דילוג לתוכן העיקרי

ויגש | השתדלות והשגחה

הרב יהודה עמיטל
09.04.2014

סיכם שאול ברט

שאלה מפורסמת על פרשת השבוע, שאותה העלו כבר הראשונים, היא מה חשב לעצמו יוסף כשעשה את כל המעשים שעליהם מספרת הפרשה? האם הוא לא חשב על מה שיגרמו מעשיו לאביו? ישנן תשובות רבות לשאלה זו, אולם אף אחת מהן אינה פותרת את הבעיה בצורה מספקת, מלבד תשובה אחת.

נראה לומר, שהיה מאבק בין בני לאה לבין בני רחל על המשכת דרכו של יעקב. בני לאה חשבו שהקב"ה רוצה שהם ימשיכו את יעקב, וההוכחה החזקה לדרכם הייתה שרחל מתה לפני הכניסה לארץ. לעומתם, יוסף חשב שדווקא הוא, מזרע רחל, הוא זה שבחר בו ה' להמשיך את יעקב, וזאת על סמך חלומותיו, דמיונו החיצוני ליעקב והיותו בן האהובה היחיד.

אם כך, מלכתחילה המאבק בין יוסף לבין אחיו פרץ כיוון שכל אחד מהם חשב שהוא עושה מה שהקב"ה מצפה ממנו לעשות, וכל אחד מהם חשב שהוא פועל כשליח של ההשגחה העליונה. לכן האחים יכלו לזרוק את יוסף לבור, ואח"כ בשלוות נפש גמורה - "וישבו לאכול לחם"; כאילו לא קרה כלום. מאותה סיבה, יוסף ציווה על האחים להוריד אליו את בנימין, למרות שיהודה אמר לו בפירוש שבמידה שבנימין יעזוב את יעקב - "ועזב את אביו ומת". יוסף חשב שיותר חשוב לעשות את רצון הקב"ה מאשר לדאוג למצבו הנפשי של אביו, ולכן פעל כפי שפעל.

אולם התורה רומזת לנו, שגם מעשיהם של האחים וגם מעשיו של יוסף היו חטאים. התורה מדגישה זאת כדי ללמדנו שאדם אינו צריך להחליף את ההשגחה בעולם. ב"ה, הקב"ה יכול 'לדאוג לעצמו' גם בלי עזרה שלנו. ר' צדוק, בספרו "צדקת הצדיק" (אות ס"ד), טוען שגם אם אדם רואה שלכאורה ה' בעזרתו, ויש לו השגחה ועזרה מלמעלה, אין זה אומר שהקב"ה רוצה במה שהוא עושה. ר' צדוק מסביר, שלפעמים הדברים נראים כאילו הקב"ה מסייע בידך, לא משום שבאמת זו הדרך שבה הקב"ה מעוניין, אלא כיוון שכל דבר שאדם בוחר לעשות בבחירתו החופשית - מסייעים לו מהשמיים.

מוסר ההשכל של סיפור יוסף והאחים הוא, שהדברים הכי מסוכנים יכולים להתרחש כאשר אדם עושה מעשים "כי ה' רוצה", או כי "ככה צריך להיות". דווקא מי שרואה את עצמו כ'שליח ההשגחה' יכול להגיע למעשים המושחתים והנוראיים ביותר, ולכן כיוון זה הוא מסוכן ביותר. האדם צריך להשתדל להוציא מעצמו את הטוב ביותר האפשרי, אבל להיזהר מהמחשבה שהוא פועל בשליחות אלוקית!

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)