בהר | מה עניין שמיטה להר סיני?

"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ" - כך פותחת הפרשה את נושא השמיטות והיובלות המפורט בהמשך. שאלתו של המדרש - "מה עניין שמיטה להר סיני" - מוכרת לכל, ואף ה"שפת אמת" פותח בשאלה זו, המחייבת לעמוד על הקשר שבין הר סיני לבין פרשת השמיטות והיובלות.

כאשר אנו מעיינים בפרשיות השמיטה והיובל, שנת השמיטה מצטיירת בעינינו כמצווה על האדם שלא לעבוד את הארץ למען תשבות הארץ את שבתותיה. האדם אינו חלק מהותי ממצוַת השמיטה, אלא רק מצוּוֶה שלא להפר את שביתת הקרקע - שהיא העיקר. לעומת זאת, כאשר אנו מעיינים במצוַת היובל, אנו מקבלים רושם שונה לחלוטין: "והעברת שופר תרועה... וקידשתם את שנת החמישים שנה... יובל היא שנת החמישים שנה תהיה לכם". כאן, דווקא האדם המקדש את היובל הוא עיקר המצווה. על אף שבפרטי המצווה אנו קוראים פירוט די דומה לזה של השמיטה - "לא תזרעו ולא תקצרו... ולא תבצרו" - הרי הרושם הכללי הוא שונה מאוד.

ה"שפת אמת" מביא את דברי הזוהר, הממשיל את מצוַת השמיטה לתפילין של יד ואת מצוַת היובל לתפילין של ראש: "כי שמיטה - עניין תפילין של יד - קבלת העול ומינה, כי יובל הוא בחינת תפילין של ראש... והוא החירות". בהמשך הדברים מסביר ה"שפת אמת" כי זוהי דרך התורה: בתחילה היא מחייבת את האדם ומצווה עליו, ורק אח"כ - כאשר האדם כבר קשור וכרוך במצווה - הוא מבין כי היא היא החירות. לא ניתן להסביר לאדם העומד מבחוץ מה פשר התורה והמצוות. רק לאחר שהאדם מקבל על עצמו את עול התורה, הוא מכיר בכך שאין זה עול אלא חופש.

בדרך זו מסביר ה"שפת אמת" את עניין השמיטה והיובל: בשמיטה האדם אינו מסוגל לקדש את השנה כיוון שהוא אינו רואה את הקדושה, ורק מקיים את הצו שהטיל עליו הבורא, שלא לעבוד את הקרקע. רק לאחר שבע שמיטות מגיע האדם לשנת היובל, ומסוגל לראות את החופש האמיתי שבהיותו עבד ה'.

קשה להתעלם מהדמיון שבין ספירת העומר לבין ספירת השמיטות ליובל. ה"שפת אמת" מסביר שאכן קיים קשר בין שתי הספירות: ספירת העומר מכינה את האדם לחג מתן תורה, ואילו ספירת השמיטות מכינה את האדם ליובל - "ואפשר, על ידי מצוַת ספירת העומר בכוונה מתקנין החטא של ביטול שמיטין ויובלות". הקשר שבין השמיטה לבין ספירת העומר הוא השופר: בשנת היובל אנו תוקעים בשופר, שהוא סמל לחרות, ואף בסוף ימי ספירת העומר אנו מגיעים לשופר של מתן תורה, שאף הוא סמל לחרות, "שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". שופר זה הוא המקשר בין הר סיני לבין פרשת השמיטות והיובלות - "תעבירו שופר, שיהיה מתעורר שופר של מתן תורה".