פרשת לך - לך: "וֶהְיֵה בְּרָכָה"

  • הרב נחמיה רענן

בתחילת פרשת לך - לך ה' מצווה את אברהם ללכת ממולדתו לארץ ישראל, ומבטיח לו את ההבטחה הבאה:

וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. (בראשית, י"ב, ב).

רש"י על הפסוק מפרש את משמעות הביטוי "והיה ברכה":

"והיה ברכה" - הברכות נתונות בידך, עד עכשיו היו בידי, ברכתי את אדם ואת נח ואותך, ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ.

הכוח של ברכת הצדיק הוא אחד הנושאים המרכזיים בעולם הסיפור החסידי, וישנם סיפורי מופת רבים מספור על ברכותיהם של צדיקים ואדמו"רים שהתקיימו.

אחד המקורות המרכזיים ליכולתו של הצדיק לשנות את המציאות מכוח תפילתו וברכתו, מצוי בברייתא שמובאת בסוגיה בתענית ביחס לחוני המעגל:

...שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל: (איוב, כ"ב, כח) "ותגזר אמר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור"; "ותגזר אמר" - אתה גזרת מלמטה, והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה.

הפיתוח החסידי של הרעיון מופיע בתורה של ר' קלונימוס קלמיש מקרקא[1] בעל ה"מאור ושמש":

והנה חקות שמים וארץ מתנהגים כפי טבעם וחקם הניתן להם מאת המקום ברוך הוא וְלֹא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם;[2] אך הצדיק אשר זכה לפנימיות התורה, הוא דבוק באין סוף ב"ה,[3] והוא למעלה מכל העולמות - יוכל לשדד המערכת, אף שלפי המזל אינו עולה כהוגן - יוכל הוא לבטל זאת, וּלְהַפֵּךְ הדבר מֵרָעָה לטובה באם שיש צורך בדבר, שיתקדש שם שמים על ידו; כי נשמת הצדיק היא למעלה מהם, שהוא דבוק באין סוף ב"ה. וזהו (מועד קטן טז:) הקדוש ברוך הוא גוזר והצדיק מבטלה, צדיק גוזר והקב"ה מקיימה. ובאמת בשכל האנושי אין להבין זאת, שהצדיק יוכל לבטל גזירות המקום ב"ה, רק שרצונו יתברך גזר כן, שהצדיק הדבוק בו יתברך שמו - יהיה לו כח וממשלה לבטל גזירות רעות, ולגזור גזירות טובות.

(מאור ושמש, פרשת חקת).

בסיפורי חסידים יש גם כמה סיפורים על אנשים פשוטים שזכו לכך שברכותיהם התקיימו. אחד הסיפורים הוא על חייט עני שנתן את כל כספו למצוות פדיון שבויים, ובשל כך הוא זכה לכך שברכותיו התקיימו. נספר בקיצור את הסיפור (סיפורי חסידים על התורה, הרב ש"י זווין, ירושלים תשס"ב, כרך א', סיפור מספר 21, עמודים 47 - 44), וננסה להבין מהיכן ינק אותו אדם פשוט שלא היה צדיק, את כוח הברכה:

בימי הבעש"ט חיו בוילנא שני חייטים עניים. הם החליטו לנדוד יחד בערים אחרות ולחפש שם את פרנסם. לאחר כמה שנים של נדודים החליטו לשוב לביתם. בדרכם הם נקלעו לכפר והתארחו אצל המוכסן של הכפר שהיה יהודי. הלה סיפר להם שאדון הכפר עומד להשיא את בתו וציווה עליו להביא לו חייט לתפור את בגדי החתונה. אדון הכפר איים עליו שאם לא יצליח להביא חייט שימצא חן בעיניו הוא יסולק ממשרתו כמוכסן הכפר. החייטים הציעו את עצמם לתפקיד, ואדון הכפר שילם להם בעין יפה עבור עבודתם.

לאחר שקבלו את כספם, נודע להם שיהודי אחד ומשפחתו אסורים בבור, על רקע חוב לאדון הכפר, בסכום עתק של שלוש מאות רובל. אחד החייטים הציע לחברו לשלם את החוב ולפדות את השבויים, אך החייט השני סירב. בעקבות כך, החייט הראשון החליט לסיים את השותפות ולחלק את הכסף. הסכום שכל אחד מהם קיבל היה בדיוק שלוש מאות רובל, ובכסף זה החייט הראשון פדה את היהודי.

