פרשת חיי-שרה - ניסיון ופשרו

  • הרב מאיר שפיגלמן

 

ניסיון ופשרו

התורה מתארת את הניסיון שאליעזר[1] מנסה בו את רבקה בפירוט רב:

"ויאמר - ה' א-להי אדנִי אברהם, הקרה נא לפני היום, ועשה חסד עם אדֹנִי אברהם: הנה אנכי נִצב על עין המים ובנות אנשי העיר יצאֹת לשאֹב מים: והיה הנערַ אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה, ואמרה שתה וגם גמליך אשקה - אֹתה הֹכחת לעבדך ליצחק, ובה אדע כי עשית חסד עם אדני".                                        (בראשית כ"ד, יב-יד)

למרות הפירוט הרב, קיים ערפול ביחס להבנת הניסיון וביחס לתפקידו של הקב"ה בניסיון זה. מה ביקש אליעזר להשיג בניסיון שביצע? ניתן להבין את כוונתו של אליעזר בשתי צורות:

א.   ייתכן שאליעזר רוצה לבדוק בעצמו את תכונותיה של הנערה. אליעזר רק מבקש מהקב"ה לכוון אותו מלכתחילה לנערה הנכונה, כדי לחסוך לו בדיקות מיותרות.

ב.   אליעזר רוצה שהקב"ה יבחר לו את הנערה, והניסיון אינו אלא אות לכך שהקב"ה בחר בנערה זו.

קשה לשלב בדרך כלשהי בין שתי האפשרויות הללו, שהרי אם אליעזר מבקש מהקב"ה לעזור לו לבחור נערה - אין צורך לבדוק את תכונותיה, והסכמת הנערה לשאוב לו ולגמליו אינה אלא סימן לכך שהקב"ה בחר בה ליצחק.

נוסף על הספק במטרת הניסיון, ישנן בפרשה זו כמה בעיות נוספות. ראשית, ישנם מספר הבדלים בין הצורה שבה הניסיון התבצע במציאות לבין הצורה שבה אליעזר תיאר אותו ללבן[2]. אמנם, את רוב ההבדלים ניתן ליישב בצורה כזו או אחרת. לדוגמא: התורה מספרת שאליעזר נתן לרבקה את הצמידים ורק אח"כ שאל אותה בת מי היא (כ"ד, כב-כג); אך כאשר אליעזר מספר את אותו סיפור ללבן - מתואר שהוא שאל אותה למשפחתה ורק אחר כך נתן לה את הצמידים (כ"ד, מז). למעשה, אין כאן סתירה כלל, שכן בפעם הראשונה נאמר שאליעזר "לקח" את הצמידים, ולא נאמר שהוא נתן לה אותם, ואילו בסיפור הדברים ללבן מתואר שהוא שם את הצמידים על ידיה[3]. ניתן, אפוא, להסביר שאליעזר לקח את הצמידים לידיו כאשר ראה שהניסיון עומד להצליח, ונתן אותם לרבקה רק לאחר ששמע מי הם אביה ואמה. אולם גם אם נשיב על חלק מהבעיות בעזרת תשובות מעין אלו, נותרות מספר סתירות בולטות, שלא ניתן ליישבן כך.

אחד ההבדלים הבולטים בין שני התיאורים הוא בפער בין יעדי השליחות. אליעזר מספר ללבן שהוא נשלח למשפחת אברהם, אולם בפועל לא מצאנו שליחות כזו. אברהם ציווה על אליעזר ללכת אל ארצו ואל מולדתו, אך כלל לא אמר לו ללכת למשפחתו. ניתן להבין שאליעזר ביקש ליצור את הרושם שאברהם שלח אותו דווקא למשפחת נחור אחיו, אך תשובה זו מעלה בעיה קשה: מנקודת מבטו של לבן, אין כל היגיון בניסיון של אליעזר. אם אליעזר מבקש לו אישה ממשפחת אברהם - אין הוא צריך לבחון את כל בנות המקום באמצעות הניסיון! אליעזר אמנם מנסה לרכך את הבעיה כאשר הוא טוען שהצמידים ניתנו לרבקה רק לאחר שבירר שהיא ממשפחת לבן; אך אין בכך פתרון מלא, שהרי הניסיון לא היה אמור להיערך כלל[4]!

