פרשת בלק

  • הרב מנחם ליבטאג

פרשת בלק

הביטוי "בלעם הרשע" (אבות פ"ה מי"ט) הפך זה מכבר למטבע לשון. אך האם באמת היה בלעם רשע כל כך? אמנם כעסו של ה' על כך שבלעם הסכים להתלוות לשלוחיו של בלק (ראה כ"ב; יב, כב) מוכיח כי אכן היה רצונו של בלעם לקלל את ישראל, אך דווקא בעובדה זו ניתן לראות מעלה, שלמרות רצונו העז לקלל את ישראל, הוא מתגבר שוב ושוב על תשוקתו זו, ונשאר נאמן לדבר אשר שם ה' בפיו (ראה כ"ג; יב, כו, כ"ד; יג)!

לאור האמור, עולה השאלה מדוע בחרו חז"ל דווקא בבלעם כאבטיפוס לרשע. בשיעורנו השבוע ננסה להתמודד עם שאלה זו על ידי שחזור מלא של האירועים בפרשת בלק, ובהתבססות על פרשיות נוספות בחומש.

פתיחה

פרשת בלק כשלעצמה אינה מצביעה על חטא כלשהו של בלעם. למעשה, מקריאה מדוקדקת של הפרשה מצטיירת דמותו של בלעם כ"חסיד אומות העולם"! לפני צאתו לדרך עם שרי בלק מצהיר בלעם:

"אם יתן לי בלק מלֹא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' א-לֹהי לעשות קטנה או גדולה" (כ"ב; יח).

יתר על כן: כאשר מגיע בלעם למואב הוא מברך את עם ישראל במקום לקללו (כ"ג; א - כ"ד; ט) - בדיוק כשם שה' מצווה אותו.

בלעם הוא "פרו-ישראלי" עד כדי כך, שבסופו של דבר בלק פשוט 'שולח אותו לעזאזל':

"לקֹב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך... ועתה ברח לך אל מקומך" (כ"ד; י, יא).

ובסופו של דבר 'מנדב' בלעם לבלק נבואת פורענות:

"לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים... דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב... והאביד שעיר מעיר..." (שם; יד-כ).

ובסיום הפרשה

"ויקם בלעם וילך וישֹב למקומו וגם בלק הלך לדרכו" (שם; כה).

פרשת בלק משאירה את הרושם שבלק ובלעם נפרדו בשתיקה רועמת. בלעם 'הנביא הנאמן' שב הביתה, ובלק נשאר להתמודד עם בעיות הביטחון של מואב בכוחות עצמו.

לו זו הייתה תמצית המסופר בתורה אודות בלעם, אכן היה קשה מאוד לכנותו רשע. כדי להכיר את דמותו האמתית של בלעם עלינו לעיין בפרשת מטות, שבה מספרת לנו התורה על מותו של בלעם.

נפתח תחילה בהסבר הקשר בין שתי פרשיות אלו - בלק ומטות.

בלעם ומלחמת מדין

מיד לאחר סיפור בלעם מופיע בתורה סיפור חטא ישראל עם בנות מואב. על אף שהתורה אינה מציינת במפורש מי או מה הוביל לחטא זה, ניתן להסיק מסמיכות הפרשיות על קשר ביניהן (ועיין רש"י ורמב"ן כ"ה; א).

בעקבות החטא מוכים בני ישראל במגפה וניצלים הודות לקנאותו של פינחס (כ"ה, א-ט). כסיכום לתקרית מצווה ה':

"צרור את המדינים והכיתם אותם. כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם..." (שם; יז-יח).

את ציווי ה' מממשים בני ישראל בקרב נגד המדינים, המופיע רק בפרשת מטות. בסיכום הקרב מספרת התורה כבדרך אגב שבלעם הוצא להורג ביחד עם חמשת מלכי מדין. מה היה חטאו של בלעם שבגללו נענש במוות?

