פרשת בלק - תלמידיו של אברהם ותלמידיו של בלעם

  • הרב עדיאל זימרן

פרשת בלק - תלמידיו של אברהם ותלמידיו של בלעם

הגמרא בברכות (יב ע"ב) מספרת שחז"ל רצו לקבוע את פרשת בלק בקריאת שמע, ולכן מחפש ה"שפת אמת" בפרשה זו עיקרון משמעותי לעובד ה' לדורות.

המשנה באבות (ה', יט) כותבת: "כל מי שיש בידו שלושה דברים הללו - מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלושה דברים אחרים - מתלמידיו של בלעם הרשע: עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה - מתלמידיו של אברהם אבינו; עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה - מתלמידיו של בלעם הרשע". מסביר ה"שפת אמת": בלק אומנם הכניע את עצמו כלפי שמיים באומרו שלא יוכל לעשות דבר המנוגד לרצון ה', אולם עשה זאת מתוך נפש רחבה ורוח גבוהה - מתוך החשבת ערך עצמו. הצדיקים, לעומתו, מכניעים עצמם לקב"ה על מנת לבטא את אפסותם מולו ית' וכדי לבטא את תלותם בו: "אבל הצדיקים נפש שפלה, שאין מבקשים רק להיות דבוק בחי החיים, לידע תמיד שאין חיות לשום בריה רק מכוח ה'".

מתוך ראיית העולם כולו כשייך לקב"ה, אברהם ותלמידיו רואים את העולם בעין טובה. חוסר היכולת של בלעם ותלמידיו להכניע את העולם לקב"ה, יוצר הסתכלות בעין רעה על העולם.

מתוך התנהגותו היהירה של בלעם כלפי הקב"ה וראיית הרע בעולם, אומר בלעם: "מה אקוב לא קבה א-ל, ומה אזעום לא זעם ה'", ובכך מכוון את יראת השמיים שלו אל נקודות הזעם של ה'. אברהם, בצדקותו, מחפש את חוטי החסד של הקב"ה בעולמו ושואף למתוח אותם על פני העולם כולו: "ואברהם אבינו זכה להוציא מכח אל הפועל החוט של חסד להיות נמצא בעולם".

לאדם יש כוח בתפיסת עולמו, בראייתו את המציאות ובפעולותיו להוציא את רצונו של הקב"ה מן הכוח אל הפועל. אברהם ובלעם מלמדים אותנו שיש אפשרות לפעול עם א-ל לטוב ולרע, ועלינו מוטל התפקיד לפנות לדרך אברהם ולבטל את דרכו של בלעם: "וגם בפרט כל נפש מישראל, שצריכין לעורר מידת החסד בכל יום". כאשר אנו פונים לדרך הטובה, אנו ממשיכים את דרכם של אבותינו ומושכים חוטים של חסד, טוב ויראת ה' על פני תבל: "פירוש, שהאבות הקדושים פעלו כל אלה המידות לדורות, וכל מה שמתקן האדם עצמו - ידע שהוא בכוחם".