פרשת כי-תשא - אות היא ביני וביניכם

  • הרב עדיאל זימרן

פרשת כי-תשא - אות היא ביני וביניכם

שבת בראשית היא היום השביעי משבעת ימות הבריאה: "וַיְכַל אֱ-לוֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱ-לוֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לוֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב', ב-ג).

השבת - אין בה יצירה בפני עצמה, אך היא המגדירה את כל הבריאה כיצירה של הקב"ה, ומכוונת את היצירה של כל ימות השבוע אל ה'.

בני ישראל מצווים על השבת בשמות פרק ל"א: "וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר - אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם". מביטוי לקשר כללי של הבריאה אל ה', הופכת השבת לביטוי של קשר פרטי בין ישראל והקב"ה - השבת היא אות לברית שבין ישראל וה'. ואכן, בסיום הפסוקים חוזרת התורה ומזכירה את השבת הכללית, שבת בראשית: "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ". מהו הקשר בין שתי השבתות הללו - בין האות לישראל לבין שבת בראשית?

שמירת השבת ע"י ישראל היא אות לשבת הראשונה. ישראל, בקיימם את השבת, מבטאים את העובדה שכל מה שקורה בעולם נובע מעשיית ה'. ה"שפת אמת" מקשה: מדוע הפסוק מתחיל בלשון רבים - "שבתותיי", ומסתיים בלשון יחיד - "אות היא"? ועונה: "שבכל דבר צריכין לשמור בחינת השבת". השבת אינה מאורע יחיד ובודד בשבוע. בשמירת השבת עולה כל השבוע ועולים כל מעשיו של האדם למדרגת קשר ומהות אלוקיים.

מתוך המסר העולה מן השבת, נדרש מאמץ רב יותר לקיים את העולם ולעשות הכל לרצון ה': "לזכור לעשות כל המעשים כדי לגמור רצונו יתברך... אף במעשה של מצווה צריכין לזכור עיקר המכוון לעשות רצונו יתברך בלבד". הכוח של ישראל לעשות בעולם הזה נובע מהשבת, שכן לא רק ישראל שומרים את השבת, אלא גם השבת שומרת עליהם: "כל שמתעורר כוח הקב"ה, מתעורר גם כן כוח ישראל". האדם מבטא את דבקותו בקב"ה ואת שלטונו של הקב"ה בעולם, ומתוך כך נובע גם כוחו של האדם עצמו.