כי תבוא | מה עניין יציאת מצרים אצל ביכורים?
פתיחת הפרשה עוסקת במצוַת הביכורים: "והיה כי תבואו אל הארץ... ולקחת מראשית כל פרי האדמה... ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה'". לכאורה, נראה מפתיחה זו כי מצוַת הביכורים היא הודיה לקב"ה על השפע שנתן לנו, מעין שלמי תודה. אולם בפירוט מקרא הביכורים - האמירה שאותה אומר מביא הביכורים - מודגש דווקא זכרון יציאת מצרים: "ארמי אובד אבי... ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה...".
שגור בפינו המדרש "תפילות אבות תקנום", לפיו שלושת האבות הם שתיקנו את התפילות. אולם המדרש על הפרשה מייחס את תיקון התפילות דווקא למשה: "צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והביכורים עתידין ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלוש פעמים בכל יום". מדוע קושר המדרש את התפילות למצוַת הבכורים? מסביר ה"שפת אמת": "כי מצוַת ביכורים היא ליתן את הראשית מהכל לה' ית', וכן התפילות בשינוי הזמנים ערב ובוקר וצהרים". במקום אחר הוא מסביר בהרחבה: "נתינת הראשית בכל דבר נקרא מצוַת ביכורים, וכן תפילה... להביא התחדשות על ידי שמבטל הכל אל השורש וההתחלה כי שם יש מייד התחדשות".
לדברי ה"שפת אמת", מצוַת הביכורים אינה רק הודיה על פירות השנה, אלא מצווה שמטרתה להזכיר לאדם ולהטמיע בקרבו את הידיעה שהתחדשות הטבע והבריאה אינה תופעה שגרתית נורמלית. על אף שהאדם מכיר את מערכות השמש והירח ואת השפעתן על עונות השנה, מצוַת הביכורים מזכירה לאדם מיהו המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. אולי זאת הסיבה לכך שהביכורים מובאים דווקא בראשית שנת האילן, ולא באחריתה, כפי שהיה צפוי אילו הייתה זו מצווה שתוכנה הודיה.
לאור זאת, מובן הקשר שבין מקרא הביכורים לבין יציאת מצרים. יציאת מצרים איננה אפיזודה היסטורית של עם ישראל, אלא אירוע החקוק בתודעה היהודית, שמצווה לעסוק בו ולזכור אותו בכל יום. לדברי ה"שפת אמת", זכרון יציאת מצרים הוא מלחמה נחרצת במחשבה כאילו הטבע הוא הגיוני ומובן מאליו. עם ישראל זכה לנחול את ארץ ישראל, שבה יוכל לחיות בהנהגה טבעית, לאחר שלמד ביציאת מצרים ובמדבר להכיר את האמת המסתתרת מאחורי הטבע.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)