פרשת כי תצא - מיקומה של פרשתנו

  • הרב מנחם ליבטאג

פרשת כי-תצא

מצוות, מצוות ומצוות - מכל הסוגים ובכל הנושאים. זה בהחלט יכול להיות סיכום של פרשת כי-תצא. מדוע דווקא בנקודה זו של ספר דברים אנו מוצאים ריכוז כזה של מצוות? בשיעורנו ננסה להסביר זאת באמצעות ניתוח המבנה הכללי של הנאום המרכזי בספר דברים. כמו כן, ננסה לבחון אפשרות של הקבלה בין המצוות שבפרשתנו לבין עשרת הדיברות.

רקע/חזרה

כפי שכבר למדנו, פרשת כי-תצא ממוקמת לקראת סוף הנאום המרכזי של משה רבנו, נאום המתחיל כבר בפרשת ואתחנן (פרקים ה'-כ"ו). על כן קודם שנתחיל, נחזור בקצרה על מבנהו של הנאום:

· פתיחה (ה'; א - ו'; ג) - סיפור מעמד הר סיני ונתינת המצוות, בתוספת הסבר מדוע שמעו בני ישראל את המצוות ממשה, ולא ישירות מה'.

· חטיבת "המצווה" (פרקים ו'-י"א) - ציוויים העוסקים באהבת ה', כלומר: גישה נכונה כלפי ה' ומחויבות לקיום המצוות.

· חטיבת "החוקים והמשפטים" (פרקים י"ב-כ"ו) - מגוון רחב של מצוות הנוגעות לחיי היום-יום בארץ ישראל.

על אף שפרשת כי-תצא מהווה חלק אינטגרלי של חטיבת החוקים והמשפטים, המצוות המופיעות בה שונות מהמצוות שבפרשיות ראה ושופטים. כפי שלמדנו, פרשיות ראה ושופטים עוסקות בכינון מוסדות לאומיים שונים ובמינוי מנהיגים - מלך, שופטים, נביא וכו'.

בפרשת כי-תצא המוקד איננו במצוות הלאומיות אלא במצוות הנוגעות לפרט. המצוות בפרשתנו מקיפות קשת רחבה של תחומים, אך המשותף לכולן הוא שהן נוגעות לפרט. כמו כן יש להוסיף עוד כי מלבד המכנה המשותף הכולל הזה יש עוד מכנה משותף למצוות רבות בפרשתנו - שהן מצוות שבין אדם לחברו.

התקדמות על פי סדר הגיוני

ניתן להציע הסבר הגיוני לסדר הפרשיות: כיוון שתכליתן של המצוות בנאום המרכזי היא עיצובו של עם ישראל כ"עם קדוש" בארץ (ראה ו'; א, כ"ו; טז-יט), מובן שיש לפתוח במצוות הנוגעות לכינון המוסדות הלאומיים. עיצוב מסגרת נאותה ברמה הלאומית יעודד ויתמוך בקיום המצוות שבין אדם לחברו ברמת הפרט; שכן ללא ישות פוליטית מאורגנת וללא מערכת של בתי משפט, קשה מאוד לכונן חברה שאפיונה הוא "צדק ומשפט".

אולם גם אם הסברנו את המבנה הכללי של הנאום, עדיין עומדת בעינה שאלת הסדר הפנימי של המצוות בפרשת כי-תצא. כדי להסביר את אופן סידור המצוות בפרשתנו נלך בעקבות הרב דוד צבי הופמן, שהראה כיצד מסודרות המצוות בנאום המרכזי של ספר דברים על סדר עשרת הדיברות.

ההקבלה לעשרת הדיברות

כדי לזהות את ההקבלה ולהבין אותה כראוי עלינו להבדיל תחילה בין שני הדיברות הראשונים לשמונה הנותרים. כזכור, שני הדיברות הראשונים עוסקים בעצם האמונה בה' ובאיסור לעבוד אלוהים אחרים, כלומר, בעצם כינון מערכת היחסים שלנו עם ה'. שמונה הדיברות הנותרים הם רשימה של ציוויים ספציפיים, המהווים את היישום המעשי להכרה העקרונית המבוטאת בדיברות הראשונים.