בין משפחת יצחק למשפחת רבקה

מעיון נוסף, מתברר כי יש לבחון מחדש את הבנתנו שאברהם לא שלח את אליעזר דווקא אל משפחתו. בסיום הפרשה הקודמת, סמוך לראשית פרשתנו, אברהם מקבל הודעה על הולדת רבקה. לנחור אחיו יש שנים עשר בנים: שמונה בנים מאשתו, ועוד ארבעה בנים מפילגשו. הוזכרה גם בת אחת, שהיא נכדתו. מבנה משפחה זו מתאים במדוייק למבנה משפחתו של יעקב אבינו. אם התורה טורחת לפרט את בניו של נחור, ואת הבת האחת - ברור שכוונתה להקביל את בני נחור לבני יעקב, וסביר שיש כאן רמז מוקדם לכך שרבקה עתידה להינשא ליצחק.

אף ללא ההקבלה שציינו - כיוון שאברהם שמע על הולדת רבקה, מתקבל על הדעת שהוא ישלח את אליעזר כדי לבדוק את אפשרות הנישואין איתה או עם מישהי אחרת ממשפחתו. העובדה שבמשך שלושה דורות - נשואי אברהם, יצחק ויעקב נערכו רק עם בני משפחת לבן, מורה שיש לעובדה זו משמעות מיוחדת, וראוי היה שאברהם יבדוק אפשרות זו. ייתכן שאם אין אפשרות לשאת אישה ממשפחתו - יש מקום לשקול נשיאת אישה אחרת מחרן, אך קודם כל - יש לבדוק את רבקה!

טענתנו, שאברהם ביקש מאליעזר ללכת דווקא אל משפחתו, מקבלת חיזוק משתי עובדות נוספות. ראשית, אליעזר שואל את אברהם מה לעשות אם האישה לא תרצה ללכת אחריו. הייתכן שאין אף אישה בחרן המוכנה ללכת לארץ ישראל? לשאלה זו יש משמעות רק אם אליעזר מתכוון לאישה ספציפית - "אולי לא תאבה האישה ללכת אחרי" - ולא לכל הנשים החיות בחרן. ואכן, כאשר אליעזר מסביר ללבן שהוא נשלח לבית אברהם -  השאלה "אולי לא תלך האִשה אחרי" נשמעת לפתע הגיונית להפליא.

הוכחה נוספת לטענתנו ניתן להביא מהתנהגותו של אליעזר בשעה שרבקה השקתה את גמליו: "והאיש משתאה לה, מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא". מהו ספקו של אליעזר? הלא הניסיון המוצלח מורה בבירור שה' הצליח את דרכו?! שומה עלינו להסביר שרק לאחר שאליעזר מקבל תשובה על שאלתו "בת מי את", הוא נוכח לדעת שהניסיון עלה בהצלחה. עד שגילה אליעזר שהנערה היא ממשפחתו של אברהם - הוא לא היה רגוע. רק משגילה עובדה זו - אף על פי שהוא איננו יודע אם הנישואין יצאו לפועל - הוא קד ומשתחווה לה'[5].

ניתן, אם כן, להסיק שאברהם אכן שלח את אליעזר למשפחתו, ואת דבריו לאליעזר אודות ארצו ומולדתו עלינו לפרש כעדיפות שנייה בלבד[6]. כעת, שבה ומתעוררת השאלה שהזכרנו לעיל: מדוע מנסה אליעזר את כל בנות חרן, כאשר הוא מעוניין ברבקה בלבד? לפני שנענה על שאלה זו, נעמיק מעט בעוצמתו של הניסיון שאליעזר העמיד בו את רבקה.

