דילוג לתוכן העיקרי

ויחי | צדיק יסוד עולם

הרב שלמה ברין
23.01.2018
קובץ טקסט

בפרשתנו מרבה[1] המש"ח לעסוק במותו של יעקב אבינו בפרט, ובנושא המוות והאבל בכלל. בראש דבריו כותב המש"'ח:[2] ''העניין, שהאדם, יש אחד שחי לעצמו [גם זה טוב], ויש שחי לבני ביתו, ויש שחי לעירו, ויש שחי לכל העולם, ועל זה נאמר: 'צדיק יסוד עולם'.[3] יעקב אבינו לא חי למענו ואנשי עירו בלבד, אפילו לא לארץ גושן בלבד, כי אם לכל ארץ מצרים. לכן פסק הרעב במצרים משברך יעקב את פרעה שהיאור יעלה בעבורו.[4] זאת הסיבה שבגללה התאבלו גם המצרים על מותו של יעקב: "אבל כבד זה למצרים",[5] אבלם של המצרים על מותו של יעקב מוסבר, לדעת המש"ח, על רקע החשש שמא יחזור הרעב למצרים, ולא רק מפני כבודו ומעמדו של יעקב כאביו הזקן של המשנה למלך. כלומר, כל זמן שיעקב חי במצרים הוא מגן עליה[6] כי זהו כוחו של יעקב הצדיק. אולם, לא רק המצרים חששו מפני אימת הרעב, אף אחי יוסף חששו מכך. על פי הנאמר במדרש[7] חזר הרעב למקומו לאחר מות יעקב. לכן האחים יראו מפני יוסף, כי דאגו וחששו שמא שוב לא יספק להם יוסף לחם ומזון: "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם, ויאמרו, לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו."[8]

בחרבי ובקשתי- בין תפילה לבקשה

לפני מותו אומר יעקב ליוסף: "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי."[9] ידוע תרגומו של אונקלוס על שתי המילים האחרונות בפסוק: 'בצלותי ובעותי'. יעקב רוצה לומר ליוסף, אליבא דאונקלוס, כי לא בכח הזרוע ניצח במלחמה כי אם בכח התפילה והבקשה. בהמש"ח מבאר את ההבדל בין תפילה לבקשה. התפילה היא סדר הנוסח הקבוע כפי שתקנו אנשי כנסת הגדולה. הדין המכריע והמעכב בתפילה הוא סדר הנוסח.[10] לעומת זאת, הכוונה אינה מעכבת בתפילה שהעיקר בה הוא הבעת סדר הנוסח הקבוע, לכן כוונה מועטת מועילה, ואם כיוון ליבו באבות דיו.[11] אולם, כשאדם בא לבקש בקשה ספציפית ולהוסיף חידוש בתפילתו, נדרשת כוונה יתירה.[12] זאת ועוד, סדר התפילה שהוא בעיקרו לציבור, 'אף שהוא בלא כוונה, התפילה מתקבלת,' משום שהמימד הציבורי של התפילה ממעיט בנחיצותה של הכוונה האישית. לא כן הבקשה החדשה, דווקא משום שהיא אישית ופרטית, צריכה היא להיות בכוונה מופלגת.'[13]

לאחר שבמש"ח הסביר את משמעות ההבדל שבין תפילה לבקשה, חוזר הוא לאונקלוס, אל החרב והקשת: "והנה החרב בעצמו מזיק, שברזל שיש לו חידוד ממית בכל שהוא.[14] אבל הקשת בעצמו אינו מזיק, רק כח המורה,[15] ותלוי לפי כח ורחוק המורה בקשת." כלומר, התפילה משולה לחרב משום שכוחה נעוץ בגוף מילותיה וסדר הנוסח שלה, כמו החרב שפוטנציאל הנזק שלה הוא בחרב עצמה, ובכח מועט תזיק ותהרוג. לא כן הבקשה, היא משולה לקשת שפוטנציאל הנזק הגלום בה הוא בעצמת מתיחת המיתר שלה, ולא בחץ כשלעצמו. כך הבקשה, כוחה ויתרונה תלויים בהתכוונות הלב שמטעינה את מילותיה.

יוסף משביע את אחיו

"וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקד יפקד א-להים אתכם והעליתם את עצמותי מזה."[16] מדוע השביע יוסף את אחיו על העלאת עצמותיו ולא את בניו מנשה ואפרים? הלא משימה כל כך רגישה היה ראוי שתוטל דווקא על הבנים, ולא על האחים שבעבר שנאוהו ומכרוהו.[17] על כך עונה בהמש"ח בדרכו המקורית: "משום שידע שבניו, חלק מהם,[18] ירשו מעבר הירדן, וירצו לקברו אצלם, ולא יעבירוהו את הירדן. לכן צווה לבני ישראל שהם יקברוהו בארץ ישראל ולא בעבר הירדן. וכן היה, קברוהו בשכם כמו שכתוב ביהושע"[19]

 

[1] מעניין כי נושאים אלו של המוות והאבלות על משמעויותיהם השונות, מעסיקים את בהמש"ח בפרשת ויחי באופן נרחב, בעוד שעל ברכות יעקב לבניו כתב שורות בודדות בלבד.

[2] מש"ח בראשית מז כח

[3] משלי י כה

[4] בראשית מז י ראה ברש"י שם ובספרי עקב יא י . ראה גם תנחומא נשא כו.

[5] בראשית נ יא

[6] דוגמא נוספת לעיקרון זה מביא בהמש"ח ממעמדו של רבנו הקדוש בארץ ישראל. על פי הנאמר בתלמוד הירושלמי, כתובות יב ג וכן כלאים ט ד, מסיק בהמש"ח 'שכבודו הגין על כל ארץ ישראל'.

[7] ספרי עקב לח, וראה איכה רבתי פתיחה כד.

[8] בראשית נ טו וראה ברש"י

[9] בראשית מח כב

[10] שבח תפילה והודאה וראה תוספתא מנחות ו ו

[11] רמב"ם הלכות תפילה י א, וראה טושו"ע קא א

[12] עבודה זרה ח ע"א: "אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה, אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה אומר". וכן רמב"ם הלכות תפילה ו ב וראה עוד או"ח ס"ס קז

[13] עקרון זה מתברר לדעת בהמש"ח גם מתוך הסוגיא בתענית ח ע"א .

[14] רמב"ם הלכות רוצח פ"ג ה"ד

[15] היורה בחיצים

[16] בראשית נ כה

[17] בהמש"ח מפנה למכילתא ריש פרשת בשלח (פר' יט) שם מבואר עניין זה באופן אחר.

[18] חצי שבט המנשה

[19] יהושע כד לב

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)