את האדמה בשנה השביעית. מדיני המצווה, שאסור מהתורה לעשות ארבע מלאכות בשנה השביעית - זריעה, זמירה, קצירה ובצירה. תולדותיהן של מלאכות אלו אסורות מדרבנן. ה"מנחת חינוך" מביא את דברי החינוך במצווה קי"ב, שאף חרישה בשמיטה אסורה מדאורייתא, אך במצוַת עשה ולא בלאו.

פשוט ל"מנחת חינוך" שאף נשים אסורות בחרישה בשביעית, למרות שזוהי מצוַת עשה שהזמן גרמה. כדי להסביר את פשר הדבר, הוא מביא שני תירוצים:

ראשית, לשיטת החינוך, כאשר פעולה אחת אסורה בלאו ובעשה - נשים אסורות בשתי המצוות, שכן כשם שהן אסורות בלאו, כך הן אסורות גם בעשה. אמנם חרישה אינה כלולה בלאו, אך כיוון ששאר המלאכות שותפות ללאו ולעשה, מציע ה"מנחת חינוך" שנשים אסורות גם לחרוש בשביעית, למרות שזוהי מצוַת עשה שהזמן גרמה. אמנם, התוס' חלוקים על החינוך וסוברים שגם אם יש עשה ולאו בעניין אחד - נשים אינן כלולות בעשה, וממילא לשיטתם תירוץ זה אינו תקף.

תירוץ אחר מתרץ ה"מנחת חינוך" ע"פ שיטת הריטב"א. לדעת הריטב"א, במקום שבו העשה אינו מוטל על האדם, אלא על אובייקטים אחרים - בהמתו, שדהו או כליו - אזי גם נשים חייבות במצוות עשה שהזמן גרמן. לדעת ה"מנחת חינוך", איסור העבודה בשמיטה הוא מצווה על הקרקע, ולא על האדם - אסור שהקרקע תיעבד, ולא רק אסור לעבוד בה - ולכן גם נשים אסורות בחרישה בשביעית. לדברי ה"מנחת חינוך" יש נפקא-מינה חשובה נוספת, לעניין עבודת גוי בקרקע של ישראל. לשיטתו, עבודה כזו אסורה בשמיטה מהתורה, בגלל הפגיעה בשביתת הקרקע.

יתכן שיש תירוץ נוסף לשאלתו של ה"מנחת חינוך". ניתן לחלק את מצוות העשה למצוות המחייבות מעשה מסויימות (מצוות 'אקטיבית') ולמצוות המחייבות להימנע ממעשה (מצוות 'פסיביות'). כך, לדוגמא, מצוַת השבתון בשבת היא מצווה 'פסיבית' - עשיית מלאכה תפגע במצב שהתורה חפצה בו, ולכן מצוַת העשה אוסרת לעשות מלאכות בשבת. ייתכן שגם נשים חייבות במצוות עשה פסיביות שהזמן גרמן, כשם שהן חייבות במצוות לא-תעשה המחייבות להימנע ממעשים מסויימים. אם כך הם פני הדברים, אזי נשים יהיו חייבות במצוַת העשה של שבתון בשביעית.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)