פרשת בראשית - הכל יכול וכוללם יחד

  • הרב עדיאל זימרן

פרשת בראשית - "הכל יכול וכוללם יחד"

"ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו, כי בו שבת מכל מלאכתו אשר עשה". פסוקים אלו, השגורים בפינו היטב, טומנים בחובם קושי: האם ברא הקב"ה דבר-מה ביום השביעי, או רק פסק ממלאכת הבריאה של ששת הימים? לכאורה, השבת היא היום שבו נח הקב"ה מבריאת העולם, ואין בה כלום מלבד הפסקת המלאכה. לאור זאת, צצה שאלה נוספת: מדוע קידש הקב"ה דווקא את יום השבת, שלא חודש בו דבר? מדוע לא קודש היום השישי, בו נברא נזר הבריאה - האדם?

שאלה זו הטרידה ככל הנראה אף את המדרש המצוטט ברש"י: "מה היה העולם חסר? מנוחה! באה שבת באה מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה". לפי המדרש, אף היום השביעי הוא אחד משבעת ימי הבריאה, ואף בו חידש הקב"ה דבר - את המנוחה. מדרש זה עומד בבסיס דברי ה"שפת אמת", המנסה לברר מהי משמעותה של מנוחה זו, ומדוע דווקא יום בריאתה התקדש.

"אך כמו שצריך להיות הכול בטל אל המכוון אז נתגדל שמו יתברך בעולם הזה יותר... ועל שם זה קודם שבת היה עולם חסר מנוחה, והוא השבת שכולל כל ימי השבוע, ושבת דאתאחדת ברזא דאחד". קודם בריאת השבת היה העולם מלא ביצורים ובנבראים שנבראו בששת ימי המעשה, אולם כל גורם עמד בפני עצמו ולא הכיר אלא בקיומו שלו. כאומן היוצר כלי חדש, המתחיל את מלאכתו ביצירת חלקים חלקים ורק אח"כ מחברם יחד לכלי אחד, כך היה העולם חלקים חלקים וחסר היה את הדבק שיהפכם לכלי. כך דורש ה"שפת אמת" את המלה "ויכולו" - "שנעשה מעשה בראשית כלי אחד".

כיצד, אפוא, התאחדו כל הפרטים? אף זאת דורש ה"שפת אמת" מהמילה "ויכולו" - "מלשון 'כלתה נפשי אל ה'', כי הוא הביטול שכל דבר מתבטל לנקודת חיות שיש בהם מה' יתברך". סודה של האחדות טמון ביכולתו של הקיים למעט מעצמו כדי להשתלב בפסיפס הבריאה הכללי. כאשר כל חלק רוצה להיות יחיד בעולם, ואינו מוכן למעט מעצמו, לעולם לא תוכל להיווצר תמונה כללית המכילה את כל הפרטים. רק כאשר מבינים הפרטים כי הם אינם אלא חלק ממערכת שלמה, ומוכנים לצמצם עצמם לטובת הכלל - תוכל התמונה להיראות במלוא צבעיה וגווניה.

כעת ברור מדוע דווקא השבת היא שנבחרה להיות היום המקודש. היום שבו כל פרט בבריאה צמצם עצמו והתגלתה התמונה בכללותה - הוא השבת. "ויכולו - מלשון כלתה נפשי, לשון כילוי". ומתוך כילוי זה, בו האדם שובת ממלאכה ומכיר בכך שהוא אינו יחיד בבריאה, נעשית הבריאה "כלי" והופכת להיות אחת. ומתוך כך - "וירא אלוקים כל אשר עשה והנה טוב מאוד".