דילוג לתוכן העיקרי

ויקרא | אשר נשיא יחטא

דניאל סרי-לוי
09.04.2014

"שמעתי משל על בן מלך ששלחו אביו מעל פניו בכפר אחד, כדי שיתאווה אחר זה יותר אל שולחן אביו המלך..."

יש תקופות שבהן האדם גדל בתוך 'חממה', כמו בן מלך, ללא קשיים מיוחדים או אתגרים. במקום לנצל את השפע ואת השקט הנפשי - הוא נתפס לשאננות רוחנית או אפילו לעצלות. המלך אוהב אותו, וקשה לו לראות את בנו מתנוון, ולכן הוא שולח אותו לתקופה מסויימת להתמודד עם 'העולם שבחוץ': עם אנשים מסוג אחר, עם דעות אחרות, אולי עם מצב רוחני נמוך באמת...

"...אבל הבן מחמת טפשותו נתערב בגויים שבכפר ולמד ממעשיהם, ושכח תענוגי המלך".

הבן היה אמור לקבל זווית ראיה מבחוץ על בית המלך, ובצורה אובייקטיבית לקלוט מה הוא עלול להפסיד בחוץ. אבל החוץ, כדרכו, קורץ ומפתה.

"...ושלח המלך שר אחד משריו להחזירו ולא עלתה לו. עד שהתחכם שר אחד, שפשט לבושי השררה ולבש בגדי הדיוט בדמות אנשי הכפר ועלתה לו וכו'...". (תולדות יעקב יוסף אמור, דף קי"א ע"ג)

המלך שולח ליהודי דברי תורה מפי צדיקים ורבנים חשובים, כדי להזכיר לו את מה שהוא איבד ולהחזיר אותו הביתה, אל אבינו מלכנו שבשמים. המשימה נכשלת שוב ושוב, כי החיים הגשמיים שבו אותו בקסמם הארצי, והעולם הרוחני לא מדבר אליו. התורה או סיפורי הצדיקים נראים לנו גבוהים מדי, מנותקים...

"אשר נשיא יחטא - לאשמת העם". (ויקרא ד', ג)

יש בתורה, בחז"ל ובסיפורים על צדיקים מכל הדורות אירועים שנראים לנו כנפילות או כחולשות, ואנו תוהים כיצד הדברים הללו קרו או מדוע נכתבו. לאור המשל המובא בשם הבעש"ט (בעל שם טוב ויקרא אות ט' ושם בהערה), אפשר להסביר שהחטאים או השגיאות הללו נכתבו "לאשמת העם" - כדי שנוכל ללמוד מהם כיצד אנו יכולים להתגבר על הנפילות שלנו. הצדיק מתלבש ממש כמונו, בבגדים פשוטים או אפילו חלילה מלוכלכים. ההבדל הוא, שהוא יודע היטב מניין הוא בא ולאן הוא רוצה לחזור, יחד איתנו, בעזרת ה'.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)