באופן דומה מתחלק הנאום המרכזי של ספר דברים לשתי חטיבות: 1. חטיבת המצווה, העוסקת באמונה בה' [מקבילה לשני הדיברות הראשונים]; 2. חטיבת החוקים והמשפטים - המצוות המעשיות [מקבילה לשמונה הדיברות הנותרים].

אם ניקח את ההקבלה הזאת צעד אחד קדימה, נוכל להציע שהסדר של שמונה הדיברות האחרונים מהווה את המסגרת שעל פיה מסודרות המצוות המעשיות בנאום; כל קבוצת מצוות, על פי סדר, מהווה בעצם הרחבה של עיקרון המאפיין את אחד הדיברות [במילים אחרות, ניתן לראות את עשרת הדיברות כ"אבות" ואת המצוות שבנאום המרכזי כ"תולדות" שלהן]. סידור זה של המצוות הוא מתבקש, כיוון שהמצוות הללו הן בעצם היישום המעשי של העקרונות שהותוו בעשרת הדיברות.

הטבלה שלהלן מדגימה בקצרה את הניתוח דלעיל:

נושא בנאום המרכזי

דיבר

הפרקים

[חטיבת המצווה]

ו'-י"א

אהבת ה', אמונה

א

 

איסור עבודה זרה [מקביל לשני הדיברות הראשונים]

ב

 

[חטיבת החוקים והמשפטים]

 

ייחוד מקום לשם ה' ("המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם") [מקביל ל"לא תשא את שם ה' א-להיך לשוא"]

ג

י"ב-י"ד

מחזור השמיטה בן שבע השנים, חגים [מקביל לשבת]

ד

ט"ו-ט"ז

המנהיגות הלאומית (שופטים, נביא, מלך וכו') [מקביל לכיבוד הורים]

ה

י"ז-י"ח

חוקי מלחמה, רצח, עונש מוות [מקביל ל"לא תרצח"]

ו

י"ט-כ"א

מצוות שבין אדם לחברו [מקביל לדיברות האחרונים]

ז-י

כ"ב-כ"ה

[יש להבהיר כי ההקבלה לעשרת הדיברות מסרטטת מבנה כללי בלבד, ובהחלט ייתכנו חריגות בפרשיות מסוימות, שאין בהן כדי לפגוע בטענה לגבי המבנה הכללי.]

הבה ניגש, אם כן, להסבר מפורט של האמור בטבלה לעיל.

חטיבת המצווה ושני הדיברות הראשונים

כפי שהסברנו בעבר בהרחבה, חטיבת המצווה מכילה בעיקר מצוות הנוגעות לאהבת ה' ולאיסורי עבודה זרה. מצוות אלו מהוות בעצם את ההנחיות המעשיות לקיום שני הדיברות הראשונים במציאות של כיבוש הארץ וההתיישבות בה.

לדוגמה: כדי שה' ימשיך להשגיח על בני ישראל ויסייע להם בכיבוש הארץ, צריכים בני ישראל לבטוח בו [עיין ז'; יז והלאה] - ציווי המקביל ל"אנכי ה' " - וכמו כן להישמר מהשפעות שליליות של עמי הארץ ומביטחון עצמי מופרז [עיין ו', יא-טו] - ציווי המקביל ל"לא יהיה לך".

חטיבת החוקים והמשפטים

באופן דומה, המצוות בחטיבת החוקים והמשפטים של הנאום הן הנחיות מעשיות ליישום שאר הדיברות במציאות של כינון אומה בארץ המובטחת - כל קבוצת מצוות והדיבר המקביל לה, כפי שנראה להלן בפירוט.

"לא תשא" [י"ב-י"ד]

כפי שלמדנו בשיעור לפרשת ראה, הנושא העיקרי בפרקים אלו הוא "המקום אשר יבחר ה' א-להיך לשכן שמו שם". כדי לגדל את שמו של ה' מצווים בני ישראל לבנות את בית המקדש, לבקר בו בתדירות (לצורך קיום מצוות שונות) ולהתאסף בו בחגים.

