פרשת וישב - מכירת יוסף

  • הרב מנחם ליבטאג

פרשת וישב

מי באמת מכר את יוסף? הדעה המקובלת היא דעת רש"י - שהאחים עשו זאת. אולם רשב"ם וחזקוני מפרשים שהמדיינים הם שמכרוהו ושהאחים לא היו מודעים לכך כלל! בשיעורנו השבוע נדון באפשרות זו, אשר תשמש לנו מפתח להבנת סוגיית "יוסף ואחיו" בשיעורים הבאים.

פתיחה

בסיפור מכירת יוסף כפי שהוא מופיע בתורה חסר פרט קטן אך בעל משמעות המשפיע על הבנת הסיפור כולו: התורה מספרת כי לאחר ששמו את יוסף בבור ישבו האחים לאכול [ל"ז; כד-כה], אבל היא אינה אומרת היכן בדיוק ישבו - סמוך לבור או הרחק ממנו, מחוץ לטווח ראייה ושמיעה.

כדי לדעת מה באמת התרחש שם עלינו לברר זאת, בתוספת קצת רקע גיאוגרפי. אך ראשית עלינו להבין היטב את תכניתו של ראובן להצלת יוסף.

תכנית א - האחים

מיד כאשר יוסף מגיע לדותן מתכננים האחים להרוג אותו. כדי להבין את תכניתו של ראובן עלינו לבחון תחילה בתשומת לב את תכניתם של האחים: "ויראו אֹתו מרחֹק, ובטרם יקרב אליהם - ויתנכלו אֹתו להמיתו. ויאמרו איש אל אחיו: הנה בעל החלֹמות הלזה בא. ועתה לכו ונהרגהו, ונשלכהו באחד הבֹרות..." [ל"ז; יח-כ] - האחים מתכננים להרוג את יוסף במקום ולקבור את גופתו בבור. ראובן מתנגד להריגת יוסף, אולם הוא יודע שהאחים לא ישמעו לו. לכן עליו למצוא דרך לעכב את הריגתו מבלי להתווכח עם האחים ואחר כך לנסות להחזירו הביתה בחשאי.

תכנית ב - ראובן

תכניתו של ראובן מחוכמת למדיי. כדי לעכב את ההריגה הוא מציע לבצעה באופן פחות אלים - להשליך את יוסף לאחד הבורות ולתת לו למות שם באטיות - והוא מתכנן לחזור לשם אחרי שהאחים ילכו ולהוציא את יוסף מן הבור.

קראו בעיון את הפסוקים. הקפידו להבחין בין תיאור מה שראובן אומר לאחים לבין תיאור מחשבותיו של ראובן: "ויאמר אלהם ראובן: 'אל תשפכו דם! השליכו אֹתו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו', (כי ראובן חושב:) למען הציל אֹתו מידם להשיבו אל אביו" [ל"ז; כב]. שימו לב: ראובן מציע להשליך את יוסף לבור "אשר במדבר" כדי שיוכל להתגנב לשם מאוחר יותר ולהוציאו, בניגוד לתכניתם של האחים להשליכו "באחד הבורות" - ככל הנראה בקרבת מקום.

האחים, שאינם מודעים לכוונתו האמתית של ראובן, מסכימים. יוסף מגיע, וכמתוכנן הם מפשיטים אותו את כתונת הפסים ומשליכים אותו חי לתוך הבור ולאחר מכן יושבים לאכול [ל"ז; כה].

היכן נמצא כל אחד?

עד לנקודה זו הסיפור ברור לחלוטין, אלא שחסרים בו שני פרטים המשפיעים על הבנת המשכו: א) היכן ישבו האחים: קרוב לבור או הרחק ממנו? ב) האם ראובן ישב לאכול אתם?

ננסה להשיב על שאלות אלו באמצעות ההיגיון.

א) היכן ישבו האחים לאכול? בהתחשב בכך שהם השליכו את יוסף לבור "אשר במדבר" מסתבר שהם שבו לאכול במאהל בדותן. מלבד זאת, קשה להאמין שהם ישבו לאכול לקול זעקותיו של יוסף העולות מן הבור (המתעקש לחפש הוכחה לכך שיוסף אכן זעק לעזרה יעיין במ"ב; כא).

ב) היכן נמצא ראובן באותו זמן? ראובן תכנן להציל את יוסף, ועל כן יש להניח שהוא נמצא ליד הבור או עם האחים. ומכיוון שבהמשך מסופר שראובן לא היה עד למכירת יוסף - הרי שהוא ישב לאכול עם האחים! הנחה זו מסתברת, שכן התורה אינה מספרת שראובן נפרד בשלב כל שהוא מן האחים. ועוד: יש להניח שהוא לא רצה להיפרד מהם כדי שלא יחשדו בו.

