דילוג לתוכן העיקרי

חיי־שרה | סוד אברהם לאליעזר

הרב שלמה ברין
23.01.2018
קובץ טקסט

 הסוד שאברהם מגלה לעבד טרם צאתו להביא את רבקה[1]

אברהם שולח את העבד ומשביעו להביא אשה ליצחק מארץ מולדתו. כך אומר אברהם לעבדו: "ה' א-לקי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמור לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם."[2] הכתוב מפרש מהי השבועה שה' נשבע לאברהם- 'לזרעך אתן את הארץ הזאת'. אך מה דבר ה' לי?[3] מהו דבר ה' שאברהם מעביר עכשיו לעבד במעמד המינוי לשליחותו הגורלית? בהמש"ח מפרש שהכוונה היא להבטחת הי לאברהם 'כי ביצחק ייקרא לך זרע.'[4] ביצחק ולא בישמעאל. לכן ההקפדה המיוחדת במציאת זיווגו הנכון של יצחק, ולכן מימוש השבועה וההבטחה 'לזרעך אתן את הארץ הזאת', חייב להיות דווקא ביצחק. אשר על כן, מתרה אברהם בעבדו זקן ביתו: "רק את בני לא תשב שמה", שהרי רק ביצחק תתממש הבטחת הארץ לזרע אברהם. אולם, דבר זה לא פרסם אברהם ולא גילה עד עתה אפילו לנאמן ביתו כדי "שלא להטיל קנאה בין הבנים". כדי לא להטיל קנאה בין שני בניו אהוביו, לא גילה אברהם את סוד ההבטחה 'כי ביצחק ייקרא לך זרע'. אף על פי שישמעאל כבר גורש ורק יצחק בן הגבירה נותר בבית אברהם, חשש אברהם שיוודע הדבר לישמעאל ויחרה לו. אולם עתה, בעומדו בפני המשימה הגורלית למצוא את זיווגו של יצחק להקמת בית זרע אברהם, חושף אברהם אבינו את הסוד הכמוס עימו זה זמן, ומגלה לעבדו זקן ביתו שרק בנו יצחק, הוא זה שקיבל את הבטחת הארץ ואת ברכת אברהם. 'כי ביצחק ייקרא לך זרע'.

 

לבקשת מספר קוראים, מובאת כאן רשימה ביוגראפית על בעל 'משך חכמה', (הנכתב בקיצור בהמש"ח.) הרשימה לקוחה מתוך הפתיחה לספר 'משך חכמה', בצרוף מראי מקומות, מפתחות ותולדות המחבר. מאת אברהם אברהם, הוצאת ספרים פלדהיים, ירושלים תשס"ו. הרשימה מובאת כאן על ידי בקיצורים אחדים ובשינויים קלים.

תולדות בעל 'משך חכמה' 'ואור שמח' - רבנו מאיר שמחה הכהן מדווינסק

בשנת תרג, 1843, נולד רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק זצ"ל, מחבר ספרי "אור שמח" על הרמב"ם ו"משך חכמה" על התורה. רמ"ש נולד בעיירה בלטרימנץ, פלך וילנא, לאביו רבי שמשון קלונימוס ולאמו מרת אסנת ע"ה. אביו היה למדן גדול ומרביץ תורה, בעל צדקה ומכניס אורחים. הגאון רבי מאיר מטיקטין זצ"ל בהיותו בבלטרימנץ התאכסן בבית הרב שמשון שסיפק לו כל צרכיו. טרם עזבו את העיר, בירך את רבי שמשון ואשתו שייתן להם הקב"ה בן שיאיר עיני ישראל בתורה. ברכתו של אותו צדיק נתקיימה, וכשנולד להם בן, קראו לו בשם מאיר שמחה, על שם אותו גאון, רבי מאיר מטיקטין.

בשנת תרכ, 1860, בעודנו צעיר לימים, כבן 17, התחתן עם בת הגביר, מוקיר רבנן, ר' צבי פלטיאל מביאליסטוק. שם ישב סמוך על שלחן חמיו כמה שנים. אשתו עסקה בפרקמטיא ואפשרה לבעלה להתמסר כל כולו ללמוד התורה. שקידתו העצומה עברה כל גבול. בלילות החורף הארוכים היה לומד כל הלילה בעמידה על רגליו, כשהוא מתבודד בעזרת נשים של בית המדרש. עם היותו 'מופשט' מעולם ומלואו, לא הסיח דעתו מחובותיו כלפי הזולת. היה נוהג שלא לצאת מבית הכנסת בלילות שבת, לפני שסידר את האורחים העניים לסעודת שבת אצל בעלי הבתים שבעיר.

