פרשת מסעי - ארץ ישראל

  • הרב יצחק בן-דוד

פרשת מסעי - ארץ ישראל

פרשת מסעי, המסיימת את ספר במדבר, חצויה באופן בולט לשני מרכיבים. חלקה הראשון, אשר העניק לה את שמה, פונה לאחור ומתאר בצורה מקיפה ומפורטת את תולדות מסעיהם של עם ישראל במדבר. חלקה השני של הפרשה מכיל כמה פרשיות אשר המכנה המשותף שלהן הוא הצפייה לעתיד - לקראת הכניסה המתקרבת לארץ ישראל: הפרשיה הראשונה מתארת את עצם המצווה לרשת את הארץ ולהוריש את היושבים בה (כאן נמצא המקור למצוַת יישוב הארץ לדעת הרמב"ן); לאחר מכן עוסקת התורה בגבולות הארץ, בחובה להקים ערים ללוויים, ומתוכם ערי מקלט לרוצחים בשגגה; ולבסוף בהשלמת דיני הנחלה.

ברצוננו להתייחס למשמעות גבולותיה של ארץ ישראל, המופיעים באופן מפורט ודקדקני בפרשתנו. עד כמה קווי הגבול שנקבעו בתורה הם אלו שמגדירים את ארץ ישראל באופן בלעדי?

דבר ברור בסוגיות רבות הוא שמצוות התלויות בארץ לא נוהגות אלא לאחר שעם ישראל כובש את ארץ ישראל, והן נוהגות רק בחלקים אותם הוא כובש. עובדה זו כשלעצמה מלמדת שאין מעמדה של ארץ ישראל שלם כל עוד היא אינה משמשת בסיס לקיומו הלאומי של עם ישראל; אמנם, במשמעותה המדוייקת של הלכה זו נחלקו הראשונים.

דעת הרמב"ם היא שלארץ ישראל אין מעמד עצמי מכוח בחירתה על ידי הקב"ה, והיא זוכה למעמדה הייחודי רק בעקבות ומכוח כיבושה על ידי עם ישראל והחלת ריבונותו עליה. זאת ניתן לגזור בעיקר מהאופן שבו מגדיר הרמב"ם את המושג 'ארץ ישראל' בתחילת הלכות תרומות: "ארץ ישראל האמורה בכל מקום היא בארצות שכיבשן מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל..." (הל' תרומות פ"א, ה"ב). ההגדרה היסודית של ארץ ישראל לשיטת הרמב"ם אינה כוללת שום התייחסות לשטח גיאוגרפי מסויים, אלא נקבעת אך ורק על בסיס הריבונות הלאומית היהודית. ואכן, מלך ישראל הכובש שטחים נוספים שאינם נכללים בגבולות ההבטחה - מחיל עליהם שם 'ארץ ישראל' באופן מלא ומוחלט. חדים אף יותר הם דברי הרמב"ם בהל' בית הבחירה, בהתייחסותו לחיוב הארץ בתרומות ומעשרות לאחר חורבן בית ראשון: "וכיון שנלקחה הארץ מידיהם - בטל הכבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית, שהרי אינה מן ארץ ישראל" (פ"ו, הט"ז).

קוטבית לגישתו של הרמב"ם, היא גישתו של הרמב"ן. לדעתו, ארץ ישראל נבחרה על ידי הקב"ה עוד בטרם היה ישראל לעם (עיין בפירושו לבראשית י', טו). לא רק שמעמדה איננו תלוי בכיבושה על ידי עם ישראל, אלא שההיפך הוא הנכון: כאשר עם ישראל זוכה לשכון בארץ ישראל - אזי הוא נמצא בדרגת קרבה גדולה יותר לקב"ה (עיין בפירושו לויקרא י"ח, כה).

כמובן, לדידנו, אלו ואלו דברי אלוקים חיים. זיקתנו לארץ ישראל כפולה: הן מפאת היותה ערש חיינו הלאומיים ובסיס להמשך פיתוחה של תרבותנו הלאומית לדורי דורות; והן מפאת מעמדה המקודש כנחלתו של הקב"ה מצד עצמה. רק השילוב בין שני המרכיבים הללו מבטא נאמנה את זיקתו העמוקה לארץ ישראל, לקדושתה ולנצחיותה.