כי תצא | בכל דרכיך דעהו
המלחמה המתוארת בתחילת הפרשה מתוארת כמלחמת האדם - "כי תצא למלחמה על אויבך", אך גם כמלחמת הקב"ה - "ונתנו ה' א-לוהיך בידך". מה היחס בין פעילות האדם לבין פעילות הקב"ה במלחמה?
המלחמה היא מלחמה אנושית, אך האדם צריך לעמול כדי להבין שניצחון או הפסד אינם תלויים רק בו, אלא בעזרתו ובסיועו של הקב"ה.
הצורך לראות את הקב"ה בחיינו אינו קיים רק בעיתות קשות וקיצוניות כמו מלחמה, אלא בכל יום פשוט. ה"שפת אמת" מדגיש שגם בימים רגילים יש מתח בין פעילות האדם לבין עזרתו של הבורא. בכל ימות השבוע, כאשר אדם עמל לפרנסתו ורואה שכר בעמלו, תשומת הלב למציאות ה' בחייו דורשת התבוננות עמוקה. לעומת זאת, בשבת, כאשר האדם אינו עמל, הוא פנוי לראות את מלכות ה' בחייו: "כי בכל דבר יש נקודה חיות מה' יתברך, רק שנסתר ונעלם וצריך מלחמה ועבודה כל ימות החול למצוא זאת הנקודה. אח"כ נעשה שבת, שמתגלה כי ה' יתברך מחיה הכל, שזה עניין שבת קודש".
"כי תצא למלחמה על אויבך, ונתנו ה' א-לוהיך בידך ושבית שביו". שביו של מי הוא שבוי זה, של האדם או הקב"ה? ה"שפת אמת" מסביר שהאדם שובה את השבי למען הקב"ה. כאשר האדם יודע שפעולותיו אינן מכוונות למען עצמו בלבד, הוא מבטא את שייכות הניצחון אל ה' ובכך מחזיר לו טובה על הטוב שגמל עמו: "והחזרה לא יוכל להיות אלא רק על ידי זה שיודע שהכל מה' יתברך".
מדוע דווקא באמצעות שביית השבי מחזיר האדם לקב"ה טובה על הטוב שגמל אתו? דווקא במהלך שביית השבי, שבה עלול האדם ליפול למדרגה נמוכה וגשמית, הוא נדרש להתעלות ולפעול מתוך מצוות ה' ולמענו, ובכך לבטא את הכרתו בה'. "ושבית שביו - פירוש, שזאת התשובה הוא בעבור השבי ששב עתה בהתגברו על היצר הרע וזכה בזו הנקודה".
הקב"ה מסייע לאדם ולוחם את מלחמתו, אולם גם לאדם יש משימה: עליו להשיב לקב"ה ולבטא את הכרתו בסיוע שה' העניק לו ואת תודתו על כך. הכרה זו מתבטאת הן במחשבה - בתפיסת פעילותו ובשבי למען ה', והן במעשה - בקיום כל המצוות המתוארות בפרשה, המלוות את האדם במהלך חייו וקושרות אותו בכל דרכיו אל הקב"ה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)