כאשר החייט הראשון חזר לוילנא הוא נעשה עני מרוד. פעם אחת, הוא ביקש מאדם אחד צדקה, והבטיח בתמורה לתת לו ברכה. ברכתו של העני התקיימה והאיש חזר לבקש ברכה נוספת, ובעקבות כך נודע בכל האזור שברכותיו של החיט העני מתקיימות.

כאשר הדבר נודע לבעש"ט, הוא חקר לפשר העניין, וביקש להביא את העני לפניו. העני סיפר לבעש"ט את סיפור חייו ומתוכו הבין הבעש"ט שברכותיו מתקיימות בעקבות מצוות פדיון השבויים שהוא קיים. הבעש"ט טיפל בחייט העני ולימד אותו תורה בנגלה ובנסתר, עד שהפך להיות צדיק גדול ומקובל. וחיבר בעצמו ספר בקבלה.

החייט העני לא היה צדיק, ולכן ברכותיו לא התקיימו מכוח "ותגזר אומר ויקם לך". צריך, אם כן, להבין מכוח מה זכה החייט העני שברכותיו יתקיימו.

נראה שתשובת לשאלה מקופלת בפירושו של בעל חידושי הרי"מ[4] לפסוק בו אנו עוסקים:

"והיה ברכה". בשם החידושי הרי"מ זצ"ל: לא נאמר ואתה תברך, רק אברהם אבינו בעצמו הוא ברכה. והוא, כבוא מדתו של אברהם אבינו, שהוא: עין טובה ונפש שפילה ורוח נמוכה, ניתן ברכה בכל המקומות, אפילו בכלים שאולים.

(שיח שרפי קודש, פרשת לך לך).

כדי להסביר את פרשנותו של הרי"מ לפסוק, נתייחס תחילה לתורה מרכזית ביותר של הבעש"ט:

בשם הבעש"ט זלה"ה: פירוש הפסוק "ה' צלך" (תהילים, קכ"א, ה), והיינו כמו צלו של האדם, שכמו שהוא עשיית האדם כן הוא עשיית הצל, כך הקדוש ברוך הוא, באיזה מדה שהאדם מתנהג את עצמו, כך הקדוש ברוך הוא מתנהג את עצמו עם האדם בזו המדה...

(בעל שם טוב על התורה, פרשת קדושים).

הבעש"ט דורש את משמעות הפסוק בתהלים "ה' צלך על יד ימנך" כך שה', כביכול, הוא כמו צל של האדם, כלומר ה' מתנהג עם האדם כפי שהאדם מתנהג.

כעת נשוב לפירושו של הרי"מ לפסוק. הרי"מ מדייק בלשון הפסוק שלא נאמר "וברכותיך יתקיימו" אלא "היה ברכה". משמעות הדבר היא שאברהם אבינו עצמו יהפוך להיות מקור הברכה: בגלל שמידתו של אברהם אבינו היא החסד וההטבה, ה' יתנהג איתו באותה מידה, ויסייע בידו כך שהוא יצליח להיטיב ולתקן כפי רצונו. ההשלכה לכך היא שכל מי שאברהם יחפוץ בטובתו ויברך אותו, ה' יסייע בידו וייטיב לו והברכות יתקיימו.

יתכן שזה ההסבר לכוח הברכה של החייט העני. הויתור של החיט על כל רכושו כדי לפדות שבויים, גרם לכך שהוא הפך להיות בעצמו צינור להשפעת טוב וחסד בעולם, בדומה לאברהם אבינו; ומאז והלאה המשיך לעבור דרכו שפע של טוב וחסד לכל האנשים שהוא ברכם ורצה בטובתם.

 

 



[1]   מגדולי אדמו"רי פולין בדור הרביעי לחסידות, תלמידם של ר' אלימלך מליז'נסק והחוזה מלובלין.

[2]   מתוך ברכת הלבנה.

[3]   ברוך הוא.

[4]   ר' יצחק מאיר אלתר, מייסד חסידות גור, תלמידו של ר' מנדלי מקוצק.