מצוות אלו מקבילות לדיבר השלישי - "לא תשא". כשם שאסור לחלל את השם - בהזכרתו שלא לצורך, בזלזול בו וכד' - כך יש חובה לקרוא בשם באופן הראוי (על מנת לגדלו). המכשיר העיקרי שהתורה מייעדת לתכלית זו הוא בית המקדש - "המקום אשר יבחר ה' א-להיך לשכן שמו שם" [ועיין מל"א ח'; טו-כא, מא-מג].

בבית המקדש הלוויים שרים ומהללים את ה' ומקדשים את שמו. הייעוד האידאלי של בית המקדש הוא להביא את המין האנושי כולו לאמונה בה' [עיין ישעיהו ב'; א-ה, מל"א ח'; מא-מב; תוכן דומה מובע גם בחלקה השני של תפילת "עלינו לשבח"].

שבת [ט"ו-ט"ז]

בחלקה השני של פרשת ראה אנו מוצאים שני סוגי תולדות של מצוות שבת. ראשית, מצוות השמיטה, שמחזור שבע השנים שלה מקביל למחזור שבעת ימי השבוע של מצוות השבת. דיני השמיטה קובעים שיש לנוח מעבודת הקרקע בשנה השביעית - בדיוק כשם שיש לשבות ממלאכה ביום השביעי. למעשה, ניתן לראות את מצוות מעשר שני ומעשר עני, הנוהגות במהלך מחזור שבע השנים ואשר מופיעות בסוף פרק י"ד (בסמוך למצוות השמיטה), כמעבר בין עניין "המקום אשר יבחר ה' " לנושא השמיטה.

התולדה השנייה של מצוות השבת המופיעה בפרקים אלו היא מצוות שלוש רגלים. המכנה המשותף הבולט ביותר בינם ובין השבת הוא איסור עשיית מלאכה, אך עיון נוסף מגלה כי גם כאן מהווה המספר שבע מכנה משותף, למשל: בפסח ובסוכות חוגגים שבעה ימים, ובין פסח לשבועות יש לספור שבעה שבועות.

כיבוד הורים [ט"ז; יח - י"ח; כב]

עקרון כיבוד ההורים ניתן להרחבה גם לרמה הלאומית, בדרישה לקבלת סמכותה של ההנהגה. לכן ניתן לראות במצוות העוסקות במוסדות ההנהגה הלאומית - מלך, שופט, נביא, כוהן ולוי - תולדות של מצוות כיבוד הורים. פרקים אלו כוללים גם ציוויים הנוגעים להנהגה שאינה ראויה, כגון: מסיתים לעבודה זרה, נביאי שקר ואנשים הממרים את פי השופטים.

"לא תרצח" [י"ט-כ"א]

התולדות של "לא תרצח" ניתנות לזיהוי בקלות. בעצם, כמעט כל המצוות בפרקים הללו קשורות לדיבר זה: "ערי מקלט" (י"ט; א-י); דיני מלחמה (כ'; א-כ); "עגלה ערופה" (כ"א; א-ט); דין "יפת תואר" (כ"א; י-טו) - הלכות שבויי מלחמה; המתת "בן סורר ומורה" (כ"א; יח-כא); מצוות תליית המומתים במיתות בית דין (כ"א; כב-כג); ומצוות עשיית מעקה (כ"ב; ח-ט), שתכליתה היא "ולא תשים דמים בביתך".

"לא תנאף" [כ"ב; י - כ"ג; יט]

בפרקים אלו כלולות כמה מצוות הנוגעות ליחסים מיניים אסורים, כגון: מוציא שם רע (כ"ב; יג-כא), ניאוף עם אשת איש (כ"ב; כב), תקריות שונות הנוגעות לנערה מאורסה [כ"ב; כג-כט], פסולי חיתון (כ"ג; א-ט) ואיסור זנות (כ"ג; יח-יט) [דינים נוספים המופיעים בפרקים אלו יכולים להתפרש כווריאציות של "לא תנאף" בהיותם איסורים על תערובות שונות, כגון כלאי בהמה וכלאי בגדים; מצוות ציצית, שאף היא מופיעה כאן, קשורה ל"לא תנאף" בכך שתכליתה (על פי ספר במדבר) היא "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"].