תכניתו של בלעם

התשובה לשאלה זו מונחת בפסוקים הבאים. כשמשה מגלה שמפקדי צבא ישראל שבו נשים מדיניות, הוא נוזף בהם:

"ויאמר אליהם משה: החייתם כל נקבה?! הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסור מעל בה' על דבר פעור ותהי המגפה בעדת ה' " (ל"א; טו-טז).

למה מתכוון משה במילים "בדבר בלעם"? הגמרא בסנהדרין (דף קו ע"א) מבארת שהכוונה היא לעצתו של בלעם לבלק, שישתמש בבנות מואב ומדין כדי להדיח את בני ישראל לעבוד לבעל פעור.

עתה מתבאר הקשר בין הפרשיות: כל תקרית בנות מואב היא פרי יזמתו של בלעם, ונראה שיזמה זו הייתה ידועה לכולם, כפי שעולה מדברי משה לשרי הצבא.

זוהי הסיבה שבלעם מוצא להורג: לא כעונש על כך שהוא רצה בעבר לקלל את ישראל, אלא על היותו המתכנן והמוציא לפועל של חטא בנות מדין.

אך יש לברר: מתי יעץ בלעם לבלק להחטיא את ישראל בבנות מדין? קשה לומר שזה היה כשבלעם נפרד מבלק, כיוון שכזכור, הפרידה ביניהם לא הייתה ידידותית כלל וכלל.

ומעל הכול: מה בכלל עושה בלעם במדין? הלוא מסופר שהוא חזר למקומו?!

לפני שנענה על שאלות אלו עלינו לקבוע תחילה היכן בדיוק גר בלעם.

עיר הולדתו של בלעם

כדי לעמוד על אופיו האמתי של בלעם חשוב להבין שהוא התגורר במסופוטמיה (ארם נהריים), במרחק רב ממואב וממדין. עובדה זו נודעה לנו כבר בתחילת הפרשה:

"וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו לקרוא לו" (כ"ב; ה).

המילה "נהר" בתורה היא כינוי לנהר הפרת. ביחס לפרשתנו נאמר בספר דברים (על מואב):

"ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהריים לקללך" (כ"ג; ה).

הכינוי "ארם נהריים" ניתן לארם בגלל היותה שוכנת בין הנהרות - בין הפרת והחידקל. גם בלעם, בפתיחה לנבואתו, מזכיר:

"מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם".

מדוע חשוב לתורה להדגיש את מוצאו של בלעם?

בלעם מכה שנית

כזכור (כ"ד, כה), לאחר שבירך את ישראל שב בלעם לארצו. אולם זמן קצר לאחר מכן, במלחמת מדין, הוא צץ לפתע שוב באזור, ביחד עם חמשת מלכי מדין (ל"א, ח). המסקנה העולה מכך היא שבלעם חזר למואב פעם שנייה!

מדוע טרח בלעם לצאת שוב למסע של מאות קילומטרים בחזרה למואב ולמדין?

חזרה זו מגלה שרצונו האמתי של בלעם הוא לפגוע בבני ישראל, והוא נחוש בדעתו לעשות זאת. אמנם כשהוא משמש כנביא הוא נאמן לדברים ששם ה' בפיו, והוא גם מבין שאין תועלת בקללתו אם ה' רוצה בטובת בני ישראל:

"מה אקֹב לא קבֹה א-ל ומה אזעֹם לא זעם ה' " (כ"ג; ח).

אולם למרות ההבנה שהוא כפוף לקב"ה, אין לעובדה זו כל השפעה על רצונו לקלל את ישראל, ולכן הוא יוצר תכנית חלופית: לגרום למצב שה' ירצה בעצמו לקלל את עם ישראל.

כפי שמשתקף מברכותיו של בלעם, הוא עומד היטב על אופייה של מערכת היחסים המיוחדת שבין ה' לעמו ישראל: עם ישראל ממלא ייעוד חשוב בהיותו עם סגולה לה', ולכן אי אפשר לקלל אותו (מעמד "עם סגולה" כרוך במחויבות של ה' לעם). עצתו של בלעם למואב ומדין הייתה לגרום לבני ישראל לחטוא.