"אותה הוכחת לעבדך ליצחק"

כבר ממבט ראשון, ברור שהניסיון שאליעזר מנסה בו את רבקה הוא קשה ביותר. אליעזר מגיע לבאר עם עשרה גמלים, ויש בכך ללמד אותנו על מספרם הגדול של המלווים שליוו אותו בדרכו (ואכן, בהמשך הפרשה כתוב במפורש שהיו אתו אנשים). כמות כה נכבדה של אנשים וגמלים הבאים ממסע ארוך זקוקים לכמות גדולה מאוד של מים לשתייה. מדוע אפוא הטיל אליעזר את שאיבת הכמות העצומה הזו על כתפיה של רבקה? מדוע לא ביקש מהעבדים שנלוו אליו לעזור לה בשאיבת המים[7]? אם ניזכר בסיפורו של יעקב, העומד בפרשת "ויצא" בסיטואציה דומה, נגלה שאף הוא מתנהג בצורה מוזרה: הוא מגיע לבאר שאבן גדולה מונחת על פיה כדי שכל הרועים יחלקו את המים בשווה, ואף רועה לא יוכל לשאוב לעצמו מים יותר מהכמות המגיעה לו. לאחר שהוא מטיף להם מוסר על הצורך לעבוד עד סוף היום, יעקב עושה מעשה לא מוסרי בעליל: הוא מנצל את כוחו, ומוריד לבדו את האבן מעל פי הבאר כדי להשקות את צאן רחל! וכי מי התיר לו לגזול את המים של הרועים שעדיין לא הגיעו?!

נראה לומר, שמטרתה של האבן אינה לדאוג לחלוקה שווה של המים, אלא לשמור על המים מפני אנשים זרים. כיוון שאין דרך לנעול את הבאר, היו נוהגים אז להניח על פי הבאר אבן גדולה, המצריכה כמות גדולה של אנשים להזיז אותה. הסיכוי שתגיע קבוצה גדולה של אנשים זרים ותשאב מהמים הוא נמוך יחסית, וכך המים מוגנים מפני גניבה. ממילא, כאשר יעקב משקה את צאן רחל - אין בכך בעיה, שהרי את שלה ושל עדריה היא שותה[8]. לפי הסבר זה, אסור היה לאליעזר לעזור לרבקה לשאוב מהמים, כיוון שהבאר לא שייכת לו, ואסור לו לשאוב ממנה. הניסיון שרבקה הועמדה בו אינו רק האם היא מוכנה לשאוב מים לגמליו, אלא גם האם היא מוכנה לעמוד במצב לא נוח, ולשאוב מים לאנשים זרים במקום שבו הדבר נחשב לבעייתי.

ניתן להוסיף לניסיון אפילו רובד נוסף. אליעזר מבקש שהנערה תטה את כדה ותשקהו, אך היא אינה עושה זאת, ומורידה את כדה ואומרת לו לשתות לבד. ייתכן שאליעזר לא ביקש לבדוק רק את מידת החסד של רבקה, אלא גם את צניעותה: אין זה צנוע שהכד יהיה על שכמה של רבקה, ואליעזר יכרע לפניה וישתה ממנו. הנערה שתאמר "שתה אדוני" - היא הנערה המתאימה ליצחק, כיוון שהיא לא משקה את העבד מעל כתפיה, ומוכיחה בכך את חסדה וצניעותה.

"מה' יצא הדבר"

כעת, נשוב ונברר מהי מטרתו של הניסיון שאליעזר הציב לפני רבקה. כזכור, העלינו שתי אפשרויות: ייתכן שמטרת הניסיון היא לבדוק את תכונותיה של רבקה, וייתכן שאין הוא אלא אות לכך שהקב"ה בחר בה.

כאשר אליעזר מספר ללבן אודות הניסיון, הוא מתאר כיצד הוא התפלל לקב"ה וביקש ממנו "אם ישך נא מצליח דרכי אשר אנֹכי הֹלך עליה". ממילים אלו, עולה מטרה אחרת - שלישית במספר - של הניסיון: מטרת הניסיון היא לדעת אם הקב"ה יצליח את דרכו של אליעזר, או שמא דרכו לא תצלח. אולם מדוע מבקש אליעזר אות להצלחת דרכו לאחר שכבר הגיע לחרן? הגיוני יותר היה לבקש אות לפני שיצא לדרכו, ולא לאחר שכבר הגיע!