(סביר להניח שראובן לא היה עוזב את הבור ומשאיר את שאר האחים לבד עם יוסף. ומכיוון שאנו יודעים שראובן לא היה ליד הבור בשעת המכירה הרי שגם שאר האחים לא היו שם!)

תכנית ג - יהודה

לאחר שהוכחנו שראובן והאחים ישבו לאכול הרחק מן הבור אנו יכולים להמשיך בקריאת הפסוקים: "וישבו לאכל לחם, וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נֹשאים נכֹאת וצרי ולֹט, הולכים להוריד מצרימה. ויאמר יהודה אל אחיו: מה בצע כי נהרֹג את אחינו וכסינו את דמו. לכו ונמכרנו לישמעאלים, וידנו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא, וישמעו אחיו" [ל"ז; כה-כז]. (הצעתו של יהודה מוכיחה שהאחים אכן תכננו להשאיר את יוסף למות בבור.)

הסכמת האחים להצעתו של יהודה מעמידה את ראובן במצב לא-נעים: מחד אין הוא יכול להתנגד להצעה - שהרי בכך יחשוף את תכניתו שלו, אך מאידך הוא אינו רוצה, כמובן, שיוסף יימכר לישמעאלים! המוצא היחיד העומד בפניו הוא למצוא תירוץ כל שהוא כדי לחמוק ולהספיק להגיע בחזרה אל הבור לפני האחים.

בהמשך נראה מה מצא ראובן כאשר הגיע אל הבור. אולם כדי להמשיך בקריאת הפסוקים נזדקק למעט רקע בגיאוגרפיה של אזור דותן.

נתיב המסחר העתיק

כזכור, יוסף פגש את אחיו כשרעו את צאנם בדותן [ל"ז; יז]. כשישבו לאכול נשאו האחים את עיניהם והבחינו בשיירת ישמעאלים בדרכם מהגלעד למצרים.

ההנחה הראשונית המתקבלת מקריאת הפסוקים היא שהשיירה עתידה לחלוף ליד מקום ישיבתם של האחים, אבל היכרות עם הגיאוגרפיה של האזור מלמדת כי הנחה זו שגויה. סביר להניח שהאורחה הישמעאלית התקדמה לאורך דרך המסחר העתיקה (הידועה כ"ויה מאריס"), החוצה את עמק יזרעאל וממשיכה עד לחוף הים התיכון. שיירה הנעה על נתיב זה תעבור בבית שאן, בעפולה ובמגידו - אך לא בדותן; דותן - באזור ג'נין של ימינו - שוכנת כעשרה ק"מ מדרום לציר התנועה הזה. האחים יכלו להבחין בשיירה מכיוון שדותן גבוהה מעמק יזרעאל בכמאתיים מטר, מה שמאפשר תצפית טובה על כל האזור.

לרשות האחים, שהבחינו בשיירה ממרחק ניכר, עמדה שהות של כמה שעות עד שהשיירה תעבור בנקודה הקרובה ביותר אליהם. בזמן הזה יכלו להספיק לסיים את סעודתם, לחזור לבור, להוציא את יוסף ולקחת אותו למקום שבו תעבור שיירת הישמעאלים.

מישהו היה שם קודם...

נמשיך עתה בקריאת הפסוקים: "ויעברו אנשים מדינים סֹחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה" [ל"ז; כח].

(קראו שוב את הפסוקים. שימו לב להבדל בין "ישמעאלים" ל"מדיינים". שימו לב גם לעובדה שהאחים אינם מוזכרים כלל בפסוק זה!)

מפשט הפסוק עולה שהמדיינים - חבורת סוחרים מקומיים - עברו במקרה ליד הבור שיוסף היה מושלך בו, והם שהוציאו אותו ומכרו אותו לאנשי האורחה הישמעאלית.

היכן היו האחים? ככל הנראה טרם סיימו את ארוחתם! כפי שהסברנו, הבור נמצא מחוץ לטווח הראייה של האחים, ולכן הם לא יכלו לדעת מה התרחש.

ראובן, שרצה למנוע את המכירה, מיהר אל הבור, ולחרדתו מצאו ריק! "וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו. וישב אל אחיו ויאמר: הילד איננו ואני אנה אני בא" [שם; כט-ל].

ראובן לא היה, אם כן, האחרון מבין האחים שידע על המכירה אלא הראשון שהבחין בהיעלמו של יוסף, והוא שהודיע על כך לשאר האחים!

(הופעת המילה "וישב" פעמיים - פעם אחת לציון הליכתו של ראובן אל הבור ופעם שנייה לציון חזרתו ממנו אל מקום הימצאם של האחים - מחזקת את טענתנו שהבור אכן היה מרוחק מהמקום שבו ישבו האחים לאכול.)