זוהי, כנראה, הסיבה לכך שחז"ל ראו בבלעם אבטיפוס של רשע. הוא מנצל את מתת הנבואה שניתנה לו ממרום כדי לקדם את רצונותיו האישיים לקלל את ישראל, בניגוד לרצון ה'.

בין אברהם לבלעם

המשנה באבות (פ"ה מי"ט) מנגידה את בלעם הרשע לאברהם אבינו:

"כל מי שיש בו שלֹשה דברים הללו - הוא מתלמידיו של אברהם אבינו; ושלֹשה דברים אחרים - הוא מתלמידיו של בלעם הרשע:

עין טובה,

עין רעה,

ורוח נמוכה,

ורוח גבוהה,

ונפש שפלה,

ונפש רחבה,

תלמידיו של
אברהם אבינו;

תלמידיו של
בלעם הרשע".

אברהם ובלעם - שניהם אישים המפורסמים בסגולותיהם הרוחניות המפליגות. אך בעוד שבלעם רותם את כישוריו לתועלתו האישית ולרעת אחרים, אברהם מקדיש את עצמו לקידום ולעילוי המין האנושי כולו.

"רשע" בעיני חז"ל הוא אדם שעושה בכשרונותיו שימוש לרעה, ואילו זה שמגייס את יכולותיו הסגוליות למען מטרה נעלה - הריהו מ"תלמידיו של אברהם אבינו".

ניתן למצוא בתורה הקבלות טקסטואליות נוספות בין אברהם לבלעם:

א. ברכה וקללה

אצל אברהם:

"ואברכה מברכיך ומקללך אאֹר, ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית י"ב; ג).

ואילו אצל בלעם:

"כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאֹר יואר" (במדבר כ"ב; ו).

ב. ארם נהריים

מולדתם המשותפת של אברהם ובלעם (ראה בראשית כ"ד; ד, י, י"א; כז-לא, במדבר כ"ג; ז, דברים כ"ג; ה).

הקבלות אלו מלמדות על הניגוד שבין שתי הדמויות הללו, למרות המכנה המשותף ביניהם.

כאשר בני ישראל, בחירי צאצאיו של אברהם אבינו, עומדים לפני הכניסה לארץ ישראל - הארץ שהבטיח ה' לתת לאברהם כדי שתשרה ברכה בכל משפחות האדמה (עיין בראשית י"ב; ג) - הם נדרשים להתמודדות נוספת. רגע לפני התגשמות נבואת אברהם, עושים בלעם - הנביא בעל היכולת לברך ולקלל - מואב (צאצאי לוט) ומדין (צאצאי ישמעאל) מאמץ משותף של הרגע האחרון לחבל בהגשמתו של ייעוד זה.

עימות רוחני

ניתן להסביר שהעימות בין בלעם ועם ישראל נובע מניגוד בסיסי הקיים ביניהם: בניגוד למואב, שעבורם עם ישראל הוא בעיה ביטחונית גרידא (כ"ב; ג-ד), עבור בלעם עם ישראל מהווה איום מהותי. עצם הרעיון של "עם סגולה" שתפקידו להביא את דבר ה' לעולם, מערער את הסטטוס-קוו הרוחני של העולם העתיק. עד לאותו זמן הועבר דבר ה' לבני האדם על ידי יחידי סגולה כדוגמת בלעם. מילוי ייעוד זה על ידי אומה שלמה במקום על ידי יחידים מהווה איום של ממש על בלעם ועל החברה שאותה הוא מייצג.

ברמה מסוימת נמשך העימות בין בלעם לבין עם ישראל גם בימינו אלה. האם אפשרי הדבר שעם - ישות פוליטית - יביא לעולם את דבר ה'? בעוד שבלעם ו'תלמידיו' חותרים בעקשנות תחת מילוי ייעוד זה, אחריותו של עם ישראל היא לחתור בהתמדה להגשמתו.