פרשת וישלח - שינוי שמו של יעקב

  • הרב מנחם ליבטאג

פרשת וישלח

בפרשתנו משנה ה' את שמו של יעקב לישראל. אלא שיש בשינוי השם הזה מה שאין בשינוי שמותיהם של אברהם ושרה: אצל אברהם ושרה השינוי היה באות אחת בלבד ומשינוי השם ואילך הם כונו רק בשמותיהם החדשים; אצל יעקב, לעומת זאת, השם החדש - ישראל - שונה לגמרי, והוא אינו מחליף את השם הישן - גם לאחר שינוי השם מכונה יעקב בשני השמות לסירוגין.

בשיעורנו השבוע נדון במשמעותו של שינוי השם הן ביחס ליריבות שבין יעקב ועשו והן ביחס לתהליך הבחירה בספר בראשית.

פתיחה (תזכורת קצרה מהשיעורים הקודמים)

בשיעורים הקודמים עקבנו אחרי תהליך הבחירה - יצירת התשתית לייסוד עם ה' - וראינו שניתן לזהות את הבחירה באדם מסוים על ידי ברכת "הזרע והארץ" (שמשמעותה היא שזרעו של מקבל הברכות יהיה לעם שינחל את ארץ כנען, הוא עם ה').

תהליך הבחירה החל בבחירתו של אברהם והמשיך בבחירתו של יצחק תוך דחייתם של לוט וישמעאל.

תהליך הבחירה אמור, מטבע הדברים, להיעצר בנקודה כל שהיא, שממנה ואילך ימשיכו כל הצאצאים את העם הנבחר. יצחק, ככל הנראה, היה סבור שתהליך הבחירה הסתיים בו ולכן רצה לקבוע באמצעות מתן הברכות את חלוקת התפקידים הפנימית בין יעקב ועשו: עשו, "איש השדה", יקבל את תפקיד המנהיגות הלאומית, ויעקב - "איש תם" - יקבל את תפקיד המנהיגות הרוחנית.

בעקבות הנבואה שקיבלה בעת ההיריון ידעה רבקה שתהליך הבחירה טרם הסתיים ולכן ארגנה את גנבת הברכות על ידי יעקב. לאחר מעשה הבין גם יצחק שיעקב אמור להיבחר ולכן בירך אותו לפני צאתו לפדן ארם ב"ברכת אברהם", כלומר איחל לו שה' אכן יבחר בו.

לאחר שיצא יעקב לדרכו התגלה אליו ה' בבית אל והעניק לו את ברכת "הזרע והארץ" - אישור לבחירה בו.

מיעקב לישראל

במהלך חזרת משפחתו של יעקב לארץ כנען בפרשת וישלח מתוארים כמה אירועי מפתח, שבשניים מהם שונה שמו של יעקב לישראל: לאחר המאבק במלאך ערב המפגש עם עשו [ל"ב; כד-ל] ובמהלך התגלות ה' ליעקב בבית אל [ל"ה; ט-יג]. בחינה מדוקדקת של שני המקורות האלה תאפשר לנו לעמוד על מלוא משמעותו של שינוי השם. נתחיל דווקא במקור השני, המציג את הקשר בין שינוי השם לתהליך הבחירה.

השיבה לבית אל

התגלות ה' ליעקב בבית אל היא נקודת השיא הנבואית בחזרתו של יעקב לארץ כנען. נוסף על היותה העיר הראשונה שאליה הגיע אברהם כשעלה לארץ כנען, בית אל היא גם המקום שבו נגלה ה' לראשונה ליעקב כאשר בחר בו. על רקע זה ברור שיש משמעות להתגלות השנייה בבית אל עם חזרת יעקב לארץ כנען. ה' משנה את שמו של יעקב ל"ישראל" וחוזר ומאשר את הבחירה בו:

"וירא א-להים אל יעקב עוד בבֹאו מפדן ארם ויברך אֹתו. ויאמר לו א-להים: שמך יעקב - לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, ויקרא את שמו ישראל.

ויאמר לו א-להים: אני א-ל ש-די, פרה ורבה - גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו. ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ" [ל"ה; ט-יב].

העובדה שבהתגלות זו כרוכים יחדיו שינוי השם ואישור הבחירה (ברכת "הזרע והארץ") מעידה על קשר בין שינוי השם והשלמת תהליך הבחירה. כזכור, שינוי שמו של אברהם ציין את תחילת תהליך הבחירה בהיותו הכנה להולדת יצחק. כעת - אחרי הבחירה ביצחק ואחרי דחייתם של ישמעאל, לוט ועשו - הושלם התהליך, והשם החדש מורה על כך שכל צאצאיו של יעקב עתידים להוות את העם הנבחר: "עם ישראל".

ריאליזם או רפיון רוחני?

הסברנו מה משמעותה של נתינת השם על ידי ה', אך נותר עוד להסביר מדוע נבחר דווקא השם "ישראל". כדי לעשות זאת עלינו לחזור לסיפור היאבקותו של יעקב עם המלאך, שהוא הפעם הראשונה ששם זה ניתן לו.