נראה, שאליעזר אינו מבקש מהקב"ה אות לכך שיצליח למצוא את הנערה, אלא מבקש אות שיסייע לו לשכנע אותה לנסוע לכנען ולהינשא ליצחק[9]. מובן מאליו שקיים קושי רב לאב, להסכים לשלח את בתו לארץ רחוקה, כדי להינשא לאדם שאותו הוא אינו מכיר. ברור גם שצאצאיה של רבקה כלל לא יכירו את אביה ואת משפחתה. לכן, אליעזר מבקש מהקב"ה אות, כדי להשתמש בו ולשכנע את בתואל שה"שידוך" הוא מן השמים. גם אם - כפי שהסברנו - אליעזר רוצה למצוא את הנערה ממשפחתו של אברהם, עדיין צריך הוא אות שמיימי, שיעיד כי רבקה היא אשתו המיועדת של יצחק, וכי על אביה ומשפחתה לשלח אותה להינשא לו. ואכן - כאשר שומע לבן על הניסיון הוא אומר: "מה' יצא הדבר, לא אוכל דבר אליך רע או טוב", ואינו מסרב לשלח את רבקה. כיוון שהבין שהקב"ה אכן בחר את אחותו להיות אישה ליצחק - הוא אינו מעכב בידה, והיא נוסעת לארץ כנען ונישאת ליצחק בן אברהם.

 

 

 

 

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב מאיר שפיגלמן, תשס"ג

*******************************************************

 

בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון

האתר בעברית:                http://www.etzion.org.il

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דואל: [email protected]

* * * * * * * * * *

*

**********************************************************

*

 

 

 


[1]   העבד אינו מופיע בכתוב בשמו, אולם אנו נתייחס אליו כ"אליעזר", על פי מסורת חז"ל, כדי לשמור על שטף הקריאה.

[2]   נחמה ליבוביץ', בעיוניה על פרשה זו, כבר התייחסה להבדלים אלו.

[3]   הביטוי "שני צמידים על ידיה" מתייחס לשני הצמידים שעתידים להיות על ידיה, אך אין כוונתו שהצמידים הושמו מייד על ידיה.

[4]   פרט לבעיה זו, יש לבחון האם הותר לאליעזר לשקר כדי למצוא חן בעיני לבן.

[5]   לא סביר שאליעזר מתלבט כיוון שעדיין לא קיבל תשובה לשאלה "היש בית אביך מקום לנו ללין", כיוון שלכאורה - שאלה זו אינה קריטית להתאמת הבחורה ליצחק. אמנם, ייתכן שהשינה במקום מסמלת יצירת קשרי משפחה. מסיבה זו, אליעזר מסרב לאכול בבית לבן עד שידון איתו על הנישואין המתוכננים, והוא אף ממתין למחרת כדי לבקש לקחת אתו את רבקה, שכן לינתו בבית לבן מסמלת התקדמות באריגת קשרי הנישואין בין המשפחות. לפי הבנה זו, הסכמת רבקה שאליעזר ילון בביתם מהווה הכרה בקשרי המשפחה, ומכאן חשיבותה.

[6]   כך עולה מדברי אליעזר ללבן, שאם הם לא יסכימו לתת לו את רבקה הוא ייאלץ לפנות לימין או לשמאל (כ"ד, מט) - דהיינו, קיימת אפשרות לפנות למשפחה אחרת, אך היא בעדיפות שנייה בלבד.

[7]   בסיפורם של יעקב ומשה אצל הבאר אנו מוצאים שנהוג היה שגם גברים שאבו מים, ולא רק נשים. המתעקש יוכל לטעון שאכן הרועים משקים את העדרים, אך בשעה שבה בנות העיר יוצאות לשאוב מים - בני העיר אינם רשאים לשאוב; אולם הדברים דחוקים.

[8]   ייתכן שכך יש לפרש גם את סיפורו של משה על הבאר: הרועים גירשו את בנות יתרו כיוון שטענו שהן זרות, ולא מגיע להן חלק מהמים.

[9]   כבר החזקוני פירש שאליעזר סיפר את כל סיפור הניסיון ללבן כדי לשכנע אותו שהקב"ה מסכים לנישואיהם של יצחק ורבקה, ועליו להסכים לשידוך.