"לא תגנוב" [כ"ג; כ-כו]

איסור ריבית (כ"ג; כ-כא), איסור 'גנבה' מההקדש על ידי איחור בתשלום נדרים (כ"ג; כב), איסור גנבת תבואה משדות אחרים (כ"ג; כה-כו) [תולדות נוספות של "לא תגנוב" מצויות לאורך פרשת כי-תצא כשהן מעורבות בנושאים אחרים].

"לא תענה ברעך עד שקר" [י"ט; טו-כא]

המקרה של עדים זוממים הוא כמובן תולדה של "לא תענה", אם כי הוא מופיע דווקא כחלק מחטיבת המצוות העוסקת בעונש מוות ובכך חורג מהמבנה הכללי שהתווינו. למרות זאת, הוא עדיין משתלב בנושא הכללי של מצוות שבין אדם לחברו.

"לא תחמוד" [פרק כ"ד]

ציווי זה הוא כללי מאוד, ולכן מצוות רבות יכולות להיחשב לתולדותיו. לדוגמה, האיסור להחזיר גרושה שכבר נישאה בינתיים לאחר (כ"ד; א-ד) נועד בעצם למנוע אפשרות של ניאוף בחסות החוק, וניתן לראותו כתולדה של "לא תחמוד אשת רעך".

הערה לגבי חמשת הדיברות הראשונים

עיון בפרשת כי-תצא מראה שהקבלת המצוות לחמשת הדיברות האחרונים אינה שומרת על מבנה מדויק - בכל חטיבת מצוות ניתן למצוא מצוות השייכות לדיבר אחר. כל אחת מהמצוות בפרשה היא למעשה תולדה של אחד או יותר מחמשת הדיברות האחרונים. ניתן אולי להתייחס לכל חמשת הדיברות האחרונים כאל חטיבה אחת שעניינה מצוות שבין אדם לחברו, ולראות את פרשת כי-תצא כולה כמקבילה לחטיבת דיברות זו בכללותה.

סיום הפרשה

המצוות החותמות את חטיבת החוקים והמשפטים של הנאום המרכזי כוללות את מצוות מחיית עמלק (כ"ה; יז-יט) ואת מצוות מקרא ביכורים (כ"ו; א-טו). מצוות מחיית עמלק יכולה להיחשב לתולדת "לא תרצח", ולכן היא חותמת את חטיבת המצוות המקבילות לחמשת הדיברות האחרונים. באופן דומה, מצוות מקרא ביכורים חותמת את חטיבת המצוות שעניינן "המקום אשר יבחר ה' ", ובכך חותמת בצורה כיאסטית את כל חטיבת החוקים והמשפטים של הנאום המרכזי בספר דברים.

סיכום

ההקבלה שמצאנו בין עשרת הדיברות ובין כלל המצוות שבספר דברים מדגישה את העובדה שכל התורה כולה - מקורה בהר סיני. הדיברות משמשים כאבות, כעקרונות היסודיים של הברית בין ה' ובין בני ישראל בהר סיני. היישומים המעשיים של עקרונות אלו, כפי שהם באים לידי ביטוי במצוות המעשיות שבנאום המרכזי של ספר דברים, משמשים כתולדות, המעצבות הן את דרכו של היחיד והן את דרכה של האומה כולה.

מודל זה של אבות ותולדות מלמד שעלינו לשאוף להגשים את העקרונות של עשרת הדיברות בכל תחומי החיים.

יתרה מזאת, מודל זה עוזר לנו להבין שהמצוות המעשיות שבספר דברים נועדו להגשים את העקרונות של עשרת הדיברות ברמה גבוהה יותר. לדוגמה, לא רק שאנו מצווים שלא לגנוב, אנו אף מחויבים בהשבת האבדה. הרחבה זו של הדיבר "לא תגנוב" יוצרת רמה גבוהה של רגישות לרכוש הזולת, מעבר לזו המתבטאת בעצם האיסור לגנוב.

יישום העקרונות של מעמד הר סיני בכל תחומי חיינו היומיומיים, כפי שמודגם בספר דברים, מהווה את התשתית להתפתחותנו הלאומית כ"עם קדוש".