יתרו | המניעות בעבודת ה'

"ויעמוד העם מרחוק, ומשה נגש אל הערפל אשר שם הא-לוהים" (שמות כ').

אחרי כל השנים במצרים, בתוך חיי סיר הבשר, באמת לא פשוט לקבל תורה. עד שסוף סוף אנו מחליטים לנסות לשדרג במעט את מצבנו הרוחני, ואף מצהירים "נעשה ונשמע!" - פתאום עולם הקדושה נראה מפחיד, בוער באש עד לב השמיים, ובעיקר - מאוד מאוד מעורפל...

האדם הפשוט נרתע לפחות י"ב פרסה, ונשאר לעמוד מרחוק.

רבי נחמן מאבחן את התופעה הזו, ונותן לה הסבר פשוט:

"כי מי שהוא הולך בגשמיות כל ימיו, ואחר כך נתלהב ורוצה לילך בדרכי השם יתברך - אזי מדת הדין מקטרג עליו, ואינו מניח אותו לילך בדרכי השי"ת, ומזמין לו מניעה" (ליקוטי מוהר"ן קט"ו).

המניעות הן להט החרב המתהפכת, המכשולים הנערמים בפניו של יהודי שיש לו רצון טוב. אבל זו המציאות עצמה, המתבטאת באילוצים ולחצים שהיא מביאה איתה לכל מקום, ולפעמים סתם ב"מזל ביש".

מי שהשתקע במצרים - אמור להישאר שם, במ"ט שערי הטומאה. ההרגל עושה את שלו, וזה המצב הטבעי. זו מידת הדין. ה' הוא 'אוהב משפט', ולכן:

"...על כן הוא ית' מוכרח כביכול להסכים להזמין לו מניעות למונעו מדרך החיים, כפי הראוי לו לפי מעשיו הרעים..."

אם כן, כיצד אפשר בכלל לעשות תשובה?

"...אך אהבתו שהוא אוהב את ישראל היא גדולה יותר מהאהבה שהוא אוהב את המשפט".

'אוהב ישראל' לא יטוש לעולם שום יהודי שמבקש אותו, ואפילו הוא רשע כמנשה: "...והשי"ת חפץ חסד הוא, ומסתיר את עצמו כביכול בהמניעה הזו. ומי שהוא בר דעת - הוא מסתכל בהמניעה, ומוצא שם הבורא ברוך הוא... ומי שאינו בר דעת - כשרואה המניעה חוזר תכף לאחוריו" (שם).

אנו יודעים גם מן הסיפור 'אבדת בת מלך', שכאשר יש שומר בפתח - צריך פשוט לעבור ולא לפחד, "כי באמת אין שום מניעה בעולם כלל". אבל יש כאן גם סוד גדול ונפלא:

"כי בתוקף המניעות בעצמן נסתר השם יתברך, ועל ידי המניעות בעצמן דווקא יכולין להתקרב להשם יתברך... וזהו: 'ומשה נגש אל הערפל', שהוא המניעה, כי 'שם הא-לוהים' כנ"ל".