תכנית ד...

האחים כעת נבוכים לחלוטין מכיוון שאין להם מושג מה עלה בגורלו של יוסף. למרות זאת הם מחליטים "לביים" סיפור שיוכלו להציג ליעקב, ותכנית זו דומה, באופן אירוני למדיי, לתכנית המקורית, שנועדה להסתיר את הרצח: "ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם. וישלחו את כתנת הפסים, ויביאו אל אביהם ויאמרו: זאת מצאנו! הכר נא הכתנת בנך הִוא אם לא" [שם; לא-לב. השוו לפסוק כ!].

יעקב רואה את הכתונת ומסיק שיוסף נטרף על ידי חיה (ייתכן שאפילו האחים עצמם חושבים כך...): "ויכירה, ויאמר: כתנת בני! חיה רעה אכלתהו, טרֹף טֹרף יוסף" [שם; לג].

שיטת רש"י

עד עתה למדנו את הפרשה על פי שיטת רשב"ם וחזקוני (מומלץ, מכל מקום, לעיין בפרשנים עצמם). כעת נפסיק מעט על מנת לדון בשיטה המוכרת יותר - שיטת רש"י ורד"ק - שהאחים הם שמכרו את יוסף.

כדי להסביר שיטה זו עלינו לחזור לשתי השאלות שהעלינו בתחילת השיעור: היכן ישבו האחים לאכול והיכן היה ראובן באותו זמן. אם נענה על שאלות אלו באופן אחר ישנה הדבר את הבנת הסיפור כולו.

רש"י ורד"ק סבורים שהאחים ישבו לאכול סמוך לבור. וכדי לענות על השאלה התבקשת מהבנה זו - כיצד לא ידע ראובן על המכירה - הם מסבירים שראובן נעדר מהמקום מסיבה כלשהי (רש"י מסביר שהוא חזר הביתה לשרת את יעקב).

בעיה נוספת המתעוררת לפי שיטה זו היא החילוף בין "ישמעאלים" ל"מדיינים": אין ברור מה תפקידה של כל קבוצה בסיפור. רש"י מפרש שיוסף עבר מיד ליד: מהישמעלים למדיינים וכו'; רד"ק סבור ש"ישמעאלים" ו"מדיינים" הם שמות נרדפים לאותה קבוצה; ואילו רשב"ם (בפירוש נוסף) מפרש שהמדיינים שימשו "קבלני משנה" של האחים במכירת יוסף לישמעאלים.

מה חושב יוסף?

במבט ראשון מתיישבת שיטת רשב"ם טוב יותר עם הפסוקים. מה גרם, אם כן, לרש"י לפרש את הפסוקים כפי שפירש? ככל הנראה ביסס רש"י את שיטתו על הכרזת יוסף במפגש עם האחים במצרים: "ויאמר יוסף אל אחיו: אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אֹתי מצרימה…" [מ"ה; ד]. לפי שיטת רשב"ם וחזקוני קשה לכאורה להסביר הצהרה זו.

חזקוני, שהוטרד מבעיה זו, מפרש מילים אלו כך: "...אשר גרמתם למכירתי". אולם ברור שפירוש זה סוטה מפשט הכתוב.

ייתכן שיש להסביר כי יוסף אכן היה משוכנע שהאחים הם שמכרו אותו. הוא הרי לא ידע על התכניות השונות של האחים, ולכן אפשר שהבין שתכניתם המקורית של האחים הייתה למכור אותו, אלא שהם לא רצו לעשות זאת בעצמם ולכן השליכו אותו לבור ושלחו את המדיינים לעשות את "העבודה המלוכלכת".

(לפי הסבר זה - וכך גם מסתבר - יוסף לא היה מודע כלל לתכניתם המקורית של האחים לרצוח אותו ואף לא לעובדה שהאחים בעצם כלל לא ידעו מה עלה בגורלו. ייתכן שיש בכך כדי להסביר את התנהגותו של יוסף בעת שהותו במצרים, שכן תמוהה מאוד העובדה שאפילו בעת שהיה משנה למלך מצרים לא ניסה ליצור קשר עם משפחתו. נושא זה יידון בשיעורים הבאים.)

חלומות ומזימות

בסופו של דבר האחים לא היו מסוגלים להרוג את יוסף. הם תכננו לעשות זאת, אך לאחר מכן המירו את תכניתם בתכנית אחרת - למכור אותו (שלשיטת רש"י אף ביצעוה) - ומשום כך רובצת עליהם אשמה. יד ההשגחה גרמה לאחים להאמין ש"חלומם" להיפטר מיוסף התגשם בשעה שלמעשה דווקא חלומותיו של יוסף הם שהתחילו להתגשם.