ואתחנן | כוחה של התפילה
בפתיחת פרשת ואתחנן משה מתאר את תפילתו אל ה', בה ביקש מהקב"ה לבטל את עונשו ולאפשר לו להיכנס לארץ ישראל. תפילת משה מחדדת שאלה מהותית בנושא התפילה: מדוע האדם מצפה מהקב"ה לבטל את רצונו מפני רצונו של האדם? מהו כוחה של התפלה?
ה"שפת אמת" מדגיש שעיקרה של התפילה אינו בתפילה עצמה, אלא בהכנות לתפילה: "אם הרגיש שהגיע לכוון לבו להיות נשפך לבו נוכח פני ה', זה עיקר התפילה באמת". כאשר אדם מכין עצמו כראוי לתפילה, הוא מתקרב אל ה'. קרבתו של האדם אל ה' משתנה בעקבות התפילה, ולכן יחסו של ה' אליו יכול להשתנות ובקשתו יכולה להתקבל. לא רצון ה' כלפי האדם משתנה, אלא האדם עצמו הוא שמשתנה.
"אבל באמת, עיקר מעלת התפילה היא שיכוון לתפילה עצמה, ולא לעשיית בקשתו". התפילה אינה פותחת בבקשות אלא בשבחו של הקב"ה, שכן זהו עיקרה של התפילה. השבח מבטא את יחסו של האדם אל הקב"ה - יחס של הערצה, הנובע מהתחושה שרק ה' יכול להושיע אותו. תחושה כזו היא המכוונת את לבו של האדם אל התפילה והיא המקנה לו את הקשר אל ה' המאפשר את מילוי בקשתו.
"ויוכל להיות נענה בתפילתו על ידי שבקשתו גרם לו לבוא בתפילה". התפילה מבטאת את אמונת האדם שהכל בא מה' ולה' יש כוח לשנות ולהושיע את האדם. הבעת האמונה הזו מקרבת את האדם אל ה', משנה אותו ומאפשרת לקב"ה לקרב אליו את האדם ולהיענות לבקשתו.
התפילה אינה משמשת רק ככלי להשגת רצונו של האדם המתפלל, אלא היא גם המבססת את קיומו של העולם. האדם המתפלל מעיד על אמונתו בה' ועל ההכרח שבקשר עמו, ובכך מסייע לקשר של ה' עם עולמו ולקיומו של העולם כולו: "והנה התפילות שמסודרין בכל יום הם עדות שבני ישראל מעידין שהכל שלו ושאליו יתברך יש לבקש כל דבר, ועל ידי זה מעוררין עת רצון ומתחדש חיות העולמות".
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)