את סיפור המאבק יש להבין על רקע האירועים שקדמו לו:

1) יצחק מתכוון לברך את עשו בברכות שגשוג ושלטון.

2) יעקב "גונב" את הברכה.

3) יעקב בורח לפדן ארם וחוזר כעבור כעשרים שנה.

4) יעקב מתכונן לעימות עם עשו.

5) ה' שולח מלאך שנאבק עם יעקב.

6) יעקב פוגש בעשו ומשתחווה לפניו שבע פעמים.

יצחק התכוון, כזכור, לברך את עשו בברכת המנהיגות, כיוון שיעקב - "איש תם" - חסר את תכונות האופי הדרושות לכך. גנבת הברכות מעשו וההתמודדות עם לבן לימדו את יעקב כיצד להשיג את מה שמגיע לו ובכך הכשירו אותו למנהיגות. אמנם יעקב עדיין אינו מסוגל להתמודדות "פנים אל פנים", כיוון שעד כה פעל רק בתחבולות.

גם לקראת העימות עם עשו עושה יעקב הכול על מנת להוכיח לו שהברכות שגנב בעצם לא התקיימו: יעקב מגיש מנחה לעשו ומשתחווה לפניו שבע פעמים על מנת להראות לו שברכת המנהיגות לא התקיימה ביעקב ושעשו הוא המנהיג. ובדיוק בנקודה זו - בין הכנות יעקב לפגישה עם עשו לבין הפגישה עצמה - בא המאבק במלאך. סדר זה של האירועים מעיד על קשר רעיוני בין העימות עם עשו והמאבק במלאך. נחלקו פרשנים ביחס להתנהגותו של יעקב. יש הסוברים שהיה עליו להתייצב בגלוי מול עשו ולשים מבטחו בה' ויש הסוברים שבנסיבות אלו טוב עשה יעקב שלא הסתכן במאבק עמו. כך או כך, יעקב אינו מסוגל למאבק חזיתי עם עשו. ה' מחליט שעל יעקב להוכיח את עצמו גם בהתמודדות כזו, שמא ייקלע למצב דומה בעתיד. יעקב צריך להוכיח שהימנעותו ממאבק בעשו נובעת משיקולים מעשיים בלבד ולא מרפיון רוחני ושבשעת הצורך הוא נכון למאבק (במוקדם או במאוחר עלולה התמודדות כזו לצוץ בתהליך של ייסוד עם).

יעקב נאבק במלאך כל הלילה ואף נפצע, אך הוא מנצח. ובעקבות הניצחון הוא מקבל את שמו החדש: "ויאמר: לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם א-להים ועם אנשים ותוכל" [ל"ב; כ"ט]

השם "ישראל" מבטא, אם כן, את יכולת ההתמודדות - הרוחנית והגשמית - תכונה הכרחית לכינון עם.

מדוע פעמיים?

נתינת השם על ידי המלאך אינה מספיקה ועל כן מאשר אותה ה' בהתגלות בבית אל. בהתגלות זו יעקב מקבל, למעשה, אישור לכל הברכות שנאלץ "לגנוב" בשעתו. שימו לב להקבלה הברורה בין הברכות הניתנות ליעקב בבית אל לבין הברכות שקיבל מיצחק לפני צאתו לפדן ארם:

הברכות בהתגלות [ל"ה; יא-יב]

ברכת יצחק [כ"ח; ג-ד] 

"אני א-ל ש-די

פרה ורבה

גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו.

ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה, ולזרעך אחריך אתן את הארץ."

"וא-ל ש-די יברך אֹתך

ויפרך וירבך

והיית לקהל עמים.

ויתן לך את ברכת אברהם, לך ולזרעך אתך

לרשתך את ארץ מגֻריך..."

ההקבלה מראה שההתגלות בבית אל באה בעצם לאשר את הברכות שנתן יצחק ליעקב אחרי גנבת הברכה מעשו. השם "ישראל" מציין את סיום תהליך הבחירה ומבטא את האופי הלאומי של העם הנבחר - עם ישראל.

העתיד

על אף שתכונות האופי האלה עתידות להישאר "רדומות" למשך כמה דורות צריך יעקב לרכשן לפני אישורה הסופי של הבחירה.

בפרשות הבאות מתחלפים השמות "יעקב" ו"ישראל" לסירוגין, וייתכן שהשימוש בשמות השונים משקף צדדים שונים באישיותו של יעקב.

אפשר שסיבת הימשכותו של תהליך הבחירה דור נוסף הייתה כדלהלן. השימוש בתכונות של "איש שדה" צריך להיות כפוף למוסר של "איש תם". לו נכלל עשו בעם ישראל ייתכן שאיזון זה היה מופר. בתהליך כינון האומה צריכות התכונות של "ישראל" להופיע רק כשהן יונקות מהתכונות של "יעקב": תחילה עלינו להשתמש ב"קול יעקב" [עיין רש"י כ"ז; כב] ורק אחר כך ב"ידי עשו".