פרשת ויחי - ישימך א-לוהים כאפרים וכמנשה

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

פרשת ויחי - "ישימך א-לוהים כאפרים וכמנשה"*

למנשה ואפרים חשיבות רבה בפרשתנו. ראשית, הם נחשבים ליעקב כשניים מבניו, ועל-כן הם מקבלים נחלה כמו השבטים האחרים - "אפרים ומנשה, כראובן ושמעון יהיו לי". מאוחר יותר, מתברר שאפרים ומנשה מקבלים זכות יתירה על שאר השבטים: "בך יברך ישראל לאמור - ישימך א-לוהים כאפרים וכמנשה". ואכן, לדורות, כשמברך אב את בנו, הוא מברכו שיהיה כאפרים וכמנשה.

 

מהי גדלותם של אפרים ומנשה? מדוע אין מברכים את הבנים שיהיו כשלושת האבות, כמו שמברכים את הבנות - "ישימך א-לוהים כשרה, רבקה, רחל ולאה"? מדוע אין הבנים מתברכים באברהם, יצחק ויעקב, או בשבטי ישראל?

 

התשובה לשאלה זו נעוצה בדברי יעקב בתחילת הפסוק: "ועתה שני בניך הנולדים לך עד בואי אליך מצריימה לי הם, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי". יעקב בוחר רק בבנים שנולדו ליוסף עד בוא יעקב למצרים.

 

אפרים ומנשה נולדו וגדלו בארץ זרה, מנותקים מכל משפחת יעקב. למרות ניתוקם, גדלו כמסורת ישראל סבא. כל אלה שיבואו אחריהם - נולדו כבר בשעה שכל בני ישראל היו במצרים, והישארותם במסורת המשפחה איננה קשה כל-כך.

 

יעקב עצמו היה מנותק ממשפחתו שנים רבות בהיותו בבית לבן. יעקב נאלץ לעמוד בניסיון של "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי". יעקב יודע שעם ישראל עתיד לבלות שנים רבות בגלות, מחוץ לביתו, והוא חרד לגורלם: האם ישכילו ללכת בדרכו ולהידבק בתורה גם בזמן ניתוק מהמשפחה? מנשה ואפרים - הם ההוכחה לכך שניתן להישאר דבקים במסורת האבות גם כאשר מנותקים מהמשפחה. על כן, נבחרו דווקא הם להיות מושא הברכה של אבות בכל הדורות: "בך יברך ישראל לאמור, ישימך א-לוהים כאפרים וכמנשה".

 

*סיכם: הרב יוסף-צבי רימון