דילוג לתוכן העיקרי

חקת | התורה והמים

המים מחיים את האדם, ולכן התורה נמשלה למים. רוב ימיו של האדם, עליו לחפש בעצמו את המים ולהחיות את עצמו בכוחותיו שלו. אולם התורה המשולה למים מצויה בסביבתו הקרובה של האדם, וכל שעליו לעשות הוא למוצאה: "בכל איש ישראל יש נקודת חיות... רק האדם צריך למצוא זאת הנקודה". מציאת מקור החיים של האדם היא רק הפתח, ומכאן והלאה עליו לעמול ולעבוד על עצמו, למשוך את התורה בחייו.

המשנה באבות (ה', ו) מונה את הדברים שנבראו בערב שבת בראשית, וביניהם - פי הבאר. בשבת האדם אינו נדרש לחפש את המים, אלא הקב"ה בחסדו משפיע עליו מים מגבוה. הדרישה היחידה שדורש ה' מהאדם בשבת היא רצון לקבל את השפע הניתן לו מלמעלה. בשבת, מצד אחד אנו מונעים עצמנו ממלאכה, ומצד שני עוסקים בעולמה של תורה. שילוב זה מבטא את בטחון האדם בה', את הכרת האדם במקומו מול ה' ואת פתיחת הלב לשמוע אל ה' ואל תורתו. צעדים אלו לקראת ה' הם המהווים את ההכנה לקבל את השפע הניתן בשבת: "ולכן בשבת קודש, שמתעלין הברואים ומתאספין להיות מוכן לקבל השפע מה' יתברך, וזה הוא בקבלת השבת שמניחין כל המעשים ומבטלים עצמם להשורש".

התלונות של ישראל במדבר עסקו במים פעמים רבות. גם בפרשתנו מתלוננים בני ישראל על חסרון המים: "ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה, לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות" (כ', ה). כאשר ישראל מתלוננים על המים, הם מתרחקים מהקב"ה בשתי בחינות: ברובד הגלוי - כל צרכיהם של ישראל במדבר ניתנו להם ישירות מאת ה', והתלונה מבטאת את חוסר בטחונם בה' וביכולותיו לספק צרכיהם; ברובד הסמוי - ישראל לא חשים בקרבת התורה, שנמשלה למים, לא יודעים למצוא את מי התורה שהקב"ה משפיע עליהם ולא מוכנים לצאת ולחפשם בעצמם. הקב"ה מצווה את משה ואהרון לתת לעדת ישראל מים בדרך שבה יחושו שהמים הם שפע הניתן להם ממנו. בכך שמשה מכה את הסלע הוא אינו מאפשר לישראל להיקשר אל ה' - במים ובתורה, ואולי בכך חטא משה: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי לכם" (כ', יב).

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)