בשנת תרמח, 1868, נתמנה רבי מאיר שמחה לרבה של דווינסק. כארבעים שנה שפט את ישראל בעיר דווינסק והיה נערץ וחביב על כל החוגים שבעיר. רבי מאיר שמחה חי בדוחק ולא רצה ליהנות משל אחרים. מנהגו היה שלא לקבל תשלומים עבור מכירת חמץ. פעם התקיימה אסיפה של ראשי קהילת דווינסק והחליטו להוסיף על משכורתו. רמ"ש התנגד לכך באומרו שבמשכורתו הקבועה יש לו די מחסורו. כספים שהיה מקבל בדואר, היה מחזיר לשולחם, ואם לא ידע מי הוא השולח, היה מחלקם לצדקה. רמ"ש היה מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבם לתורה. הוא השתדל בכל כוחו לעשות שלום בין איש לאשתו, ורבים המקרים שבהם הצליח להשכין אהבה ואחווה בין בני זוג שעמדו על סף גירושין,או שלא הסתדרו ביניהם.

על אף התמסרותו ללימוד התורה, היה ער לענייני הכלל, ופעל הרבה להרמת קרן התורה והדת. במסגרת פעילותו זו, השתתף בועידות ואסיפות של רבנים בפטרבורג, וילנא ועוד.

בשנת תרסב, 1902, מודפס 'האור שמח'. ממשכורתו הדלה קימץ וחסך במשך שנים רבות, ואת הכסף שאסף, הועיד להדפסת ספרו הגדול "אור שמח". שלשה חלקים מספרו הופיעו בחייו בין השנים תרס"ב- עת"ר, (1902-1910) בעיר וורשה. החלק האחרון הובא לבית הדפוס בריגא על ידי אב בית הדין של ריגא, הרמ"מ ז'ק, והודפס שם לאחר פטירתו. הספר "משך חכמה", הובא גם הוא לבית הדפוס שנה אחת לאחר פטירתו של רבי מאיר שמחה. ככל הנראה, רמ"ש מסר את כתב היד לרמ"מ ז'ק, בבואו להתרפא בעיר ריגא. מלבד ספרו הגדול על הרמב"ם, כתב רמ"ש חידושים על סדר מסכתות הש"ס.

כתבי יד רבים ירדו לטמיון בשואה הנוראה שהשמידה את יהדות אירופה. כאוד מוצל מאש נצלו מעט מחידושיו של רמ"ש על מסכתות בבא קמא ובבא מציעא. חידושים אלו יצאו לאור בישראל בשנת תש"ח (1948) על ידי האחים הרבנים זק"ש.

בשנת תשכ"ז (1967) הוציא לאור הרב יהודה דוד גרינוולד את הספר "חדושי רבינו מאיר שמחה", שני כרכים, על כמה ממסכתות הש"ס, על פי כת"י שמצא באורח פלאי בספריה הלאומית בירושלים. רבי מאיר שמחה השיב תשובות לאלפים לכל קהל הגולה הן בעניינים הנוגעים בהלכה למעשה, והן בסוגיות הש"ס. בספרו על הרמב"ם ובחידושיו על הש"ס נזכרים תשובותיו פעמים רבות.

בשנת תרסו, 1906, הוצעה לו משרת הרבנות בירושלים. בני עדתו הפצירו בו שלא יעזוב אותם. רמ"ש נענה להם וסירב לקבל את ההצעה.

תרעח 1918 בת יחידה היתה לו שנישאה לאחד מגאוני פולין, רבי אברהם לופטביר איש ורשה. רבי מאיר שמחה היה קשור אליו באהבה עזה. למגינת לבו, לא זכה להשתעשע עמו זמן רב. באסרו חג הפסח תרע"ח, 1918, נפטר רבי אברהם על פני חותנו שהתאבל עליו מרה.

תרפו 1926. זוגתו הרבנית חיה נסתלקה בכ"ז בתמוז תרפ"ו. מספרים שבשעה שליוו אותה למנוחת עולמים, התכופף רבי מאיר שמחה כלפי מיטתה ואמר בזה הלשון: "חיה חיה, אל תדאגי! עוד בשנה זו אבוא אליך!"

תוך זמן קצר חלה רבי מאיר שמחה, ובחודש אב בא לריגא לשאול בעצת הרופאים. מחלתו היתה אנושה. ברביעי לאלול בליל שבת קודש, בטרם מלאו ארבעים יום לפטירת רעייתו, עלתה נשמתו השמימה. ביום ראשון בבוקר נעשו ההכנות הדרושות לקראת מסע הארון מריגא לדווינסק. בשעה חמש אחה"צ הגיעה הרכבת לדווינסק, ומסע הלוויה המשיך בדרכו לביתו של הרב מאיר שמחה. מכיוון שרמ"ש נפטר בלא בנים, הורה הגאון הרוגוצ'ובי להעמיד את הארון בדירת המנוח כדי שיחול על בית הנפטר דין בית האבל. הרוגוצ'בי גם הורה שמנין יהודים יימצאו בבית על יד הארון, והם יקבלו אח"כ ניחום אבלים כדין. מן הבית המשיך מסע הלוויה לבית הקברות, ובשעה מאוחרת בלילה נסתם הגולל על הכהן הגדול, גאון הדור, מאור הגולה, רבינו מאיר שמחה הכהן. זכר צדיק לברכה.

 


[1] מש"ח בראשית כד ז

[2] בראשית כד ז

[3] ראה ברש"י שמפרש 'לי'- עלי, ואין פירושו דיבר עימי.

[4] בראשית כא יב

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)