פרשת חיי-שרה - שנותיהם של צדיקים

  • הרב עדיאל זימרן

חיי שרה - שנותיהם של צדיקים

שמה של הפרשה הוא "חיי שרה", על אף שבאופן אירוני היא אינה עוסקת בחייה של שרה כי אם במיתתה - "ותמת שרה". למעשה, שנותיה של שרה, ולא שרה עצמה, הם הנושא של הפסוק: לא נאמר "ותחי שרה" אלא "ויהיו חיי שרה". המדרש עומד על קושי זה, ודורש: "יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה - כשם שהם תמים, כך שנותם תמימים".

מהו מיוחד בשנותיהם של צדיקים? מדוע מדגיש הפסוק את שנותיה של שרה? ה"שפת אמת" מפתח את התשובה שנותן המדרש: "כי הזמן נברא... והצדיק מקרב הכל אל השורש, שלא ידבק בחיצוניות הדבר רק בפנימיות... רק שבימיה היה כל החיוּת של העולם שלה". אולי נוכל להבין את דברי ה"שפת אמת" לאור סיפור שסיפר פעם הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א: במוצאי יום הכיפורים, שמע הרב הונטרמן יהודי אחד האומר לחבירו כי זה עתה יוצא היום הקדוש בשנה. הרב הונטרמן התערב בשיחתם, ואמר להם כי עכשיו החג אינו יוצא, אלא דווקא נכנס. אותו יהודי התייחס לזמן כאל מימד חסר קיום עצמאי, ולאחר שהחג יוצא - לא נשאר לו ממנו כי אם זיכרון קלוש. הרב הונטרמן טען כי הזמן קיים הוא, וזה עתה התווסף בנו מימד של יום כיפור חדש, שלא היה בנו עד לרגע זה.

הצדיקים, המצליחים לרדת לגילויו של הקב"ה בעולם בכל רגע, מבינים שאינו דומה רגע אחד למשנהו וחווים זאת. הם אינם צועדים על ציר הזמן, אלא ציר הזמן חודר לאישיותם וללבבם. התורה מדגישה שכל רגע בחייהם של הצדיקים הוא משמעותי וגדוש, כדברי ה"שפת אמת" בהמשך: "יש תמיד התחדשות, כי חיוּת ה' שיש בכל דבר הוא תמיד חדש, כמו שכתוב 'מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית'".

בהמשך הפרשה, מתארת התורה את זקנותו של אברהם במילים "ואברהם זקן בא בימים". ה"שפת אמת" מסביר את ה"ביאה בימים" בדרך דומה: "שהביא עמו כל ההארות שהיו עמו כל הימים". ייתכן שכך ניתן להסביר את המנהג לומר בראשי חודשים את הפסוק "ואברהם זקן וכו'" - כתפילה לבורא העולם, שכל חודש יאיר באורו המיוחד ויטע בנו את המסר המיוחד הטמון בו.